01
מתחילים שנה חדשה בכותל
בערב ראש השנה אספו עובדי הקרן למורשת הכותל את כל פתקאות התפילה והבקשות שהוטמנו בין אבני הכותל במרוצת השנה החולפת. כל הפיתקאות נארזו יפה יפה ונלקחו לגניזה.
כך נוהגים בקרן למורשת הכותל מדי שנה, וזאת משתי סיבות:
ראשית, כי הפתקים בכותל לא צריכים להשאר שם זמן רב, הלא התפילות בכותל נענות במהירות רבה, הן עולות למקום קודש הקודשים הניצב על אבן השתיה, שממנה הושתת העולם בראש השנה הראשון. קודש הקודשים שוכן במערב בית המקדש בסמוך לכותל המערבי. משם התפילות, הסליחות והבקשות מטפסות ועולות בזריזות אל כסא הכבוד. בין הכותל לקודש הקודשים אין מחיצות ואין עיכובים. שלא כמו התפילות הנישאות מכל פינות העולם כמו מאומן, מ-770, ומשאר הגלויות. תפילות הנישאות מחוץ לגבולות הארץ נאלצות (על פי הזוהר ועל פי דבריו של המקובל הענק רבי יוסף ג׳יקטילה בספרו ׳שערי תורה׳) לפלס את דרכן הארוכה לארץ ישראל, לירושלים ומשם לקודש הקודשים, והמסע לא קל, כאמור במגילת איכה – ״סַכּוֹתָה בענן לך מעבור תפילה!״. בכל המסע הארוך והבלתי אפשרי הזה מארצות הניכר לירושלים הרחוקה, נאלצות התפילות והבקשות לדלג בשארית כוחותיהן על מכשולים רבים, מחסומים, מניעות, מקטרגים, ׳חיצוניים׳, מחיצות ואין ספור מעכבים. לעומת זאת התפילות בכותל – נענות במהירות ולרצון.
הסיבה השנייה לאיסוף הפיתקאות היא השאיפה הכללית והפרטית לפתוח דף חדש, לפנות מקום ולאפשר לכל מאות האלפים המגיעים בחודש אלול ולאחריו לכותל לשאת תפילה זכה ורעננה, לצפות לישועות ולנחמות ולהיחתם לאלתר, לחיים טובים וארוכים. אפשר גם לכתוב בקשה קטנה ולהטמין בין אבני הכותל, אם זה עושה לכם טוב בלב…
02
מנייני החגים בכותל
בכל אחד ממועדי ישראל התפילות בכותל לובשות חג, ובכל חג יש לתפילות נוסח משלהן ומקום משלהן. לקראת חגי תשרי – ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות ושמחת תורה, גבאי המניינים הקבועים מארגנים מאחורי הקלעים מבצע בסדר גודל של מהלך צבאי משוכלל ומלא רגש. היערכות מושלמת לקראת החגים המרוממים הממשמשים ובאים. רוב מנייני השבת הקבועים מפנים את מקומם למנייני חג שאינם קבועים, ורוב המניינים הקבועים מוצאים את מקומם באולמות תפילה סביב הכותל. לדוגמא: המניין הענק והוותיק של גבי שיינין, שמתחיל כבר יותר מ-50 שנה בכל שבת בשעה 9 בבוקר, בראש השנה וביום הכיפורים הוא עובר להתפלל בשעת הנץ החמה בישיבת האידרא הסמוכה לכותל. בשמחת תורה המניין הזה מתחיל השכם בבוקר באחד האולמות ההדורים שליד ישיבת הכותל. מתפללי מניין הוותיקין האשכנזי הגדול והוותיק בכותל, בנהולו של איש הרובע, רס״ן הרב ברוך גליס, בראש השנה וביום הכיפורים הם עולים להתפלל במרפסת הסוכה הגדולה בצד הכותל, על גג בית שטראוס. (במרפסת הזו מתקיימים במשך השנה כולה קידושים גדולים בסיום תפילות השבת, וכל ישראל מוזמנים להשתתף. כל דכפין ייתי וייכול). בחג הסוכות חוזרים חברי המניין הקבוע של הרב ברוך גליס להתפלל עם הנץ החמה במקומם הקבוע במרכז רחבת הכותל.
