בדרך לכותל

אשת חיל מי ימצא

׳היא לימדה אותי כל מה שאני יודע על יהדות, מצוות וארץ ישראל. כשפגשתי את רפי איתן הקשיש, כשבא להתנצל על היחס המחפיר אליי, מצד הממונים עליי, רציתי להתפרץ עליו. אסתר עצרה אותי ולימדה אותי פרק בהלכות ׳דרך ארץ יהודית׳ - לסלוח. כמו שהקב״ה סולח - מה הקב״ה רחום אף תהיה אתה רחום׳.

יונתן פולארד יושב בבית כנסת עם הרב שמואל אליהו

01
גשמים של ברכה עטפו את ירושלים באהבה, במשך כל השבת האחרונה.
דרכי ציון המו מקולות מים רבים אדירים, הגגות נטפו נוזלים והגבעות התמוגגו.
באי הכותל המעטים נשאו בעול התפילה עבור כל כלל ישראל.
צל״ש הכותל מוענק בזה לגבאים, גיבורי החיל, שמקפידים להתמיד ולקיים את המניינים הקבועים, ליד שריד חומת מקום מקדשנו. וגם לגבאים המסורים, שמפעילים את מנייני ׳חצרות קודשך׳ בכל הארץ ובכל מזג אויר.
צל״ש נוסף לעובדי ׳הקרן למורשת הכותל׳ שפועלים ללא הפסקה, בימים ובלילות, בחול, בחגים ובשבתות, לאפשר את התפילות ואת הכיבוד החם והעשיר בקידושא רבה, בכותל, בסדר מופתי, בכל מזג אויר ובכל מצב בטחוני.
02
מנשים באוהל תבורך: ביום שישי שעבר ליווינו, בצער רב, את הרבנית נאוה ביגון, ע״ה, בדרכה האחרונה, לגן עדן.
במשך יותר משנות דור, נאוה עמדה לימינו של הרב דב ביגון, יבדל״א. נאוה ילדה, גידלה וטיפחה 12 ילדים מוכשרים ונבונים, בעלי לב זהב, מסורים לתורה, לעם ולארץ. את בנם המקסים, אריאל ז״ל שכלה בגיל צעיר.
נאוה ניהלה בית חם, שהכניס אורחים באלפים וברבבות, ללא גבול וללא ׳שעות קבלה׳… צלחת המרק החם והמילה הטובה היו לשם דבר ולמשענת להצלה לצעירים ולצעירות רבים, שחיפשו ומצאו בתורת הרב קוק, את אמונתם ואת הדרך להכרת בורא עולם. בדרכה המיוחדת ובהקרבה אישית, הרבנית נאוה ביגון, לימדה את כתבי הרב קוק ואת אגרות הרב צבי יהודה (שהשבוע ימלאו 40 שנה להסתלקותו), במסירות ומתוך הקשבה רבה היא קירבה תלמידים ותלמידות אין ספור, ונתנה עשרות אלפי שיעורים, כלליים ופרטיים, בביתה, במכון אורה ובכל אתר בארץ.
נאוה, כמו בעלה, הרב דב, יבדל״א, הייתה אשת חסד אמיתית, בעלת עין טובה ולב רחום. נאוה הייתה בעלת ענווה מיוחדת, אמונה ענקית, ידע תורני נרחב, ציונית וחלוצה. נחושה ואמיצה, אך מלאת חום אנושי וחוש הומור ממיס ומקרב. מעולם לא ביקשה דבר לעצמה. רק נתנה ונתנה.
נאוה תחסר מאד לאלפים שהעריצו אותה. הדור נזקק וכמהה לנשות מופת כאלה, שנפקד מקומן בעולם של מגיפה – עולם קר ומנוכר.
יהי זכרה ברוך.
03
רבות נשים עשו חיל ואת עלית על כולנה: ביום ראשון השתתפתי באזכרה מכוננת, במלאת השבעה להסתלקותה של המלכה – אסתר יוכבד פולארד ע״ה.
ספדו לה, בהתרגשות רבה, רבנים ואישי ציבור רבים, ביניהם הרבנים יוסף ושמואל אליהו וגם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית ׳שומרון׳.
לסיום, עלה יהונתן פולארד הי״ו, להספיד את רעייתו המסורה. הוא דיבר באנגלית, סיפר על עמידתה האיתנה והעקבית לצידו, כשהיה בבית האסורים, ועד יומה האחרון, לאורך כשלושה וחצי עשורים.
׳היא לימדה אותי כל מה שאני יודע על יהדות, מצוות וארץ ישראל. כשפגשתי את רפי איתן הקשיש, כשבא להתנצל על היחס המחפיר אליי, מצד הממונים עליי, רציתי להתפרץ עליו. אסתר עצרה אותי ולימדה אותי פרק בהלכות ׳דרך ארץ יהודית׳ – לסלוח. כמו שהקב״ה סולח – מה הקב״ה רחום אף תהיה אתה רחום׳.
