01
סבא כותל
שבת מברכים חודש אלול בכותל מעלה את הדופק ואת הציפייה לימי הסליחות המופלאים. במשך כל השנה, הכותל מאפשר לי לקיים בכל שבת מפגש חי הכולל שיחות נפש ישירות עם אדון הסליחות. ואולם, כשמתקרב חודש אלול מתחזקת עוצמת הקשר עם שוכן עד, עת נפתחים שערי תשובה. ׳אבוא בם אודה י-ה׳.
בימי הסליחות יש הזדמנות להתקרב אל הקודש יותר ויותר. כמו שדרשו חכמים על פי הפסוק ׳קראוהו בהיותו קרוב׳.
שכינה לעולם לא זזה מהכותל המערבי, ובימי הסליחות באי הכותל חשים שכל מילה של תפילה בכותל נכנסת בשערי שמים הפתוחים ומקבלת מענה מהיר.
השבת זכיתי לצעוד לכותל השכם בבוקר, בחבורה מתוקה במיוחד. יצאנו לכותל עם זריחת קרניים ראשונות של שמש קייצית חמה ומאירה. בעגלה ישב אביה אורי שחגג השבוע שנתיים, כולו קורן מאושר. הוא הנכד שמשכים אותי ב-05.30 בבוקר בקריאות שמחה: ׳סבא כותל, סבא כותל׳. לצידי צעד מחותני היקר, איש החסד מקדומים, סבא מוישי טייכלר. חתם את השיירה ליאם, הילד המיוחד והחמוד ממשפחת טייכלר, שמוסיף להם אושר גדול. ליאם בע״ה יזכה לחגוג בחנוכה הקרוב את בר המצווה שלו בכותל. ליאם ביקש ממני לספר בגילוי דעת ולב, שמרוב התרגשות הוא החליק בדרך לכותל אך לא עשה מזה עניין. ליאם סייע גם בהרצת העגלה של אביה אורי ושמח על הזכות להתפלל את תפילות השבת בכותל.
02
אך טוב וחסד ירדפוני
מוישי טייכלר מחותני הוא דמות מוכרת ואהובה במפעל החסד הענק, שהקים אורי לופוליאנסקי ז״ל – ׳יד שרה׳. מוישי מנהל בכיר בארגון ופורש את הנהגתו על סניפים רבים ביד שרה, מפתח תוכניות חדשות ועושה הכל באהבה גדולה ולשם שמים. מוישי הוא לא רק איש חסד צנוע ועניו, הוא גם נהג אמבולנס מתנדב במד״א. במסיבת האירוסין של ילדינו, אמונה וישי לב שמחה גולדברג, (ההורים של אביה אורי ושחר ליבי המתוקים), שהתקיימה בביתם של קרן ומוישי טייכלר, סיפר לי מוישי על היום שבו הוא נקרא בדחיפות לצומת בו אירעה התאונה הקטלנית בה נהרג אביה יהושע שלנו, ליד קדומים. מוישי הזעיק מיד את טובי הפרמדיקים באזור אך למרבה הצער והכאב כל מאמציהם הגדולים להציל את אביה לא צלחו. לדאבון ליבנו הייתה זו גזירת שמים. את הגזירה הזו אני נושא איתי יום יום כבר 18 שנה. אני ומשפחתי.
כולנו מנסים לקחת את השכול למקומות של עשייה ערכית וחברתית, מתוך אמונה עמוקה שכך אביה היה רוצה שננהג. בכך אנו ממשיכים את דרכו, שהייתה מלאה בשמחה, בנתינה, בטוב ובחסד. לאחרונה התגייסנו בשליחותו של אביה, אוהב הארץ, שנהרג בתאונת דרכים בדרכי השומרון, לסייע למפעל הציוני האדיר – מפעל החוות, השומרות על אדמות המדינה מגזל ומחמאס.