מניין הוותיקין הספרדי הגדול בכותל, של הגבאי חכם שאול נקדיין ושל הרב שמואל מורנו, מתקיים בכל השבתות ובכל המועדים באותו מקום בדיוק – בחלק האחורי של הרחבה. זאת כדי שגם ציבור הנשים תוכלנה לעמוד בקצה הרחבה העליונה, להשתתף בתפילה ולשמוע את הקריאה בתורה. וכך גם בראש השנה, ביום הכיפורים ובחג הסוכות. ואולם,הרב שמואל מורנו, אחיו של עמנואל מורנו הי״ד ודודו של דוד הי״ד, עולה ביום הכיפורים להתפלל בבית כנסת ׳אור החיים הקדוש׳, ברחוב אור החיים 6, צמוד לבי״כ האר״י, ברובע היהודי.
המניין הקבוע שלנו בכותל, המכונה ׳מניין הרובע׳ הוקם לפני כ-50 שנה על ידי גואלי העיר העתיקה. בכל שבת התפילה מתחילה בשעה 7 בבוקר, המניין מתקיים בכל שבת ובכל חג באותו מקום – ליד אמצעה של מחיצת הנשים, כדי שגם הגבירות תוכלנה לשמוע את התפילות ולבקש בקשות מיוחדות הקשורות לרפואות, לשמחות ולאזכרות. ביום הכיפורים המניין איננו מתקיים, כי התפילות מתארכות והרחבה הפתוחה בכותל חשופה לשמש היוקדת. אני מנצל את ההזדמנות ומתפלל את תפילות יום הכיפורים בבית הכנסת של הרב גורן השוכן גבוה מעל הכותל, במרחק נגיעה מקודש הקודשים. בחג הסוכות המניין שלנו מתקיים במקומו ובזמנו.
החורף ממשמש ובא. בקרוב נתחיל לשאול על הגשמים. ומה קורה בכותל כשיורד גשם? או אז, הגבאים ימצאו מקום כינוס מכובד, בתוך אחת הסמטאות הצרות המסתעפות ממנהרת קשת וילסון הגדולה והמקורה, מול קודש הקודשים.
03
בארותיו של אברהם
בראש השנה קראנו בתורה על המאבק הנצחי לשמירת בארותיו של אברהם אבינו. הייתה זו חוויה מרגשת לקרוא על כך בכפר מימון, השוכן בסמוך לאוהלו ולבארותיו של אברהם אבינו על גדות נחל גרר.
במשך למעלה משנה התקיימו התפילות של המניין האשכנזי הוותיק של כפר מימון באוהל גדול שהוקם בסמוך לבית הכנסת המרכזי, בשל שיפוצים כלליים שנערכו בו. בערב ראש השנה התבשרנו לשמחתנו, שהגבאים הצליחו לסיים את השיפוץ ולהחזיר את תפילות החג לבית הכנסת הוותיק ששופץ במאמצים גדולים ובטוב טעם.
ומעשה שהיה כך היה: הצנחן שלנו, שמשרת ימים רבים במילואים בתוך לבנון, קיבל ברגע האחרון ממפקדו אישור לצאת הביתה לראש השנה. בשורה זו שיחררה אותנו, כסבתא וכסבא, מהאחריות להתפלל עם הנכדים החמודים בראש השנה בירושלים. לא התלבטנו הרבה והחלטנו לנצל את הזדמנות ה(תש)פז לקיום מצוות כיבוד הורים בכפר מימון. סבא אברהם וסבתא עליזה שמחו מאד על הרעיון, למרות ההתרעה הקצרצרה. גם מהגיסים היקרים שלנו מיד בנימין, שבראש השנה הזה היה התור שלהם להתארח בכפר, ביקשנו רשות לחלוק איתם את המצווה. הסכמתם האוהבת לא איחרה לבא והשמחה היתה משולשת – שלנו, שלהם ושל ההורים שיחי׳.
