השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בדרך לכותל

הדרך‭ ‬לכותל‭ ‬עוברת‭ ‬דרך‭ ‬תל‭ ‬אביב

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01‭ ‬

בחודשי‭ ‬ניסן‭ ‬ואייר‭ ‬התפילות‭ ‬בכותל‭ ‬לובשות‭ ‬חג‭. ‬מזג‭ ‬האוויר‭ ‬האביבי‭ ‬מזמין‭ ‬רבים‭ ‬לתנות‭ ‬תפילתם‭ ‬בכותל‭, ‬בסמוך‭ ‬לקודש‭ ‬הקודשים‭. ‬הקרן‭ ‬למורשת‭ ‬הכותל‭ ‬ממרקת‭ ‬את‭ ‬הרחבה‭ ‬ואת‭ ‬אבני‭ ‬הכותל‭. ‬במשך‭ ‬למעלה‭ ‬מאלפיים‭ ‬שנות‭ ‬חורבן‭ ‬וגלות‭ ‬אספו‭ ‬האבנים‭ ‬היקרות‭ ‬תפילות‭ ‬ודמעות‭ ‬ושזרו‭ ‬אותן‭ ‬למחרוזות‭ ‬של‭ ‬אמונה‭ ‬וישועה‭, ‬לעם‭ ‬ולארץ‭. ‬מאות‭ ‬אלפי‭ ‬הפיתקאות‭ ‬שממלאות‭ ‬את‭ ‬הסדקים‭ ‬והנקיקים‭, ‬עמוסות‭ ‬בתפילות‭ ‬ובקשות‭, ‬נאספות‭ ‬בערב‭ ‬פסח‭ ‬ונלקחות‭, ‬בחיל‭ ‬ורעדה‭, ‬לגניזה‭. ‬מאות‭ ‬אלפי‭ ‬עולי‭ ‬רגל‭, ‬מהארץ‭ ‬ומהעולם‭, ‬יהודים‭ ‬ושאינם‭ ‬יהודים‭, ‬מתרפקים‭ ‬על‭ ‬שריד‭ ‬חומת‭ ‬המקדש‭, ‬רושמים‭ ‬מילים‭ ‬לוחשות‭, ‬מלב‭ ‬מלא‭ ‬תפילה‭ ‬ומוצאים‭ ‬להן‭ ‬מחסה‭ ‬עמוק‭ ‬בין‭ ‬האבנים‭. ‬רובן‭ ‬של‭ ‬הבקשות‭ ‬כבר‭ ‬נענו‭ ‬ברצון‭. ‬חלקן‭ ‬עדיין‭ ‬בטיפול‭ ‬בלשכותיהם‭ ‬של‭ ‬מלאכי‭ ‬השרת‭. ‬הן‭ ‬נעטפות‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬רבבות‭ ‬התפילות‭ ‬והדמעות‭ ‬ונשמרות‭ ‬לעד‭ ‬בגנזי‭ ‬מרומים‭. ‬התפילות‭ ‬בכותל‭, ‬של‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬ואחת‭ ‬מישראל‭, ‬לעולם‭ ‬לא‭ ‬מושבות‭ ‬ריקם‭, ‬מקומם‭ ‬לא‭ ‬ייפקד‭. ‬התגובה‭ ‬חייבת‭ ‬לבוא‭, ‬זו‭ ‬רק‭ ‬שאלה‭ ‬של‭ ‬זמן‭.‬

בחודשי‭ ‬הגאולה‭, ‬המתפללים‭ ‬בכותל‭ ‬חשים‭ ‬אווירה‭ ‬מיוחדת‭ ‬של‭ ‬קדושה‭ ‬והתעוררות‭. ‬בירחי‭ ‬ניסן‭ ‬ואייר‭, ‬תכונה‭ ‬רבה‭ ‬מורגשת‭ ‬סביב‭ ‬הכותל‭, ‬והיא‭ ‬קשורה‭, ‬קשר‭ ‬הדוק‭, ‬ביציאה‭ ‬לחירות‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬ה‮'‬‭ ‬והתקדמות‭ ‬אביב‭ ‬הגאולה‭ ‬לעם‭ ‬ולארץ‭. ‬