כחלק מהיוזמה של קרן אביה לחזק את מפעל החוות הצטרפנו ליוזמה המדהימה שנקראת ׳תורה בחווה׳. מדי יום חמישי, מארגן צוות המתנדבים של ׳תורה בחווה׳ אירוע לקהל גדול של בוגרי צבא ובוגרות שירות לאומי, באחת החוות המתוקות בבנימין או בשומרון. במהלך המפגש אנו זוכים לשמוע שני שיעורי תורה מרתקים ואף לטעום מסיר חמין או מצלחת עוגיות.
השבת, כשהיינו בדרכנו המשותפת אל הכותל, סיפר לי מוישי טייכלר על גיסו היקר, עזרא ברק מקדומים, שקרא באחד הפוסטים שלי על מפגש ׳תורה בחווה׳. עזרא לא חשב פעמיים, ומיד קפץ בספונטניות לחוות גלעד עם עוד חברים מקדומים, כדי להשתתף באירוע הלימוד שערכנו לחיזוק חוות גלעד, אחרי השריפה והפיגועים הקשים שהיו שם.
03
סובו ציון והקיפוה
בסיום התפילה יצאנו עם ליאם ואביה אורי לסיור שערים קצר. התחלנו בשער השלשלת הסמוך לכותל. בשערי הר הבית נכנסים מוסלמים ונוצרים חופשי חופשי בלי מגנומטר ובלי בדיקות ביטחוניות. יהודים נהדפים מהשער כעלה נידף.
במרכז השער להר הבית יושב איש הוואקף הנפוח על כורסת מנהלים, תוך שהוא מפגין שם נוכחות אקטיבית, כאומר: אני פה בעל הבית. ממקום מושבו הגבוה צופה איש הוואקף בסיפוק בשני שוטרים וארבעה חיילי/ות מג״ב הניצבים על המדרגות מתחתיו וכאילו עושים עבורו את עבודת ׳הקודש׳. המג״בניקים והשוטרים מסמנים אותנו כיהודים כבר מרחוק, וגוערים בנו: ׳אל תתקרבו לשער, תעצרו, תעמדו שם בצד מאחורי המחסום, אל תפריעו למעבר המשוטטים הערבים!׳ כך הם מצווים שוב ושוב לכל יהודי שמתקרב. בבושת פנים פנינו שמאלה לכיוון הסימטא המובילה לשער הברזל. גם שם חווינו אותה חוויה מבישה ומשפילה. המשכנו עוד קצת שמאלה, (ולא בכדי…), והגענו לסמטה המובילה אל הכותל הקטן והקסום. שם ציפתה לנו חוויה מופלאה. רחבת הכותל הקטן נוקתה ושופצה, ופחי האשפה וערימות הזבל של השכנים הערבים סולקו משם. עד לאחרונה השתמשו הערבים ברחבה הקדושה כמזבלה פרטית. והנה, היום מוצבים במרכז הרחבה, ב״ה, ארון קודש קטן וגם בימה לקריאת התורה. עשרות מתפללים יושבים שם על כסאות, ממש כמו בכותל הגדול, מתפללים ואומרים תהילים. הנשים יושבות מאחורי מחיצה קטנה וניידת.
אחרי שנים רבות של לחצים שהופעלו בהובלת ר׳ מתי דן הכהן שיחי׳, על עיריית ירושלים ועל כוחות הביטחון כדי שיעשו סדר באתר הקדוש הזה, הייתה זו עבורנו חוויה מתקנת. גם אני זכיתי להשתתף באופן פעיל במערכה הציבורית והתקשורתית להחזרת עטרה ליושנה, לניקוי ולשיפוץ הכותל הקטן והקדוש. מוישי סיפר לי כי בימים שהיה תלמיד בישיבת עטרת כהנים הסמוכה, זכה לרדת לאחר קריאת התורה, ולהתפלל עם חבריו את תפילת מוסף של שבת דווקא בכותל הקטן, כל זה למרות הניסיונות של הערבים לדחוק אותנו משם. כעת נוקה הכותל ונסגר המעגל.
04
לפתחיה תשעה עשר (דברי הימים)
השבוע באתי לישיבת ׳תורה בציון׳ השוכנת בשכונת רמות, כדי לנחם את משפחת נריה הכואבת על פטירת האח הרב פתחיה ע״ה, בנו של הרב משה צבי נריה זצ״ל.
