ברוח הזמן

הלוויתן הגדול ביותר בעולם ברצף חגי תשרי

ביום הכיפורים קראנו על יונה שנופל לתוך פיו של דג עצום, ובסוכות אנחנו מבקשים שנזכה לשבת בסוכה מעור של לוויתן. מה פשר הלוויתן המסתורי שמבליח אלינו מתהום המיתוס הקדום הישר לימי תשרי?

נתחיל בעובדה מדהימה: הלוויתן הכחול הוא היצור הגדול ביותר שחי אי פעם על כדור הארץ. בעבר ובהווה. כלומר, למרות שאנחנו מדמיינים את הדינוזאורים כיצורים הגדולים עלי אדמות, גם הדינוזאור הגדול ביותר היה קטן יותר מהלווייתן הכחול שעדיין חי ביננו כיום! (ראו בתמונה. משקלו של הדינוזאור הגדול ביותר, ארגנטינוזאורוס, הוערך בכ-70–100 טונות – כ-30 טונות פחות ממשקלו של לווייתן כחול ממוצע).
לא נתפלא אם כן שהלוויתן המסתורי שנצפה בים היווה מקור לפחד ולאימה בקרב בני קדם. יורדי הים שבדרך כלל ראו רק חלקים ממנו ואת סילוני המים שהוא מתיז, ידעו עליו מעט מאוד וחשבוהו למפלצת אדירה (בדרך כלל הם ראו את הלוויתן הראשתן, פחות גדול מהלוויתן הכחול ועדיין גדול מאוד).
כך נכנס הלוויתן למיתולוגיות רבות בקרב עמי קדם. הכנענים, הפיניקים, היוונים, הבבלים – כולם תיארו אותו כמפלצת אדירה ומפחידה. באפוס הבריאה הבבלי ׳אינומה אליש׳, הלוויתן הוא אחת מהמפלצות המרכזיות שעזרו לאלת הים ׳תיאמת׳ במלחמתה הגדולה נגד ראש פנתיאון האלים.
גם במקורות העבריים ישנה התייחסות לא מעטה ללוויתן. חלקים מהמקרא דווקא מתייחסים אליו ברציונאליות ומתארים אותו כעוד חיה גדולה שהא-ל שולט בה: ״זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם…שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ״ (תהילים, ק״ד). אולם במספר מקומות במקרא באה לידי ביטוי גם האמונה של עמי קדם שהלוויתן הוא דמות מפלצתית ודרקונית. איוב למשל מפליג בתיאור הוד מפלצותו:
״תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל… סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה… מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן… וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא… יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל… לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע… וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן… אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה, הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ״. (איוב מ).
אנחנו קוראים את הפסוקים והם נראים כמו אגדה נורדית על אבירים עם קשת וכידון שנלחמים בדרקון שאש יוצאת מפיו… אבל התיאור הזה הוא ממש מספר איוב שלנו.
הלוויתן מופיע עוד מספר פעמים במקרא תוך שהוא מתכתב עם המיתוסים הקדומים, ומככב גם לא מעט באגדות חז״ל.
אבל ב שורה התחתונה – הלוויתן ביטא את הפחדים העמוקים ביותר של האדם. את המפלצת האימתנית ביותר. שוכנת המצולות שמעט מאוד ידוע עליה.
כידוע, הפחד הכי גדול הוא אל מול דברים לא נודעים. כל סרטי האימה עובדים על הטריק הזה. אף פעם לא רואים את הדבר עצמו. רואים דלת נטרקת, רבע גוף, צללית. יוצרי הסרטים יודעים – ברגע שתראה את הדבר עצמו, לא משנה כמה מפחיד הוא יהיה – זה הרבה פחות מפחיד מהלא נודע.
והים סימל בתרבות את הלא נודע הגדול. לרבים עד היום הוא גורם חרדה של ממש. מה יש בתוך תהומות הים? וקיומן של חיות ענק שרואים רק את חלקן, כמו הלוויתן הגדול, הופכים את העסק למפחיד עוד יותר.
אם כן, מעמקי ים ולוויתן זה שילוב מפחיד ומלא יראה.
וממש באמצע יום הכיפורים, אנחנו קוראים על אחד שהתעמת בדיוק עם שני אלו – מעמקי הים והלוויתן.