בחורי‭ ‬ישיבה‭, ‬שיצאו‭ ‬לחופשת‭ ‬‮'‬בין‭ ‬הזמנים‮'‬‭, ‬מנצלים‭ ‬את‭ ‬ההזדמנות‭  ‬כדי‭ ‬לפקוד‭, ‬בתפילה‭ ‬ובלימוד‭, ‬את‭ ‬שריד‭ ‬חמדתנו‭. ‬נשים‭ ‬יקרות‭ ‬מניחות‭ ‬לזמן‭ ‬קצר‭ ‬את‭ ‬מירוק‭ ‬הבית‭ ‬מחמץ‭, ‬כדי‭ ‬לנקות‭ ‬את‭ ‬חדרי‭ ‬הלב‭ ‬ולשפוך‭ ‬תפילתן‭ ‬במקום‭ ‬הקדוש‭.‬

בערב‭ ‬הפסח‭ ‬באים‭ ‬רבים‭ ‬לכותל‭ ‬בשעות‭ ‬הצהרים‭, ‬לאחר‭ ‬שאפו‭ ‬מצות‭ ‬בחבורות‭ ‬הקבועות‭ ‬בחצרות‭ ‬הרבנים‭ ‬והישיבות‭, ‬כמנהג‭ ‬המהודר‭ ‬של‭ ‬אפיית‭ ‬מצות‭ ‬מצווה‭ ‬לליל‭ ‬הסדר‭, ‬אחר‭ ‬חצות‭ ‬היום‭. ‬בכותל‭ ‬הם‭ ‬אומרים‭ ‬את‭ ‬סדר‭ ‬קורבן‭ ‬פסח‭. ‬אחרים‭ ‬מגיעים‭ ‬במסירות‭ ‬לתפילת‭ ‬ותיקין‭ ‬בנץ‭ ‬בבוקרו‭ ‬של‭ ‬חג‭ ‬ראשון‭, ‬לאחר‭ ‬שסיפרו‭ ‬כל‭ ‬הלילה‭ ‬בסיפור‭ ‬יציאת‭ ‬מצרים‭. 