בית הכנסת המרכזי בכפר מימון נוסד לפני כ-67 שנה. כדי לשמר את חזות בית הכנסת הוותיק, האהוב והמוכר, השתדלו הבונים לא לפגוע במהלך השיפוץ במראהו החיצון, לכן, מבחוץ, רק חידשו להפליא את הצבעים וריעננו את הגוונים בציורים המקוריים המעטרים את כותלי בית הכנסת. האיורים החקוקים באבן דהו ברבות השנים תחת קרני החמה המדברית היוקדת, ולכן היה צורך לחדש אותם. לעומת זאת, בתוך בית הכנסת נעשתה מתיחת פנים רעננה, מרשימה, מרחיבת דעת ומשובבת לב. הוכנס ריהוט נוח ומרהיב למראה של ׳רהיטי לביא׳ הידועים באיכותם. נבנה ארון קודש ענק מעשה ידי אומן המעוצב בצורת מנורה מאירה של שבעה קנים. שוליו של הארון מגולפים באדני עץ ובפורניר בהיר שחלקו מוזהב בעדינות רבה. ניכר בארון קודש זה שהכל בו הוא מעשי ידי אומן, המזכירים את יריעות המשכן ואת כנפי המלאכים שבאו לבקר באוהלו של אברהם אבינו בחברון.
בזכות כל העיצוב הנעים, המכבד והמושקע התעלו תפילות החג המרוממות והגיעו לשיאים שלא אשכח לעולם.
היה זה מעמד קודש של המלכת ה׳ בעולם תוך עמידה ביום הדין באווירה של רעננות, אמונה גדולה, נחת ושמחה.
חשתי תחושת התעלות של ׳חדש ימינו כקדם׳, דור הולך ודור בא, והנה צעירי הכפר, שהם כבר דור שלישי כאן, מגלים כישרונות מעשיים ותושיה רבה, תרתי משמע, לוקחים את העניינים בידיים, מכים שורשים עבותים, שומרים על הישן ומוסיפים נדבכים חדשים ומוצלחים בחומר וברוח, תוך חיזוק וביסוס האווירה התורנית והערכית כתרומה מעשית להרחבת ההתיישבות היהודית על גבול עזה.
כפר מימון מתפתח וגדל ללא הרף. שכונה חדשה מתוכננת לקום בקרוב והיא מצטרפת לשכונות ההרחבה שאוכלסו בשנים האחרונות. בכפר מימון-תושיה כל השכונות שוקקות חיים, מלאות במשפחות צעירות ואידאליסטיות, הבונים בהרמוניה קהילה חמה, תוססת ומכניסת אורחים. אין בכפר בית פנוי וגם לא יחידת דיור ריקה. התושבים הצעירים מיישבים ומפריחים כל רגב אדמה, תוך שהם מחליפים בכל התפקידים ובכל המשימות, ויותר, את דור המייסדים, ההולך ומתעלה לגנזי מרומים.
לא פלא הוא שבזכות הדור הצעיר קיבלו גם תפילות החג בכפר מימון גוון חיוני, תוסס, צעיר, חינני, מבטיח ומלא בעוצמות של כוונה.
בעל התוקע הצעיר והמשקיע היה עו״ד לביא אייזמן, חתנו של חגי אלדר (המועמד המוביל לראשות המועצה האזורית ׳שדות נגב׳). התקיעות של לביא הרעידו כל מיתר בלבבות השומעים. הן בקעו כה ברורות, בהירות וצלולות עד שלרגע היה נדמה לי שהן סדקו את הרקיע כמו טיל ׳חץ 4׳ הישראלי, וצלחו את האטמוספירה, תוך שהן חולפות בסמוך למלאכי השרת המשתאים, ומתדפקות על פתחי היכלו של מלך רחום וחנון.
החזנים בערבית, בשחרית ובמוסף היו כולם בני הכפר, צעירים ומיומנים כמו יהונתן מליק ואלעד אנגלסמן. אליהם הצטרפו גם המבוגרים יותר כמו זאב אלדר והרב צבי ארליך. השירים והמנגינות היו כמנהגי הכפר, שתוקנו ועוצבו בימים שבהם שימש הרב יעקב אריאל שליט״א בתפקיד רב הישוב, עם חידושים וגיוונים מרגשים. הקהל הצטרף בעוז לשירים בדבקות, בערגה ובכוונות של שמחה ואמונה גדולה. אין תפילה מלאת אמונה כמו תפילה של חקלאי המרגיש בכל ימות השנה את ידו של ה׳ בכל מעשיו.