יונה בורח מההתמודדות עם הפחד הכי עמוק שלו: החרדה מתוצאות מעשיו. מי שמכיר את יונה מספר מלכים יודע שליונה היו הצלחות בלתי רגילות. כל מה שהוא אומר מתקיים אחד לאחד. אבל דווקא מזה הוא מפחד – מתוצאות ההצלחה שלו שאינן בשליטתו. כשהוא הצליח בהמלכת המלך יהוא, הדבר גרם למסכת רציחות פנימיות אדירה וליצירת כאוס שכמעט מחק את שושלת בית דוד. כשיונה מקבל את הבשורה שעליו להחזיר את אנשי נינווה בתשובה, הוא יודע שיצליח, ובדיוק מזה הוא מפחד. הוא יודע שדווקא ׳הצלחתו׳ כנביא בהצלת נינווה בירת אשור עלולה להיות זו שתגרום לבסוף להשמדת ממלכת ישראל על ידי ממלכת אשור.
אבל יונה מגלה שהוא אינו יכול לברוח מתכונותיו שלו. הוא מחויב להתעמת איתן. גם אל מול רב החובל בספינה, וגם בסמל הפחד הגדול – הלוויתן שבמעמקי הים. בניגוד לסיפורי המיתוס הקדומים שבהם האלים נלחמים בלוויתן בחרבות ומנצחים אותו, יונה נבלע על ידי הפחד הגדול שלו. הוא בתוך הלוויתן. נוגע בפחד ועטוף בו. שם, לראשונה, יונה מתפלל אל ה׳, והדג הגדול פולט את יונה לחוף מבטחים.
מסעו של יונה הוא המסע שלנו בחגי תשרי. ביום הכיפורים אנחנו נכנסים עמוק לתוך הלוויתן. מפסיקים לברוח ומתעמתים עם הפחדים הכמוסים ביותר שלנו. הפחד והחטא נקשרו יחד מזה עידן ועידנים ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים״ (ישעיהו ל״ג). וביום הכיפורים אנחנו מתעמתים עם דברים שאולי היינו מעדיפים לשכוח. מתוודים שוב ושוב על דברים שלכאורה השתיקה יפה להם. כמו יונה אנחנו יורדים לתהומות הכמוסים, אל הלוויתן מזרה האימה (שבסוף מתגלה כאחת החיות הנעימות ביותר והכי פחות מסוכנות לאדם..), וכמו יונה במוצאי יום הכיפורים אנחנו נפלטים אל חוף מבטחים.
לאחר שיונה מתעמת עם הלוויתן ונפלט אל החוף, הוא בונה סוכה: ״וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל״ (יונה ד). וכך גם אנחנו – נכנסים מיום הכיפורים לחג הסוכות.
וסוכות כידוע הוא החג השמח ביותר בשנה. שלוש פעמים כתוב בו ״ושמחת בחגך״. אבל השמחה של סוכות היא לא שמחה של שכחה, של אכול ושתו כי מחר נמות, של פורקן החושים. להפך, בסוכות במקדש לא היו מנסכים כרגיל יין, שהוא סמל הפורקן והשכחה, אלא דווקא את המים – סמל הפשטות והטהרה. השמחה של סוכות היא השמחה העמוקה שבאה אחרי התעמתות וניצחון הפחדים הגדולים והכמוסים שלנו. דווקא מתוך ההתעמתות עם הקושי של יום הכיפורים באה שמחת ההשלמה של סוכות.
והינה אנחנו מתחילים להבין את הסמל הכל כך יפה שאותו אנחנו אומרים בכל סוכות:
״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל לִוְיָתָן״. (על פי בבא-בתרא עה,א).
סוכה של לוויתן זה כבר רמה מעל יום הכיפורים. זה לא רק להתעמת איתו. זה לקחת את הפחדים, את העור של הלוויתן, ודווקא מהם לעשות סוכה. להבין שמקור הפחד שלי, בהיפוך נכון, הוא הוא מקור השמחה. שכל תכונה שלילית שלי, אותה התכונה בדיוק היא זו שיכולה להיות מקור ההצלחה שלי. לא לברוח מהלוויתן – אלא לעשות ממנו סוכה.
בימי תחילת הסתיו עולה בשמיים קבוצת כוכבים גדולה, קבוצת הלוויתן. היא משייטת לה בין קבוצות סמוכות שכולם מעולם המים: נהר ארידנוס, דגים, דלי ועוד… אזור זה שהוא הבולט בשמי הסתיו נקרא ׳הים השמימי׳ והוא האזור החשוך ביותר בכל רקיע הכוכבים הניבט אלינו.
הלוויתן החשוך הזה, שמלווה גם מלמעלה את חגי תשרי, רומז על העימות עם הלוויתן, עם הפחד, שדווקא הוא זה שיכול להפוך למקור השמחה של ימים אלו.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.