02

בערב‭ ‬‮'‬שבת‭ ‬הגדול‮'‬‭ ‬ארזנו‭ ‬את‭ ‬מטלטלנו‭ ‬וירדנו‭ ‬לתל‭ ‬אביב‭ ‬להתארח‭ ‬בביתם‭ ‬המקסים‭ ‬של‭ ‬שירה‭ ‬ומשה‭ ‬ברטפלד‭, ‬ילדינו‭ ‬היקרים‭. ‬זוג‭ ‬‮'‬אברכים‮'‬‭ ‬טרי‭ ‬שהחליטו‭ ‬לשלב‭ ‬מסירות‭ ‬לתורה‭ ‬עם‭ ‬קירוב‭ ‬לבבות‭ ‬במדינת‭ ‬תל‭ ‬אביב‭. ‬הם‭ ‬גרים‭ ‬5‭ ‬דק‮'‬‭ ‬הליכה‭ ‬מרחוב‭ ‬קפלן‭. ‬סמוך‭ ‬ונראה‭ ‬להפגנות‭ ‬שלוחות‭ ‬הרסן‭. ‬תושבי‭ ‬האזור‭ ‬סובלים‭ ‬בלילות‭ ‬מרעש‭ ‬טורדני‭, ‬מוואנדליזם‭ ‬של‭ ‬מפגינים‭ ‬משולכי‭ ‬רסן‭, ‬מפקקים‭ ‬ומחסימות‭ ‬צירים‭, ‬ללא‭ ‬סוף‭. ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שמחבלי‭ ‬החמאס‭ ‬מביעים‭ ‬את‭ ‬קורת‭ ‬רוחם‭ ‬ואת‭ ‬סיפוקם‭ ‬הגלוי‭ ‬מהמחלוקות‭ ‬בעם‭ ‬ומהמחאות‭ ‬התלושות‭ ‬של‭ ‬האנרכיטים‭ ‬הפורעים‭. ‬לאחרונה‭, ‬מעידים‭ ‬השכנים‭, ‬שלשמחתם‭, ‬כמות‭ ‬הפורעים‭ ‬והמפגינים‭ ‬הולכת‭ ‬ומצטמצמת‭. ‬השבת‭ ‬הייתה‭ ‬נעימה‭. ‬האירוח‭ ‬היה‭ ‬מושלם‭. ‬שמחתי‭ ‬לגלות‭ ‬בקהילה‭ ‬של‭ ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬‮'‬הפועל‭ ‬המזרחי‮'‬‭, ‬ברחוב‭ ‬נהלל‭ ‬בנחלת‭ ‬יצחק‭, ‬חברים‭ ‬וותיקים‭, ‬מתלמידיו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬מיכה‭ ‬הלוי‭, ‬שהיה‭ ‬רב‭ ‬הקהילה‭ ‬כאן‭ ‬במשך‭ ‬שנים‭ ‬רבות‭. ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬מונה‭ ‬לכהן‭ ‬כרב‭ ‬העיר‭ ‬פתח‭ ‬תקווה‭.  ‬כיום‭, ‬מכהן‭ ‬כרב‭ ‬בית‭ ‬כנסת‭ ‬‮'‬נהלל‮'‬‭ ‬הרב‭ ‬ירון‭ ‬ניסנהולץ‭. ‬הרב‭ ‬היקר‭ ‬נשא‭ ‬את‭ ‬דרשת‭ ‬שבת‭ ‬הגדול‭ ‬וריתק‭ ‬את‭ ‬קהל‭ ‬המאות‭ ‬בהלכה‭, ‬באגדה‭ ‬ובענייני‭ ‬דיומא‭. ‬בית‭ ‬כנסת‭ ‬היה‭ ‬מלא‭ ‬מפה‭ ‬לפה‭. ‬זהו‭ ‬מראה‭ ‬נדיר‭ ‬ומלבב‭ ‬בעיר‭ ‬העברית‭ ‬הראשונה‭. ‬

בשבת‭ ‬בבוקר‭ ‬השכמנו‭, ‬חתני‭ ‬ואני‭, ‬למניין‭ ‬המתוק‭ ‬של‭ ‬06.20‭. ‬בתום‭ ‬התפילה‭ ‬צעדנו‭ ‬כחצי‭ ‬שעה‭ ‬לכיוון‭ ‬בית‭ ‬הכנסת‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬גורן‭, ‬ברחוב‭ ‬מודליאני‭. ‬שם‭ ‬הצטרפנו‭ ‬לשיעורו‭ ‬השבועי‭ ‬של‭ ‬המרא‭ ‬דאתרא‭, ‬הרב‭ ‬חיים‭ ‬אידלס‭. ‬זו‭ ‬הייתה‭ ‬חוויה‭ ‬מיוחדת‭. ‬כמעט‭ ‬כמו‭ ‬לצעוד‭ ‬לכותל‮…‬‭ ‬הרב‭ ‬שמח‭ ‬לפגוש‭ ‬אותנו‭. ‬בסיום‭ ‬השיעור‭ ‬הרב‭ ‬בירך‭ ‬אותנו‭ ‬באריכות‭. ‬ביקשתי‭ ‬ממנו‭ ‬להתפלל‭ ‬לרפואת‭ ‬הלוחמים‭: ‬דוד‭ ‬בן‭ ‬זיוה‭, ‬כפיר‭ ‬חיים‭ ‬בן‭ ‬מרים‭ ‬ועוד‭. ‬מה‭ ‬רבה‭ ‬הייתה‭ ‬פליאתי‭ ‬כשהרב‭,‬‭ ‬גילה‭ ‬לי‭, ‬שכל‭ ‬השמות‭ ‬הנ"ל‭ ‬חקוקים‭ ‬תדיר‭ ‬על‭ ‬לוח‭ ‬ליבו‭. ‬