במהלך התפילות זכינו אפילו לצאת במחול עם החקלאי הוותיק והשורשי, סבא אברהם ברט המתוק שלנו. ממש בטבורו של בית הכנסת, לקול השירה האדירה של ׳אתה בחרתנו מכל העמים׳ יצרנו מעגל חי של בנים, גיסים ונכדים וקיבלנו את השנה החדשה בשמחה עצומה תוך שאנו מתפללים שה׳ יזכה אותנו לרקוד עם סבא אברהם ועם כל זקני הכפר גם בראש השנה תשח״פ!
במשך החג כמעט ולא נשמעו קולות ירי וקולות נפץ מכיוון גבול עזה. אבל גם אילו נשמעו קולות כאלה – כבר הזכרתי כאן שהציבור בכפר מימון לא מתרגש מהבומים ומהפיצוצים הללו. חברי המושב לדורותיהם רגילים לכך כבר יותר מ-67 שנה. מאז ימי ההתנתקות התרגלו בכפר להתגברות התקפות של הטרור, הבלונים, הטילים, הפצמ״רים והחדירות מגבול עזה. התפילה הנפוצה והשגורה בפי כל אחד ואחת מבני הכפר, צעירים ומבוגרים, היא: תנו לצה״ל לנצח ולזרבב את עזה עד דק. כל הסבל שעברו התושבים יקבל הצדקה מסויימת רק ביום בו יגורשו ׳הבלתי מעורבים׳ ויחוסלו כל תשתיות הטרור ואיתם המחבלים הארורים.
04
סיפור מופת ליום הכיפורים מהכותל
סיפר לי השבוע איש הכותל, גומל החסדים, הרב אפרים הולצברג, בנו של ר׳ שמחה הולצברג שזכה בכינוי ׳אבי הפצועים׳:
לפני כמה שנים, אושפזה בבית החולים ׳שערי צדק׳ נערה מתוקה בגיל תיכון. הנערה נכוותה קשות ממיחם השבת בביתה בירושלים. ידוע שאצל פצוע שסובל מכוויות קשות, התחבושות נדבקות לגוף, ולכן כל החלפת תחבושות כרוכה בכאבים גדולים, בסבל בל יתואר ובצעקות לישועה ולהקלה.
נס מהשמים: הגעתי כהרגלי לבית החולים עם דרור האקורדיוניסט הצדיק והמוכשר כדי לשמח חולים ופצועי צה״ל במחלקות האישפוז והשיקום. בדיוק ברגע שנכנסנו למחלקה יצאה לקראתנו מחדר הטיפולים הנערה הגיבורה תשושה לחלוטין ומיוסרת מכאבים, עטופה כולה בתחבושות לבנות.
בניסיון לעודד ולחזק אותה פניתי אליה ואמרתי: ״נערה יקרה, תעצמי את העיניים ותדמיני שבעוד שנים ספורות תהיי כלה שמחה ומאושרת בשמלה לבנה״. ביקשתי מדרור לנגן עבורה שירי חתונה. שנינו רקדנו לפניה כפי שמרקדים לפני הכלה. הנערה חייכה לפתע, פניה אורו והיא נראתה מאושרת.
אמש נעצרה לידי מכונית גדולה. הנערה היקרה ישבה מאחור. אבא שלה אמר לי בשמחה: ״אתה זוכר מה שהבטחת לבתי היקרה לפני מספר שנים בבית החולים ׳שערי צדק׳? עכשיו אנחנו בדרך לאירוסין שלה. מזמור לתודה!״
***
שבת תשובה של שלום, אחווה ורעות. שבת שנזכה לחיבור בין כל חלקי העם, שבת שנפעל יחד בעוז כדי לעצור את שפיכות הדמים בתאונות בכבישי הארץ. שבת שצה״ל יוביל בע״ה לניצחון בשבע חזיתות וימגר בעוצמה את קיני מחבלי החמאס הארורים ביו״ש. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
