עם ישראל תמיד קרא לשלום. בכל הדורות חיפש את הגוי והממלכה שיהיה אפשר לחיות איתם בשלווה. אבל בין שבעים זאבים לעולם לא נהיה הכבשה התמה. חזון 'וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות', הוא לאחר שהחרב והחנית יעקרו מן העולם את אויבי ישראל, שאויבי ה' הם.
הבחירות בפתח. כל אחד מאיתנו יבחר על פי מצפונו ושכלו הישר. קוראי 'גילוי דעת' בוודאי ישקלו את טובת העם והארץ וחיזוק התורה בישראל. חזקה על כל אחד ואחת שיעשו את הטוב בעיניהם, והבוחר בעמו ישראל באהבה ייקח את כל הפתקאות ויעשה מהן 'פתקא טבא' למען עמו ונחלתו.
אם יאמר לך אדם: רק המפלגה שלי מייצגת את האמת וכל האמת, אל תשמע לו. הוקר רגליך ממנו. רבים וטובים ממפלגות שונות רוצים לראות בבניין התורה והארץ, ומכולן ייבנה הבית השלם בע"ה.
הקדמה זו חשובה לעצמה, אבל כתבתי אותה כדי שלא יטעו בהבנת המשך דבריי. אין כוונתי בדברים דלקמן להטות את הצבעתו של איש לכל כיוון שהוא, אבל אני חש שאסור לשתוק וצריך להביע בכתב את אשר על ליבי.
לעניות דעתי צריכים בחודש התשובה לתקן את היחס, הגישה, הדיבור והכתב כלפי ראש ממשלתנו, וזאת משלוש סיבות.
ראשית, הכרת הטוב. כמה תודה חייב עם ישראל למי שעומד בראשו שנים ארוכות יותר מכל מנהיג אחר מאז קום המדינה. קשה וכבד מאוד להיות שליח להנהגת עם ישראל אפילו יום אחד, קל וחומר כאשר מדובר על אלפי ימים ולילות בהנהגת המדינה לנוכח אתגרים קשים מאוד (למשל, לנוכח נשיאים וראשי מדינות עוינים ביותר), והכול בסייעתא דשמיא ובחסדי ה' אלוקי ישראל.
ודאי שיש ביקורת וטענות צודקות כלפי ראש הממשלה, כמו הטיפול האיטי בהשבת הדר גולדין ואורון שאול הי"ד, אך עובדה אחת אי אפשר להכחיש: עם ישראל חי ב"ה בהנהגתו של נתניהו, הפועל למען עם ישראל כמיטב יכולתו. לימדונו חז"ל במסכת שבת דף יא ע"א שגם "אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, וכו' אין מספיקין לכתוב חללה של רשות". מפרש רש"י: "עומק ליבם של מנהיגים שהם צריכים לתת ליבם לכמה מדינות… לכמה מלחמות… והכל ביום אחד". הרב קוק זצ"ל (שהשבוע ציינו את יום הזיכרון שלו) מאריך ב'עין איה' בביאור האחריות הכבדה המוטלת על לב המלכים.
שנית, לימד אותנו שלמה המלך בקהלת "והאלוקים יבקש את נרדף", ובמדרש שם נאמר כי הקב"ה בחר להקריב במקדש רק בהמות הנרדפות לפני חיות טרף. חומרת הרדיפה והלבנת הפנים חמורה כלפי כל אדם. שמירת כבודו של כל מי שנברא בצלם אלוקים היא יסוד מרכזי בתורת ישראל. דגש מיוחד ניתן בתורה על האיסור "ונשיא בעמך לא תאור".
יום-יום שעה-שעה רודפים בכל הדרכים האפשריות את ראש הממשלה, ובייחוד את רעייתו. "הקב"ה תובע דמם של נרדפים מיד הרודפים". מתאימות להפליא מילותיו של השיר המיוחד "המרדף":
"…אלפיים דפים ועוד דף,
עד שנשרף
עוד מעט כל חמצן ריאותיה
בגלל מרוצת המרדף" (ירון לונדון).
ושלישית, והחשוב מכול, כבודו של ראש הממשלה הוא כבודה של מדינת ישראל. כאשר אנו מזלזלים בכבודו של ראש הממשלה אנו פוגעים בכבודה של מלכות. זכינו שהקב"ה העניק לנו את עצמאותנו, ועלינו להודות לה' על המתנה שנתן לנו, לשמור עליה ולכבדה. שמירת כבוד המדינה באה לידי ביטוי גם בשמירת כבוד ראש הממשלה.
ביקורת בונה? כן. לא להשלים עם חולשות? בהחלט כן, כמו אי-פינוי חאן אל אחמר למרות פסק הדין החלוט. לא נאמר על רע שהוא טוב ולא על חולשה שהיא כוח. אבל מעל הכול נדע לשמור על כבודם של ישראל ושל העומד בראשו. נפסיק בחודש התשובה את רדיפת הדם ונדע לומר תודה ולהכיר טובה.
"לב טהור ברא לנו אלוקים ורוח נכון חדש בקרבנו", כמו שהיה רגיל הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לתקן בנוסח המקורי של דוד המלך, נעים זמירות ישראל. אמן וכן יהי רצון.
