עם ישראל מחולק היום לשני מחנות. בצד אחד נמצאים ביבי ובן גביר וסמוטריץ' ויריב לוין ורוטמן וינון מגל ורבים אחרים. בצד השני נמצאים יאיר ויאיר ואהרן ברק ויצחק עמית ואילנה דיין וקושמרו ואריה גולן ומיארה ורבים אחרים. אלה ואלה בני אדם, אלה ואלה עוסקים בפוליטיקה ובחיזוק המחנה שלהם.
הבעיה היא שיש כאן צד אחד שחושב שהוא לא צד. שחלק מאנשיו הם לא חלק מהמחנה אלא הם הנייטרליים והאמת היחידה. אנשי המחנה הזה מאד נעלבים כשמזכירים להם שגם הם מחנה.
הם לא נאבקים על החוק וכד', הם נאבקים על הזכות שלהם להיות האמת המוחלטת.
אחד מהם כתב לי פעם בתגובה בלי להתבייש: "מה אתה משוה בכלל? אתה מדבר בשם דעה שנויה במחלוקת, מה שאני אומר זה אוניברסלי".
על זה נטוש המאבק הציבורי בשנים האחרונות. על הדרישה של מחנה אחד שיכירו בכך שנציגיו הם לא נציגיו. הם האמת.
***
הצד הזה דורש שיתנהל ויכוח פוליטי בין ימין לשמאל, אבל יכירו בכך שהשמאלנים בבית המשפט ובתקשורת הם לא שמאלנים, ושערכי השמאל הם הערכים המוחלטים האוניברסליים.
***
בשבוע שעבר זה כבר עבר את גבול הגיחוך. עושה רושם שפורים המתקרב כבר נותן את אותותיו. השנה לא צריך להמציא בדיחות לפורים, מספיק לקט קצר מדברי השמאל בשבוע שעבר כדי להתגלגל מצחוק. אם נכון שאין סאטירה בימין, זה בגלל שהימין לא צריך לייצר סאטירה על השמאל, השמאל עצמו עושה את העבודה מצויין. לקט קצר מהתגובות על חסימת אהרן ברק בשבוע שעבר: לזימי התלוננה על חסימה. התנועה לאיכות השלטון קבעה שאסור לתת לאלימות הזאת להפוך לנורמה. רייכמן קבעו שמדובר בהתנהגות אלימה מבזה ופסולה שאין לה שום קשר לחופש הביטוי, ושזה פגיעה בסמל הדמוקרטיה. בדקתי מי הסאטיריקן המוכשר שהמציא את הבדיחות האלה, אבל מסתמן שזה הם עצמם. קשה להאמין.
על זה הם שרפו את המדינה שלש שנים. על שיכירו בכך שהם לא צד, הם האנשים הרגילים.
***
הבעיה היא שהבדיחה על חשבוננו. כבר מזמן הם מסבירים בטון מלומד ש"זה לא שאנחנו השולטים, אנחנו רק השומרים. אתם צודקים שנשאלת השאלה מי ישמור על השומרים, אבל זאת כבר שאלה ידועה שגדולי המומחים עוסקים בה. הכל בזיידר".
אבל האמת היא שלא משנה איך נקרא לזה, איך נגדיר את זה, ומאיזה צד נהפוך את זה, בסוף יהיה מישהו בראש הפירמידה. בין אם נקרא לו שופט ובין אם נקרא לו בשם אחר.
ההוא שבראש הפירמידה – נבחר או לא? זאת ההגדרה של דמוקרטיה.
אז מה צריך לעשות? לתת לכנסת חופש חקיקה, ולקבוע בחוק ששופט אינו רשאי לעשות דבר מלבד להניח לאות הכתובה בספר החוקים למשוך אותו אל המסקנה. וליתר בטחון: גם לוודא שהמנגנון שבוחר את השופטים מייצג נאמנה את הציבור. כי אחרת אי אפשר לסמוך על השופטים. כבר הוכח שאי אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת.
