פרשתנו עוסקת בנרגנות, ['קיטורים']. בלשון המקרא תלונות. התלונות על היציאה ממצרים, הגעגועים לאוכל במצרים… ועל טעם המים: 'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם… וילונו העם על משה לאמר מה נשתה…' [שמות טו, כב]. אמנם ניתן ללמד זכות על בני ישראל, פליטים מבולבלים, חסרי וודאות וחסרי ידיעה מה יהיה עתידם ואך טבעי הדבר שבמצב רוח שכזה יתלוננו. אך בכל זאת כאשר רואים ניסים גלויים כמכות מצרים, קריעת ים סוף ונס המים, כיצד ניתן להתלונן?
המובן הפשוט של הפסוק: 'ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם…' הוא שהמים מרים ולכן לא יכלו לשתותם אך המדרש [תנחומא ויקהל] מפתיע בהסברו: 'אמר ר' לוי: למה? 'כי מרים הם', הדור היה מר במעשיו'. לא המים מרים, אלא העם מר… התלונות והקיטורים אינם אובייקטיבים, כאשר אדם הוא מריר וחמוץ הוא מלא תלונות וקיטורים, וכאשר טוב לאדם אזי כל קוץ יראה לו כפרח וכל מכה תראה לו כחיבוק ונשיקה ואפילו מים מרים יראו לו מתוקים…
כיצד הופכים מר למתוק? כיצד הופכים תלונה לתודה? בשביל זה צריך לרומם את המבט, לראות שכל חיינו הם בידי ההגה האלוקי, הכל בהשגחה אלוקית מדויקת, היד האלוקית המיטיבה, המלטפת והמובילה אותנו לחוף מבטחים, גם אם לפעמים לא רואים זאת מיד… ממבט גבוה הכל משתנה. והכל לטובה.
במיוחד נכון הדבר למנהיג, הכלת קיטורים ותלונות מצד המנהיג היא מעשה הנהגה לטווח ארוך והיא תכונה יסודית של מנהיג בעל שיעור קומה, מנהל, מפקד, הורה ומחנך. הכשרון לאפשר תלונות ולהפוך את המתלוננים למרוצים היא הנהגה אמיתית. משימת המנהיג להבחין בין תלונה אמיתית וצודקת לבין סתם קיטור הנובע מאופי קנטרני ולא מפרגן. והעיקר: לדעת להפוך את המרירות למנוף של שביעות רצון ומתיקות.
ימים מורכבים ומופלאים עוברים עלינו, העיסקה עם השטן החמסי בעיצומה, הלב מחסיר פעימה בציפייה הדרוכה לכל חטוף וחטופה. כל מפגש, כל אות חיים נוגעת בנו בנימי הנשמה הדקיקים ביותר שלנו… ומנגד: המראות של שחרור מחבלים עם דם יהודי על הידיים, המחשבות על המשפחות השכולות, על מה יהיה בהמשך, כל המחשבות האלה מטרידות ומעציבות… לגיטימי לשמוח, לגיטימי להיות עצוב אך לא לגיטימי בעת הזאת להיות במחלוקות פנימיות קשות. נפקח עין טובה, עין המלמדת זכות על כל אחד ואחת מאיתנו, אין כאן חלילה מחלוקת בין רעים לטובים, כולנו רוצים את החטופים וכולנו חרדים ולא שלמים מהמחיר הכבד. נלמד זכות איש על רעהו, והקב"ה ילמד זכות על כולנו. ■