בספר דברי הימים מוזכרת משמרת פתחיה כאחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה. בזמן המקדש משמרת פתחיה הייתה בוודאי משמרת מכובדת מאוד, ידועה ומפורסמת בארץ ישראל כולה. מאות שנים לפני שהרומאים ולאחר מכן המוסלמים ניכסו לעצמם בעורמה את הר המוריה…
סיפר לי ר׳ זאב נריה, בנו של הרב משה צבי נריה ואחיו של הרב פתחיה, שהרב שמעון אדלר ז״ל תיאר באוזניו מחזה מרגש שהתגלה לו בתשעה באב ליד הכותל. כשנכנס הרב אדלר ז״ל לרחבת הכותל בליל תשעה באב כדי להגיד קינות, הוא ראה דמות מזוקנת, שפופה ומסתורית, יושבת על הארץ, רכונה ומתרפקת על אבני הכותל, ומממרת בבכי תמרורים ללא הפסק וללא הרף. הרב אדלר הסתקרן, וחש צורך גדול לבדוק מי הרב המקובל הזה. מדוע הוא שמוט כך על האבנים ואינו מפסיק לבכות לרגע. ומספר הרב אדלר: ׳התקרבתי אט אט, וככל שהמרחק ביננו התקצר היה נדמה לי יותר ויותר שאני מזהה את הדמות המופלאה. כן, היה זה הרב פתחיה נריה ע״ה.׳
הרב יהודה עמיחי שיח׳, ראש מכון התורה והארץ, חתנו של הרב נריה וגיסו של הרב פתחיה, סיפר כי גיסו הרב פתחיה סבל בשנתיים האחרונות מייסורי תופת בעקבות המחלה הארורה. המחלה הארורה התגלתה אחרי שבנו, משה צבי נריה שיחי׳, מ״פ בסיירת גבעתי, נפצע קשה מאד בקרבות עם מחבלים בעזה, אך הצליח בע״ה, בגבורה גדולה, להבריא ולהשתקם להפליא. הרופאים הודו שמשה צבי הוא נס מהלך. בשנים הללו הרב פתחיה קיבל על עצמו להתאמץ מאוד לראות טוב בכל דבר ולהודות לה׳ למרות כל הייסורים שעבר. בצוואתו ביקש שיכתבו על מצבתו: ׳תהילת ה׳ ידבר פי׳… הרב יהודה עמיחי הדגיש שהרב פתחיה ראה את עצמו כממשיך המסורת, הדרך החינוכית והמורשת המופלאה של בית אבא ואמא. הוא היה בן ממשיך בכל הווייתו. פתחיה אסף בקפדנות ניגונים ושירים שנהגו לשיר בבית ההורים וצירף אחד לאחד את כל אוצר ההנהגות, את כל סיפורי התורה, הרוח, המידות, התוכן הערכי ועקרונות החינוך, שספג בבית הענק, הצנוע והמיוחד הזה, בכפר הרא״ה.
לפני כחודש זכה פתחיה לעמוד על רגליו ולברך בהתרגשות בחופת בנו, זאת למרות שהמחלה הארורה ריתקה אותו לכסא גלגלים.
כשהרופאים הודיעו בצער גדול לרב פתחיה שהם לא נותנים לו סיכוי להחלים, הציעה הבת לאבא היקר, בדמעות, שיברך בשם מלכות: ברוך דיין האמת. וכך אמרה: ׳הרי כתוב במשנה במסכת ברכות שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה׳… הרב פתחיה סירב כי טען שצריך לברך רק בשמחה ובלב שלם. לאחר זמן קצר התחיל לשיר בהתלהבות: ׳מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד׳ ובירך מייד בשם מלכות: ׳ברוך דיין האמת׳. הרב יהודה עמיחי סיפר לי שהרב פתחיה ביקש שישבו שבעה עליו דווקא בבית של ההורים בכפר הרא״ה. ׳הרי המנהג הוא לשבת בבית הנפטר. עבורי, הבית של ההורים בכפר הרא״ה, שם הוא ביתי׳. וכך היה. המשפחה הקפידה לשבת לקבלת ניחומים גם בבית ההורים, הרב והרבנית נריה ע״ה, בכפר הרא״ה.
