פעם סיפר מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל על ה'חפץ חיים' זיע"א שהיה לו תיק ובו בגדים מיוחדים שהכין אותם ללובשם מייד עם בואו של המשיח, בלי להתעכב. פעם אחת נסע ברכבת, ובקרון שלו היה גם גוי. ראה הגוי שהרב אוחז בידיו את אותו תיק ושומר עליו מכל משמר בחיבה מיוחדת. אותו גוי היה בטוח שיש בתיק אוצרות יקרים וחיכה להזדמנות שבה יוכל לגנוב מהרב את תיקו ולהתעשר על חשבונו. כאשר קם לרגע ה'חפץ חיים' ממקומו לקח מהר הגוי את התיק והלך לקרון אחר במקום שבו יוכל לפתוח את התיק בלי הפרעה. כשפתח אותו נדהם לראות שיש שם רק בגדים נקיים וחדשים אבל פשוטים. הגוי ראה שה'חפץ חיים' מצטער צער רב על התיק שנעלם והשיב לו את התיק
.
סיים מו"ר הרב אליהו זצ"ל ואמר שגם אנו צריכים ללמוד מהחפץ חיים איך להתכונן באופן מעשי לביאת המשיח. כל עוד אינו מגיע, לצערנו, עלינו להקפיד בדקדוק על ההלכות שהן 'זכר למקדש' ו'זכר לחורבן'.
אנו נמצאים לאחר תשעה באב, בזמן של נחמה – 'נחמו נחמו עמי', כפי שנקרא בהפטרת השבת, אך עלינו להמשיך לזכור את המקדש ולקיים את ההלכות הקשורות אליו. כבר כתבנו בעבר שחז"ל תיקנו תקנות ודינים שונים לאחר חורבן בית המקדש: חלקם כדי להזכיר לנו ולהשאיר אותנו קשורים לבית המקדש, והם הנקראים 'זכר למקדש', וחלקם כדי שנתאבל על החורבן – 'זכר לחורבן'.
סוג מיוחד של דינים המפגיש אותנו באופן ממשי עם מציאות המקדש הקרבה הוא 'מהרה ייבנה המקדש': חז"ל תיקנו להחמיר כבר כעת בדינים מסוימים הנוהגים בזמן הבית כדי שכשייבנה המקדש מהרה לא יטעו ויאמרו שכפי שבשנה שעברה, קודם בניין המקדש, לא נהג דין זה – לא ינהג גם כעת.
אחד הטעמים שניתנו לכך הוא שאף על פי שמן הדין היה מותר לאוכלה, כיוון שאנו נוהגים לעשות יומיים ראש השנה רק משום ספק ובאמת אחד מהם הוא יום חול, ולכן אם היום השני הוא חול, ודאי מותר לאוכלה בו, ואף אם הוא קודש מותר לאוכלה, כי היא נולדה ביום הראשון, שהיה חול. אלא שבזמן בית המקדש היו מציאויות שבהן תיקנו חכמים שינהגו בשני הימים של ראש השנה קדושה ודאית אחת ארוכה, ולכן בזמן שהיה בית המקדש קיים פעמים רבות ביצה שנולדה ביום הראשון אסורה מן הדין באכילה גם ביום השני.
על זה הוסיפו חז"ל ואמרו שגם בזמן הזה אסור לאוכלה ביום השני משום ש'מהרה ייבנה המקדש' ותחזור התקנה הראשונה, ושוב יהיו מציאויות שינהגו בשני הימים קודש, ואז יכולה לצאת תקלה מפני שיאמרו: 'אשתקד אכלנו ביצה ביום טוב שני, אף עכשיו נאכל'. ולא ידעו שאשתקד לפני שנבנה הבית נהגו שני הימים רק מספק, ועכשיו שניהם קדושה אחת ודאית.
נתפלל שמהרה ייבנה בית מקדשנו ונחזור לקיים המצוות הנוהגות בו, וימים אלו יהפכו לששון ולשמחה.
בימים אלו אנו חוגגים את היובל העשירי של 'גילוי דעת'. זו ההזדמנות לברך על המפעל הגדול של רבי ישראל גולדברג שליט"א ומשפחתו היקרה להביא לפני קוראים רבים דברי תורה המושכים את הלב. יזכנו הקב"ה שנוכל ללכת 'בדרך לכותל' ומשם להמשיך בטהרה לבית המקדש הבנוי.