***
היום מדברים על ועדת חקירה. כולנו מסכימים שצריך ועדת חקירה. כדי שהוועדה תחקור היטב צריך שיהיה בה יצוג שוה לשני המחנות, ושכל צד יוכל לחקור כל דבר ולשאול כל דבר. ובאמת – אני לא הולך לקבוע בשביל המחנה השני מי יהיו נציגיו. אין לי בעיה שהם ימנו לנציגי השמאל בוועדה את יצחק עמית ואהרן ברק. יצחק עמית ואהרן ברק בהחלט יכולים להיות נציגי השמאל בוועדה, אבל הם לא יכולים להיות נציגי המחנה הנייטרלי. הם פשוט לא. הם לא נייטרליים בשום צורה.
מנין הזעזוע הגדול של המחנה ההוא מהחסימה של אהרן ברק? כי שנים הם תפרו לאהרן ברק בגדי מלך חדשים, גלימה של האיש הכי קדוש, הכי ישר והכי מכובד. והבעיה היא שהם עצמם כ"כ השתכנעו ממה שהם ניסו לספר לנו, שהם לא מבינים שמתחת לגלימה וההילה הזאת אין כלום. פשוט כלום. יש עירום אבל אין מלך. הוא לא קדוש, לא מכובד, לא נייטרלי, ולייחס לו תכונה כלשהי שקשורה ליושר – זה כבר באמת רמה אחרת של סאטירה.
כ"כ הרבה שנים הם ניסו לספר לכל העולם שהמשפט והתקשורת הם נייטרליים ואובייקטיביים ואוניברסליים ושייכים לכל העם, עד שבסוף הם התחילו להאמין למה שהם עצמם מספרים. והם נעלבים עד עמקי נשמתם כשצוחקים עליהם.
אז מה נשאר להם לעשות? להזדעזע כשמישהו קורא לאפס שלהם אהרלה, ולהגדיר את ההשוואה בין החסימה שלו לבין חסימות אחרות כ"השוואה מזעזעת ובזויה". למה מזעזעת ולמה בזויה? ככה. כי החלטנו. כי כן צוה לו הלמך. במופלא ממך אל תדרוש.
***
ראיתי שמישהו הוציא סטיקר שכתוב עליו "הליכוד – חזקים מול אהרן ברק, אבל חלשים מול חמאס". אני תוהה מיהו הליכודניק השרוף המורעל והלא-מודע לעצמו, שלא מתבייש לומר שהליכוד חזקים מול אהרן ברק. רחמונעס. הרודן המושחת הזה הקים מערכת חזקה שרומסת את עם ישראל ויורקת עליו. תלמידיו המושחתים שולטים כאן כבר כמה עשורים, בסוף בא יריב לוין ומנסה לעשות איזה רבע רפורמה עלובה ואפילו אותה הוא לא מצליח להעביר. ואז יום אחד בא איזה פעיל (הוא בכלל חבר בליכוד????) וחוסם את אהרלה לדקה, והליכודניקים כבר מתחילים להרים את האף כאילו זכו במונדיאל.
***
ואחרי שצחקנו כאן על השמאל שממציא כל מיני תירוצים שמשכנעים את עצמו, ומסביר הסברים מגוחכים למה זלא"ד, מן הראוי שפורים המתקרב לא יפסח גם על העצמאות של רבים במגזר הדתי לאומי, שגם הם התגלו השבוע כסאטירה לא קטנה.
יש בציבור הדתי לאומי אנשים קטנים, שעדיין חיים משום מה בתודעת קטנות גדולה, שמרגישים כל היום צורך להראות לחילונים שגם אנחנו בסדר. שקונים את כל האגדות של השמאל בדבר בגדי המלך החדשים של הדחליל, ומרגישים צורך להזדעזע בקול מכל מה שהפריץ החליט שצריך להזדעזע ממנו, כי נאורים רואים את הבגדים האלה.
די, חברים. תעזבו את המגזר החילוני, הוא כבר לא רלוונטי למדינה הזאת. אם חילוני רוצה להראות לנו שגם הוא בסדר – שינסה. אבל למה שנתייחס אליו בכלל?
טוב, אני בטוח שגם בשושן הבירה היו יהודים שדאגו להזדעזע בקול מכך שמרדכי לא מכבד את המן ולא משתחוה לו. ■