הרב‭ ‬אידלס‭ ‬הוא‭ ‬דמות‭ ‬של‭ ‬מנהיג‭ ‬מיוחד‭, ‬ההולך‭ ‬בדרכו‭ ‬של‭ ‬סבו‭ ‬הגדול‭, ‬הרב‭ ‬אריה‭ ‬לוי‭. ‬הוא‭ ‬גם‭ ‬מקובל‭ ‬ידוע‭ ‬וגם‭ ‬פוסק‭ ‬הלכה‭ ‬מהשורה‭ ‬הראשונה‭. ‬למרות‭ ‬חזותו‭ ‬החרדית‭, ‬אישיותו‭ ‬משלבת‭ ‬תכונות‭ ‬של‭ ‬אהבת‭ ‬ישראל‭, ‬אהבת‭ ‬התורה‭ ‬ואהבת‭ ‬הארץ‭. ‬כל‭ ‬הנהגותיו‭ ‬מאופיינות‭ ‬בענווה‭ ‬גדולה‭, ‬היישר‭ ‬מבית‭ ‬מדרשו‭ ‬של‭ ‬הסבא‭ ‬רבה‭ ‬האהוב‭, ‬‮'‬רב‭ ‬האסירים‮'‬‭, ‬ר‮'‬‭ ‬אריה‭ ‬לוין‭. ‬

בדרכנו‭ ‬חזרה‭ ‬חלפנו‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬ישיבת‭ ‬‮'‬מעלה‭ ‬אליהו‮'‬‭, ‬בראשות‭ ‬הרב‭ ‬חיים‭ ‬גנץ‭, ‬הסמוכה‭ ‬למרכז‭ ‬הרפואי‭ ‬איכילוב‭. ‬הישיבה‭, ‬בה‭ ‬לומד‭ ‬חתני‭, ‬משה‭, ‬היא‭ ‬אבן‭ ‬שואבת‭ ‬לתלמידי‭ ‬חכמים‭ ‬וזוגות‭ ‬אברכים‭, ‬שמשתדלים‭ ‬להחזיר‭ ‬לתל‭ ‬אביב‭ ‬מאור‭ ‬פנים‭, ‬חיים‭ ‬של‭ ‬ציונות‭, ‬לחלוחית‭ ‬של‭ ‬תורה‭ ‬ושפע‭ ‬גוונים‭ ‬של‭ ‬יהדות‭ ‬מאחדת‭. ‬בשל‭ ‬היותה‭ ‬סמל‭ ‬המאבק‭ ‬על‭ ‬צביונה‭ ‬היהודי‭ ‬של‭ ‬העיר‭ ‬העברית‭ ‬הראשונה‭, ‬סובלת‭ ‬הישיבה‭ ‬מהתקפות‭ ‬וניגוחים‭ ‬בלתי‭ ‬פוסקים‭. ‬אך‭ ‬כאשר‭ ‬יכו‭ ‬אותה‮…‬‭ ‬כן‭ ‬תרבה‭ ‬וכן‭ ‬תפרוץ‭. ‬