׳לאחר שעצמה את עיניה, פקחה אותן שוב. איני יודע היכן הייתה באותה שעה. כאן או שם. היא הביטה בי, במבט מלא אהבה ואמרה בקול חלוש אך צלול וברור: ירדתי לעולם כדי לקיים שתי משימות חשובות. האחת – להביא אותך לארץ ישראל. ארץ אבותיך (פולארד הוא נצר לשושלת רבנים), ארץ אבותינו. והמשימה הגדולה, הקשה והחשובה יותר היא להביא אותך לארץ כיהודי. ולא כגוי. נראה לי שאת משימותיי קיימתי וסיימתי״, ועצמה את עיניה.
בהיכל התפילה, של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ״ל, עין לא נותרה יבשה.
יהונתן סיפר בהתרגשות רבה, למאות המשתתפים באזכרה, כיצד הרב מרדכי אליהו בא מספר פעמים לחזק אותו בכלא, והקפיד לקרוא לו: ״יהונתן! לא ג׳ונתן ואף לא יונתן״.
מוקדם יותר סיפרתי ליהונתן, על מה שכתבתי כאן, ב׳גילוי דעת׳, בנושא כפיות הטובה של שרי ההגנה האמריקאים והפנטגון למדינת ישראל.
לא חידשתי לו, כשפירטתי בצער רב, כיצד אנו מספקים לאמריקאים, במשך שנים רבות, מידע מודיעיני רב, רגיש וחיוני והם מונעים מאתנו מידע שיכול להציל חיים של יהודים רבים.
יהונתן חייך חיוך מר וסיפר לי כך, בערך: ׳אני יכול לספר כי זה כבר גלוי. מה שלא גלוי איני יכול לספר. ומעשה שהיה כך היה – שר ההגנה האמריקאי קספר ויינברגר, (שהיה בן לאב יהודי ולאם נוצרייה) יצא בהודעה פומבית מטעם הממשל האמריקאי, שסדאם חוסן לא מפעיל ולא מחזיק נשק כימי וגם אין לו נשק לא קונבנציונאלי מכל סוג! אני ישבתי אז בחדר עם חברים, כשלפנינו פרוסים צילומי אוויר מפורטים, של נשק לא קונבנציונאלי, שצולם על ידי האמריקאים בעיראק. הפנטגון החביא צילומים אלו ולא היה מוכן למסור אותם לישראל.
בלית ברירה ישראל הוציאה שני פנטומים לגיחת צילום רחוקה ומסוכנת בעיראק.
מטוס אחד התרסק ולא חזר והעם היהודי בישראל הפסיד שני טייסים מנוסים ומבריקים, מטובי בנינו. נותרו גם שתי משפחות יקרות, מיותמות ושכולות.
כשהראו למזכיר ההגנה דאז, קספר ויינברגר, את הצילומים של הנשק הכימי, שצילמו הפנטומים הישראלים בעיראק, הוא הגיב בכעס: ״היכן השגתם את הצילומים האלו?״ הבעת פניו והתגובה הכועסת הסגירה את השקר, הדו פרצופי, הגדול. (שנמשך עד היום – י.ג., גילוי נאות – ויינברגר היה אחד הגורמים המשמעותיים, שהביאו, לפני כ- 37 שנים, לגזר הדין עם העונש הכבד והלא פרופורציונאלי, שהוטל על יהונתן – מאסר עולם, ל- 45 שנה, בכלא השמור ביותר ובתנאים קשים מנשוא. זאת, למרות שהתביעה ביקשה לגזור על יהונתן, עד 20 שנות מאסר, מתוך התחשבות בעובדה שיהונתן ריגל לטובת מדינה ידידה. בעקבות ההבטחה של התובעים להסתפק בבקשה לשופט שיפסוק עד 20 שנות מאסר, יהונתן הסכים לעסקת הטיעון, שכללה ויתור על הזכות להשמיע את עמדתו ולהתגונן.
יהונתן לא ידע שבאותה שעה, ויינברגר הגיש לשופט מזכר ׳חסוי׳, בן 46 עמודים! ובו נימוקים שונים ומשונים על נזקים, לכאורה, שיהונתן גרם ל׳בטחון הלאומי׳, בצירוף דרישה להחמיר את עונשו של יהונתן למאסר עולם, מעבר לכל תקדים. בעקבות דרישת ויינברגר, השופט הודיע שהוא אינו מחויב לעסקת הטיעון וגזר מאסר עולם עם המלצה לא לשחרר את יהונתן לעולם).
שבת שלום, ללא האזנות סתר! שבת של נחמות, ישועות, גשמי ברכה, ושגשוג לעם ישראל.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…