הלב הענק של עם ישראל

01
לפני כשלושה שבועות עברתי שבוע מרגש במיוחד. היו באותו השבוע שני אירועים שלכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל באמת ובשורש הם הכי קשורים אחד לשני.
זה התחיל חודשיים לפני כן, כשנפגשתי עם עופר ואביבה פרץ ובנם בניה שנפצע אנוש בפיגוע ירי בצומת תפוח לפני כשנתיים, פיגוע שבו נהרג חברו לישיבה, יהודה גואטה.
בעקבות הפיגוע ולאחר עבודה קשה, הצליח בניה להתקדם מאוד ולשבת על כסף גלגלים ואף להזיז את ידיו. הוריו סיפרו לי שיש ניתוח בחו״ל שאם בניה יעשה אותו הוא יוכל ללכת על רגליו, אבל הניתוח וכל מה שמסביבו מגיעים לסכומים גדולים מאוד.
תוך כדי שאני מנסה לטעת בליבם אמונה, אני מבין שהם המאמינים הגדולים. הם הקימו קמפיין, והוא הובל בצורה מקצועית ביותר, והצטרפו אליו אנשים רבים וטובים. ראיתי בקמפיין מה זה עיר שלמה שמתגייסת בכל כוחה, מראש העיר ועד אחרון התושבים – צעירים וזקנים כאחד.
ראיתי זקנות התורמות ומברכות את בניה מכל הלב והנשמה. ראיתי ילדים קטנים בגילאי 6-8 שעוברים בבתים ואוספים מאנשים שקל ועוד שקל. ראיתי את רבני ישיבת איתמר ותלמידיה שמתגייסים בכל כוחם להצלחת הקמפיין. מאות חברים שהשקיעו את כל כוחם.
כשנכנסתי לאולם של ערב הרתימה לקמפיין בבית שאן וראיתי את הציבור המגוון והנחוש שהגיע, הבנתי באותו הרגע שהקמפיין הולך להצליח ובגדול. מישהו אפילו ניגש אליי ואמר לי שהוא מאוד חושש כי עדיין לא נתרם אפילו שקל ושאין תורמים גדולים שמיועדים לתרום לקמפיין.
הערב התחיל בכך שכ-500 משתתפי הערב נעמדו על הרגליים ומחאו כפיים לעופר ולאביבה, הוריו של בניה, על המסירות ועל ההשקעה האין סופית בבניה, וגם לבניה עצמו.
בהמשך הגיעה מישהי שעברה את הניתוח בעצמה, וזה היה בלתי נתפס, היא הגיעה על כיסא גלגלים, וכשהכיסא היה מול הפודיום היא נעמדה על רגליה ואמרה ״תדעו לכם, אם תצליחו בקמפיין בניה ילך על רגליו״.
אבל הדבר הכי משמעותי בקמפיין הזה היה עם ישראל, ששוב לא אכזב והתגייס כולו למשימה מכל השבטים והמגזרים בעם ישראל, תרומות קטנות אבל רבות מאוד. הקמפיין הסתיים עם מעל ארבעה מיליון שקלים ועם יותר מ-24,000 תורמים.
ביום שבו הסתיים הקמפיין חגגנו כולנו מכל הלב. חגגנו מעבר לעמידה ביעד. חגגנו את שמחתם של עופר ואביבה ובעיקר את שמחתו של בניה שהרגיש את החיבוק הענק שהוא קיבל מעם ישראל. לאחר שהקמפיין הסתיים חשבתי לעצמי שעכשיו אנוח ואירגע שבוע שלם למעט ההרצאות הקבועות שלי.
02
ואז התקשר אליי יואל טוביאנה משדמות מחולה, שהיה מעורב גם הוא בקמפיין. יואל סיפר לי על זוג שצריך פונדקאות מכיוון שהם קצת תקועים בקמפיין שלהם כבר תקופה ארוכה.
העלנו את בן הזוג, סתיו, שסיפר את אחד הסיפורים המרגשים ששמעתי בחיי, סיפור שיש בו אחדות ואהבה וחיבור שחסרים לנו כל כך בתקופה הזאת:
אורה, בחורה דתייה מגיל צעיר, הבינה שיש לה איזו בעיה ולאחר בדיקות מקיפות בגיל 18 הרופא ישב איתה ועם אימא שלה ואמר ״אני לא רואה רחם״. את השקט ששרר בחדר אפשר היה לחתוך בסכין.
היא שאלה את עצמה: מה זה אומר שאין לי רחם? מי ירצה להתחתן איתי? משפחה? ילדים? וכשהיא פגשה את סתיו, שאינו דתי, היא הרגישה מייד שהיא נפגשה באהבה טהורה ללא שום תנאים.
היא סיפרה לו בדייט הראשון שאין לה רחם והאופציה היחידה שיהיו להם ילדים זה פונדקאות. והוא אמר לה בלי להתבלבל: ״יחד נתמודד עם כל מה שיבוא״. בהמשך הם התחתנו בשמחה ובאהבה גדולה.
כשדיברתי עם סתיו ושמעתי את הסיפור שלהם דמעות היו בעיניי. לא דמעות של עצב, אלא דמעות של התרגשות ושל ההערצה, על אהבה וחיבור ללא תנאים, של זוג מקסים שהגיע מעולמות שונים והתחבר למרות האתגר בצורה מדהימה.
ולאחר ששמעתי את סתיו התחברנו לקמפיין ההתרמה שהם עשו כדי לצאת לדרך עם תהליך הפונדקאות. את הקמפיין הם סיימו ונתרמו אליו 300,000 ש״ח. וגם אליו תרמו אנשים מכל המגזרים והשבטים בעם ישראל.
ואני חושב שיש קשר בין שני הקמפיינים שהצליחו: שורש ההצלחה שלהם היה אותו השורש, והוא עם ישראל שיש לו לב ענק של מסירות ושל נתינה אין סופית, עם שלא מפקיר אף אחד מאחיו ואחיותיו מאחור. ■