בואו נדבר על זה

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

"את נראית לי מוכרת", אמרה לי מישהי שפגשתי באירוע. "היא מלהב"ה", ענתה לה מישהי. "זו יד ה', אין מקרה בעולם. אני חייבת לדבר איתך". "אני כמה לילות לא ישנה. ביקשתי מה' שייתן לי סימן. הבן שלי, ילד צדיק, בחור ישיבה, היה עילוי. בכל זמן פנוי היה לומד. כמה התגאינו בו. אבל הרגשנו שמשהו עובר עליו. אנחנו מורים, מכירים את הגיל הזה, ואנחנו מאמינים בילד. יש לו כוחות, הוא יתמודד ויתבגר. 
"אבל זה לא היה משהו רגעי. הילד היה במשבר. הוא רצה לעזוב את הישיבה, ללכת לעבוד. אין לו עוד כוח ללמוד. ניסינו ללכת לקראתו, להציע ייעוץ או טיפול, אבל הוא לא הסכים. 'אני צריך להפסיק ללמוד. לצאת לעבוד'. לא יכולנו להתנגד. הוא כבר גדול. 

"הוא התחיל לעבוד ונראה שמח יותר אבל מרוחק, לא כמו שהיה בעבר. בקושי מתפלל, כבר לא מברך, הלבוש השתנה. זה לא הילד שהכרתי. ניסינו לדבר איתו, הוא לא שמע. 'אלו החיים שלי, זו הבחירה שלי. אל תתערבו לי'.
"‌לפני שלושה ימים בא הבן הגדול וסיפר לנו שלילד שלי יש חברה גויה. לילד הצדיק שלי יש חברה גויה?! את זה כבר לא יכולנו להכיל. אנחנו שבורים כבר כמה ימים, לא אוכלים ולא ישנים. לא יכולים לבלוע את הגלולה המרה".
"דיברתם איתו?" שאלתי, "איך הוא מסביר את זה?" "אנחנו לא מסוגלים לדבר. הוא נכנס הביתה, בקושי שלום אמרתי לו. אבא שלו כבר כמה ימים במיטה, נהיה חולה. אני בקושי מתפקדת, קוראת תהלים ובוכה. לא יודעת מה לעשות. ביקשתי מה' שייתן לי סימן, שיכוון אותי מה לעשות. התלבטתי אם לבוא בכלל לאירוע, אבל לא יכולתי שלא לבוא. זו משפחה. אני בחוץ מחייכת, אבל בפנים יש בור שחור. עכשיו שאני רואה אותך אני מבינה שהקב"ה שמע את התפילה שלי. אין מקרה בעולם".
לבקשתה של האם יצאנו מהאירוע ושוחחתי עם האב בטלפון. "איך הקשר ביניכם?" שאלתי אותו. "תמיד היה לנו קשר טוב, אבל עכשיו אני לא מסוגל לדבר איתו". הוא היה שבור, חסר אונים. "הנכד שלי יהיה גוי!" הוא זעק.
שאלתי את האב: "אם זה היה אחד התלמידים שלך, מה היית עושה? ומה היית ממליץ להורים שלו לעשות?" "הייתי מנסה לדבר איתו", ענה האב. המלצתי להורים לשבת לשוחח עם הילד, להבין מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, איך הוא מסביר שדווקא הוא, שהיה העילוי של הישיבה, חבר של גויה. הם קבעו פגישה עם הילד וישבו איתו כמה שעות.
‌הילד לא ידע להסביר אפילו לעצמו איך זה קרה לו. כולם שם בכו. גם הילד. "תעזרו לי להתמודד, להתגבר", ביקש מהוריו. בעצה אחת עם ההורים הוא עזב את הבית, עזב את העבודה, עזב את הגויה ועבר למקום אחר. כעת הוא גר אצל משפחה רחוקה וחזר ללימוד, חזר לישיבה, חזר לדרך התורה.

כתבות נוספות מיומנה של מטפלת

חטא המרגלים בת"א

גדלתי ברמת אביב. למדתי בצייטלין בתל אביב, ופקדתי את סניף צפון של בני עקיבא מידי שבת. הכרתי כל רגב חול בחוף שרתון, טיילתי תדיר ברחובות

קרא עוד »

הולכים עם זה לכל החיים

ילדים רבים חווים מצוקה חברתית, מריבה גדולה, חרם, סיפור שמסתובב, פגיעות, עלבונות או תחושה של דחייה חברתית. כל ילד מתמודד עם בעיות חברתיות בצורה אחרת,

קרא עוד »

מה נותנים לבר מצווה

השבוע קיבלתי את המייל הבא: “שלום אבינועם, אני עוקב אחרי המדור שלך בעלון 'גילוי דעת' ורוצה לספר לך על אירוע מרגש שקרה לילד שלי בכיתה:

קרא עוד »

הימין החדש?

בשקט בשקט בנט ונבחרתו, הלא נבחרת, עברו שמאלה. המפלגה שהתיימרה לשאת את השם “ימינה” הוכיחה עד כמה אנשיה, ובעיקר נבחריה הם חדלי אישים. לא ניתן

קרא עוד »

גבולות השיח

ידוע ומוכר הדבר כי לפני בחירות, כל צד של המפה הפוליטית מנסה לשכנע את הציבור בצדקת דרכו, בטוהר כוונותיו ובאמת דבריו, ומנגד גם להציג את

קרא עוד »

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט בלי יכולת לפעול, ומביאה למצב בלתי הפיך

קרא עוד »

פעמיים תפילין

בתקופה האחרונה נושא הנחת התפילין עלה לכותרות. אשתף בשני סיפורים על תפילין בעם ישראל, אחד מרגש מאוד ואחד מצחיק.בערב שבת אחד, יצאתי מהבית לחצר וראיתי

קרא עוד »
גמרא עם אצבע

לימוד גמרא

שאלה: איך ניגשים ללמוד דף גמרא לבד? תשובה:שלום לך! נתייחס בקצרה לקשיים המרכזיים בלימוד ולדרכי הלימוד שיעזרו להתקדם.מחסומים: שפת הגמרא מתנהלת כולה בארמית בבלית. כמו

קרא עוד »

ביני לנדאו

אבא ואמאדוד ושרה לנדאו- נתנו לי הכל ובכל כיוון שהלכתי האמינו בי והם תמיד שם בשבילי. קרית ארבע חברוןעיר מולדתי. מחובר מאוד למקום. הסתובבתי הרבה

קרא עוד »

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם חוקרים במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת

קרא עוד »
כהנים בברכת כהנים

בקרוביי אקדש

במשך שנים, סעדנו סעודות שבת בחדר האוכל של ישיבת שעלבים, כשבעלי היה ר”מ בישיבה. בטקס נטילת הידיים של הבחורים, היה נהוג להמתין לכוהנים שייטלו, ורק

קרא עוד »

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה