01
לפני כחודש הפנו אלי חייל בודד לוחם שהיה שלושה חודשים בעזה ומעוניין להתחתן ואין לו ולבת זוגו אמצעיים לעשות חתונה לבד.
לפני כשבוע נפגשנו איתם פעם ראשונה אני וחבר שגר במושב בצפון הארץ ותורם את החצר שלו ודברים נוספים לחתונה.
מדובר בחתונה יחסית קטנה מכיוון אין להם הרבה אורחים…
הכלה עלתה לארץ לפני זמן קצר וגם החתן עלה כשנה לפני הגיוס.
תיארנו להם את כל מה שיהיה בחתונה עד הפרטים הקטנים.
החבר הוסיף ואמר להם שאם יש להם איזה חלום בקשר לחתונה אז אנחנו נגשים להם אותו…
והם בצניעותם אמרו : 'אנחנו נשמח בכל דבר ואין לנו חלומות מיוחדים'.
בדרך חזור הם תפסו איתי טרמפ.
בשלב מסויים שניהם הסתכלו עלי ושאלו כמעט ביחד וראיתי דרך המראה שיש להם ממש דמעות בעיניים: 'אנחנו לא מבינים בכלל מאיפה נחת עלינו כל הטוב הזה ובעיקר לא מבינים למה אתם עושים את כל זה בשבילנו ?'
ועניתי להם בפשטות : 'כי אתם אח ואחות שלנו '
היתה ברכב דממה מוחלטת ופתאום המשפט הפשוט הזה התחבר לי לכל כך הרבה סיפורים מהחצי שנה האחרונה….
אוסיף דברים שכתב צבי נדיבי היקר…
02
אופס הצלתי סמולנית..
מעשה שהיה כך היה, שבוע אחרי שהשתחררתי מצה"ל קיבלתי טלפון מעזר מציון – "אהלן נמצאת מתאים לתרומת מח עצם" יופי נשמע טוב, סדרת בדיקות, ביקורים בבית חולים, הופ כמה שעות של תרומה ויומיים אח"כ כבר הייתי על מטוס למזרח. כעבור שנה טלפון נוסף- "אנחנו שמחים לבשר לך שההשתלה עברה בהצלחה, הנתרמת מרגישה טוב והיא תשמח לפגוש אותך".
כך פגשתי את יהל שפר, אישה מדהימה, עמוקה ויצירתית מחפשת אור וטוב. למרות שמפרידים רק שני קילומטרים אוויריים בין ביתה לבית אימי תהום אידיאולוגית פעורה במרחק הזה. יהל, אשת תרבות ורוח, יועצת של הנשיא שמעון פרס בזמנו ועוד, היא לא בדיוק מאנשי גוש אמונים. אני דתי, מתנחל שכל ימיו גדל בערוגות שניתן לכנות אותן ההארד-קור של הימין האידיאולוגי.
הקטע שתאי מח העצם שלי לא שאלו את יהל מה היא חושבת במה היא מאמינה ולמי הצביעה, ההתאמה הביולוגית עשתה את שלה, הקסם הזה שנקרא גוף האדם ומערכת חיסונית עם קורטוב של מדע הצליח לשקם את יהל ולהחזיר את הגוף לתפקוד בריא.
מאז כל פעם שאני ויהל נפגשים אנחנו מדברים על החיים והמוות, על אהבה ומחלוקת, על בדידות ושייכות וגם קצת על פוליטיקה כשאין ברירה.. פגשתי חברה טובה ואישה מרשימה בכל קנה מידה, אבל פגשתי גם פערי תרבות ושפה לא קטנים שהאמת כבר פגשתי בעבר. בין שתי קריות התפתחתי, קרית ארבע וקרית המטכ"ל. בקריית ארבע התחנכתי כתיכוניסט צעיר, בליבה הקשיחה של הימין המתנחלי והדתיות החרד"לית. בהמשך כחייל וקצין באמ"ן שירתי עם הצד השני של המפה הפוליטית והחברתית בישראל. הפערים הנ"ל היו כמובן כבר אז אבל הם לא הפריעו כמו היום.
03
מאות רבות של שיעורים, עשרות רבנים שונים ולאו דווקא מתונים שמעתי בחיי, ואף פעם לא פגשתי משהו שאמור היה לסתור את המעשה של הצלת חיים של מי שלא מסכימה איתי. המחויבות הטוטאלית להצלת חיי כל אדם וברית הדמים המוחלטת כלפי עם ישראל היא אבן יסוד גם בתפיסת עולמם של גדולי הרבנים "הקיצוניים" אצלם למדתי.
אנחנו חיים בתקופה של דמוקרטיות מתפוררות וחברות מדינתיות שוקעות. המציאות הדיגיטלית מכרסמת בחוסן החברתי-לאומי של הציוויליזציות החזקות והמפוארות בעולם. בתקופה הזאת אני שואל את עצמי האם קיימת לנו, כעם, מערכת חיסונית? האם קיימים תאים פנימיים שזוכרים את ההיסטוריה, את שותפות הגורל הבלתי מוסברת, את תלאות הגלות והרקע הלאומי ממלכויות ישראל הקדומות. מערכת חיסונית יכולה לשקם גוף גם מהמצבים הגרועים ביותר. אבל ידוע שאם היא בעצמה נפגעת ומזהה את רכיבי הגוף כנטע זר, היא עלולה לתקוף את הגוף באותה עוצמה שבה היא אמורה לשקם אותו.
אז מה אני רוצה? לא יודע.. אולי רק להזכיר לנו את הדבר הפשוט הזה, בואו נירגע, אחים ואחיות אנחנו, בואו נתווכח ונדון גם על הסוגיות הכי מהותיות לנו אבל כדאי שנזכור שהמערכת הפנימית שלנו מחוברת עמוק ממה שנראה. אנחנו לא רוצים לנצח את הצד השני, אנחנו רוצים אולי לנצח איתו.
יש משפט שמיוחס לבודהה – "גם בתוך ביצה מסריחה יכול לצמוח פרח לוטוס יפה", אם מתוך הביצה המזעזעת בה אנחנו שקועים היום יצא פרח מהמם בדמות ריענון וחיזוק החיים המשותפים שלנו בארץ הזאת אולי כל זה היה שווה.
בואו ננצח, אנשים אחים אנחנו! ■
Ori88533@gmail.com