פגשתי שם גם את ידידי אלי ניימן, אביו של אביעד ניימן הי״ד. הוא סיפר לי שכתלמיד ישל״צ הוא זכה לבקר וללמוד אצל הרב משה צבי נריה זצ״ל. באחת הפעמים הגיעו הישל״צניקים אל הרב נריה כדי לבשר לו שהם הצליחו באחד הלילות לסלק את כתבי האדר״ת מישיבת פוניבז׳ בבני ברק. הרב נריה נתן להם מיד סכום כסף גדול כדי שיוכלו לצלם את כל כתבי האדר״ת.
כדי להבין את העניין צריך להקדים את הרקע: האדר״ת, הרב אליהו דוד רבינוביץ׳ תאומים, היה חותנו של הרב קוק. אחרי מותו נמסרו כתביו למשמרת בישיבת פוניביז׳ בבני ברק, וראשי הישיבה לא איפשרו בשום אופן להוציאם לאור. ידוע שהרב צבי יהודה נסע במיוחד לישיבת פוניביז׳ בבני ברק כדי לעיין בכתבים של האדר״ת חותן אביו, ואף ניסה לשכנע את הרב כהנמן, ראש הישיבה, להוציאם לאור. הרב רמר זצ״ל מספר שהרב כהנמן קיבל את הרב צבי יהודה הכהן קוק בכבוד מלכים ובחום רב, אך מחשש שאחד מתלמידי הישיבה הקנאים יפגע ברצי״ק, הרב כהנמן ביקש מהרב צבי יהודה שבצאתו מהישיבה לא יצא בדלת הראשית.
הארוע שסיפר עליו ידידי אלי ניימן לא היה הארוע הראשון שבו הצליחו תלמידי ישל״צ להגיע לכתבי האדר״צ. היה לפניו ארוע אחר שבו אני אישית הייתי מעורב. לילה אחד הצליחו תלמידי ישל״צ להשתרבב דרך הצוהר ולחלץ את הכתבים מהמחסן בפוניביז׳, והם הביאו אותם אל ביתי שהיה צמוד לביתו של הרב צבי יהודה. ארגנתי מבצע צילום גדול של כ-100 ספרי האדר״ת מכתב היד המקורי למיקרופילם וכך הצלחנו לצלם תוך זמן קצר את כל הכתבים. ראש ישיבת מרכז הרב, ר׳ אברום שפירא זצ״ל, דרש מהבחורים להחזיר מיד את כתבי היד לפוניביז׳. כתבי היד הוחזרו, אבל מתוך הצילומים זכינו להוציא לאור בהוצאה מפוארת את ׳שו״ת מענה אליהו׳ מחשובי כתבי האדר״ת זצ״ל. בעריכה סייעו לנו הרב ברוך כהנא שיחי׳, וראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ״ל.
מפי ידידי אלי ניימן נודע לי השבוע שהישל״צניקים לא הסתפקו בכך והוציאו את הכתבים פעם נוספת, כדי שגם להם תהיה עוד מהדורת צילומים… על הסיבוב השני לא ידעתי, ולכן עד השבוע גם לא נודע לי החסד המיוחד של הרב נריה, שמתוך הערצה לרב קוק ומתוך אהבת האדר״ת חותנו של הרב קוק, לא היסס לתת לבחורים סיוע כספי מיידי כדי שהכתבים יצולמו, יישמרו ויצאו לאור במהרה. וכך נותרו בידינו שני סטים של צילומי כתבי היד, סה״כ למעלה מ-100 ספרי האדר״ת. והשאר היסטוריה.
***
שבת שלום של המשך חיסול המחבלים בלבנון בעזה, בסוריה, ביו״ש ובתימן. עצירת תוכנית הגרעין העמלקית. התגברות על האיום הטורקי והאטום הסעודי.
מזור לפצועים ונחמה לשכולים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