בהמשך‭, ‬חלפנו‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬הישיבה‭ ‬הגבוהה‭, ‬הוותיקה‭ ‬והמשגשגת‭, ‬‮'‬עטרת‭ ‬נחמיה‮'‬‭, ‬הקרוייה‭ ‬ע"ש‭ ‬חותנו‭ ‬של‭ ‬איש‭ ‬החסד‭, ‬גיל‭ ‬דויטש‭, ‬בנחלת‭ ‬יצחק‭, ‬שייסד‭ ‬ומוביל‭, ‬שנים‭ ‬רבות‭, ‬הרב‭ ‬מיכה‭ ‬הלוי‭. ‬‮'‬עטרת‭ ‬נחמיה‮'‬‭ ‬מפיצה‭ ‬אור‭ ‬חיים‭ ‬של‭ ‬תורה‭ ‬בתל‭ ‬אביב‭ ‬ופועלת‭ ‬כספינת‭ ‬הדגל‭ ‬של‭ ‬ארגון‭ ‬הגג‭ – ‬‮'‬אביב‭ ‬התורה‮'‬‭. ‬הארגון‭ ‬מפעיל‭ ‬גם‭ ‬מעונות‭ ‬יום‭ ‬לילדים‭ ‬מכל‭ ‬הגוונים‭, ‬ברוח‭ ‬של‭ ‬חינוך‭ ‬תורני‭ ‬ציוני‭ ‬ומקרב‭. ‬כל‭ ‬הפעילות‭ ‬הברוכה‭ ‬מתרחשת‭ ‬הודות‭ ‬למסירות‭ ‬של‭ ‬הצוות‭ ‬המדהים‭, ‬בצמוד‭ ‬לגורדי‭ ‬השחקים‭ ‬ומרכזי‭ ‬העסקים‭ ‬השוקקים‭ ‬ובסמוך‭ ‬למוקדי‭ ‬ההפגנות‭, ‬בעיר‭ ‬העברית‭ ‬ללא‭ ‬הפסקה‮…‬‭ ‬

03

לפני‭ ‬כשבועיים‭, ‬התבשרנו‭ ‬בבשורה‭ ‬המשמחת‭, ‬כי‭ ‬נמצאו‭ ‬ריאות‭ ‬שמתאימות‭ ‬להשתלה‭, ‬ללוחם‭ ‬השריון‭ ‬האהוב‭ ‬והאמיץ‭, ‬כפיר‭ ‬חיים‭ ‬בן‭ ‬מרים‭ ‬ויוסי‭ ‬זר‭, ‬הי‮"‬ו‭. ‬כפיר‭ ‬קיבל‭ ‬את‭ ‬הריאות‭ ‬של‭ ‬רב‭ ‬סרן‭ ‬דוד‭ ‬זימל‭, ‬הי"ד‭, ‬שנהרג‭ ‬מטיל‭ ‬חיזבאללה‭ ‬בערב‭ ‬אל‭-‬עראמשה‭. ‬כפיר‭ ‬נפצע‭ ‬קשה‭ ‬מאד‭ ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬לחימה‭ ‬בחאן‭ ‬יונס‭. ‬תחמושת‭ ‬של‭ ‬טנק‭, ‬שהתלקחה‭ ‬ובערה‭ ‬למרגלותיו‭, ‬גרמה‭ ‬לו‭ ‬לכוויות‭ ‬קשות‭, ‬לפגיעות‭ ‬הדף‭ ‬ולשאיפת‭ ‬עשן‭ ‬רעיל‭ ‬וקטלני‭. ‬לפני‭ ‬כארבעה‭ ‬חודשים‭, ‬פגשתי‭ ‬את‭ ‬משפחתו‭ ‬של‭ ‬כפיר‭, ‬עוד‭ ‬כשהיה‭ ‬מונשם‭ ‬ומורדם‭ ‬בטיפול‭ ‬נמרץ‭ ‬בסורוקה‭. ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬עבר‭ ‬כפיר‭ ‬סדרה‭ ‬של‭ ‬השתלות‭ ‬עור‭ ‬באיזורי‭ ‬הכוויות‭. ‬בשל‭ ‬התקפה‭ ‬של‭ ‬ה‮'‬פטריה‭ ‬העזתית‮'‬‭, ‬כפיר‭ ‬נדרש‭ ‬לעבור‭ ‬סבב‭ ‬נוסף‭ ‬של‭ ‬השתלות‭ ‬עור‭ ‬כואבות‭ ‬ומייסרות‭. ‬בהמשך‭, ‬כפיר‭ ‬הועבר‭ ‬ל'אסף‭ ‬הרופא‮'‬‭ ‬כדי‭ ‬לקבל‭ ‬טיפולים‭ ‬בתא‭ ‬לחץ‭.‬‭ ‬ידוע‭ ‬שהפטריה‭ ‬הקטלית‭ ‬לא‭ ‬שורדת‭ ‬בלחץ‭ ‬חמצן‭ ‬של‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭-‬2.8‭ ‬אטמוספרות‭. ‬כפיר‭ ‬אמנם‭ ‬נרפא‭, ‬ב"ה‭, ‬מהפטריה‭, ‬אך‭ ‬ריאותיו‭ ‬קרסו‭ ‬ולא‭ ‬שבו‭ ‬לאיתנם‭. ‬כדי‭ ‬שיוכל‭ ‬להמשיך‭ ‬לחיות‭, ‬בע"ה‭, ‬כפיר‭ ‬חובר‭ ‬למכשיר‭ ‬‮'‬אקמו‮'‬‭, ‬שמנקה‭ ‬את‭ ‬הדם‭ ‬מרעלים‭ ‬ו‭-‬co2‭.  ‬ככל‭ ‬שחלף‭ ‬הזמן‭ ‬התברר‭ ‬שהדרך‭ ‬היחידה‭ ‬שתאפשר‭ ‬לכפיר‭ ‬להתנתק‭ ‬מהמכשירים‭ ‬היא‭ ‬השתלת‭ ‬ריאות‭ ‬דחופה‭. ‬כל‭ ‬אותה‭ ‬העת‭, ‬במשך‭ ‬כל‭ ‬חודשי‭ ‬הכאבים‭ ‬והסבל‭ ‬כפיר‭ ‬לא‭ ‬איבד‭ ‬את‭ ‬שלוותו‭ ‬והמשיך‭ ‬לחייך‭ ‬ולהאמין‭ ‬בכל‭ ‬מאודו‭. ‬משפחתו‭ ‬של‭ ‬כפיר‭ ‬לא‭ ‬משה‭ ‬ממיטתו‭, ‬אפילו‭ ‬לא‭ ‬לרגע‭. ‬הם‭ ‬מקבלים‭ ‬כוחות‭ ‬מאמונתו‭ ‬הטהורה‭ ‬של‭ ‬בנם‭ ‬הגיבור‭ ‬והצדיק‭ ‬ומתחזקים‭ ‬מזיו‭ ‬פניהם‭ ‬של‭ ‬רעייתו‭ ‬וביתם‭/‬נכדתם‭ ‬הפעוטה‭ ‬והמתוקה‭, ‬שמגיעים‭ ‬תדיר‭ ‬מביתם‭ ‬בשדרות‭ ‬כדי‭ ‬לסעוד‭ ‬את‭ ‬כפיר‭. ‬ניתוח‭ ‬ההשתלה‭ ‬בשיבא‭, ‬נמשך‭ ‬שעות‭ ‬רבות‭ ‬ובסופו‭ ‬התבשרנו‭ ‬שהריאות‭ ‬נקלטו‭, ‬ב"ה‭, ‬בהצלחה‭.‬

רגע‭ ‬לפני‭ ‬שנכנס‭ ‬לניתוח‭, ‬כפיר‭ ‬ביקש‭ ‬בקשה‭ ‬אחת‭ ‬ממשפחתו‭ – ‬‮'‬לכו‭ ‬לחלוק‭ ‬כבוד‭ ‬אחרון‭ ‬בלוויה‭ ‬של‭ ‬רס"ן‭ ‬דוד‭ ‬זמל‭, ‬הי"ד‭. ‬דוד‭ ‬נפצע‭ ‬קשה‭ ‬מאד‭ ‬מטיל‭ ‬של‭ ‬חיזבללה‭ ‬ונפטר‭ ‬מפצעיו‭. ‬במותו‭, ‬הציל‭ ‬באיבריו‭ ‬חיים‭ ‬רבים‭ ‬ובתוכם‭ ‬את‭ ‬כפיר‭ ‬חיים‭, ‬הי"ו‭. ‬וכך‭ ‬היה‭.‬

04

בשביעי‭ ‬של‭ ‬פסח‭ ‬בכותל‭ ‬חשתי‭ ‬כאילו‭ ‬אנו‭ ‬שומעים‭ ‬את‭ ‬פעמיו‭ ‬של‭ ‬משיח‭. ‬הרחבה‭ ‬הייתה‭ ‬מלאה‭ ‬מפה‭ ‬לפה‭. ‬מניינים‭ ‬רבים‭ ‬צצו‭ ‬בכל‭ ‬פינה‭. ‬עולי‭ ‬הרגל‭ ‬התאספו‭ ‬ובאו‭ ‬מכל‭ ‬הארץ‭. ‬שירת‭ ‬הים‭ ‬נשמעה‭ ‬מכל‭ ‬עבר‭ ‬בקול‭ ‬גדול‭ ‬ובשמחה‭ ‬עצומה‭. ‬חשבתי‭ ‬לעצמי‭ ‬שכל‭ ‬מי‭ ‬שמגיע‭ ‬לכותל‭ ‬בכל‭ ‬השנה‭ ‬ובעיקר‭ ‬בפסח‭ ‬ובחודש‭ ‬אייר‭,‬‭ ‬מקיים‭ ‬את‭ ‬הפסוק‭ ‬‮'‬מה‭ ‬תצעק‭ ‬אלי‭ ‬אמור‭ ‬לבני‭ ‬ישראל‭ ‬ויסעו‮'‬‭. ‬הצעידה‭ ‬לכותל‭ ‬מקבילה‭ ‬עבורי‭ ‬לציווי‭ – ‬‮'‬ויסעו‮'‬‭. ‬כדי‭ ‬להתרומם‭ ‬לתפילה‭ ‬גדולה‭, ‬ממצב‭ ‬של‭ ‬מלחמה‭, ‬מצוקה‭ ‬ומבוכה‭, ‬כדי‭ ‬לבקש‭ ‬על‭ ‬החיילים‭, ‬החטופים‭ ‬והפצועים‭ ‬צריך‭ ‬לעשות‭ ‬מעשה‭ – ‬בדיוק‭ ‬כמו‭ ‬שעשתה‭ ‬חנה‭ ‬כשעלתה‭ ‬למשכן‭ ‬בשילה‭ – ‬להתקדם‭,‬‭ ‬להתעלות‭, ‬לשנות‭ ‬מצב‭, ‬לעשות‭ ‬מהלך‭ ‬משנה‭ ‬מצב‭, ‬שפירושו‭ ‬בעצם‭ – ‬לצעוד‭ ‬לכותל‭. ‬מתוך‭ ‬התקרבות‭ ‬אל‭ ‬הקודש‭ ‬נזכה‭ ‬לישועות‭ ‬בקרוב‭.‬

שבת‭ ‬שלום‭ ‬של‭ ‬תפילה‭ ‬להמשך‭ ‬המלחמה‭ ‬עד‭ ‬לניצחון‭ ‬ישראל‭ ‬ומיגור‭ ‬כוחות‭ ‬האופל‭ ‬והתוהו‭, ‬רפואה‭ ‬לפצועים‭ ‬ולחטופים‭. ‬שנשמע‭ ‬באייר‭, ‬הבעל"ט‭, ‬בשורות‭ ‬טובות‭ ‬לגאולה‭ ‬שלמה‭ ‬בקרוב‭ ‬ממש‭. ‬

עוד במדור זה

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
הגשמת חלום העם במולדת

הגשמת חלום העם במולדת

אברהם (יאיר) שטרן נולד בסובאלק – עיירה בצפון מזרח פולין…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…