גליון 511

יהדות

המאבק של נשות אברכי הציונות הדתית

מוריה אופיר

מוריה אופיר

ההחלטה לבטל את ההכרה בלימודים בכולל או בישיבה גבוהה כלימודים המקנים זכות לסבסוד במעונות היום מחשיבה לימוד תורה כאבטלה. משפחות האברכים נפגעות ממנה קשות. פורום נשות האברכים יוצא בקול צעקה • אוכלוסייה גדולה שנפגעת מהצעד הזה הן משפחות בהן האב הוא אברך ולימוד התורה שלו כאבטלה • פורום נשות האברכים יוצא בקול צעקה

עמה מושקוביץ (34) היא אם לשישה ילדים וגרה בלוד. בעלה לומד בכולל "צביה אלישיב" של הרב איתן שנרב בעיר.
"בעלי סיים לימודי רבנות לפני כמה שנים", היא מספרת. "כרגע הוא לומד לימודי דיינות ולאורך כל השנים שלחנו את הילדים למעון וקיבלנו סבסוד. אני אישה עובדת, מורה ומגישה לבגרות, וזכאית לסבסוד מטעם המדינה, ופתאום גם את זה לא יתנו".

מושקוביץ מדברת על החלטתו של שר האוצר אביגדור ליברמן לבטל את סבסוד מעונות היום לגיל הרך עבור משפחות בהן אחד ההורים לא עובד. הסבסוד אמנם כן ניתן למשפחות בהן אחד ההורים לומד במוסדות להשכלה גבוהה, והאברכים שלומדים תורה במשך רוב היום, נותרים בלא הסבסוד המדובר.
"המטרה של ליברמן היא להוציא את האברכים לשוק העבודה, ופירוש האמירה שלו הוא שלימוד תורה שווה לאבטלה. סטודנט שלומד מדעי הרוח מקבל הנחה למעון של הילד שלו, ומכירים בכך שהוא לומד כעיסוק שלו, אבל לימוד תורה לא נחשב עיסוק, אלא אבטלה. הדבר הזה מונע ממני, כמפרנסת המשפחה, לצאת לעבוד, כי לא משתלם לי לשלם סכום כל כך גדול למעונות. הדבר יוצר עבורי אפליה כאישה שרוצה לפרנס ולעבוד, וזה פוגע בי ובילדים".
לאחר החלטתו של ליברמן היא ונשים נוספות החליטו להתאגד ולהקים פורום שייצג את נשות האברכים מהציונות הדתית, בשם "תורתם – אומנותן". הפורום כולל מאות נשים מרחבי הארץ שכמאתיים מהן חברות בקבוצת ווצאפ משותפת, ומהוות נציגות של מעל לארבעים כוללים וישיבות.
"תורתם של הגברים היא האומנות שלנו כנשים", אומרת מושקוביץ, "הלימוד של הבעלים שלנו היא גם בחירה שלנו וזו שליחות זוגית ומשפחתית. ההחלטה הזו התקבלה לפני ארבעה חודשים והיו לה תגובות שליליות במערכת הפוליטית, ולכן ליברמן קצת נסוג ממנה והחליט שהוא דוחה אותה בחודשיים. אנחנו שמחנו שזה הולך לכיוון טוב. כעבור חודשיים קיבלנו סטירת לחי כשהוחלט שכן יוצאים עם הדבר הזה לפועל".
בראש הפורום עומדות 4 נשים שמנהלות אותו, ביניהן מושקוביץ. "אנחנו פונות בעצמנו לחברי הכנסת. נפגשנו עם ניר אורבך שמנהל משא ומתן עם ליברמן על העניין, עם אורית סטרוק ומיכל רוזין, ואנחנו קובעות פגישות נוספות, יוצאות לתקשורת ומפעילות לחצים מכל מיני כיוונים כדי לקבל הד נוסף למאבק שלנו", היא אומרת.
על השאלה מדוע הן פועלות כפורום נשים דתי לאומי ולא יחד עם נשות האברכים החרדיות עונה מושקוביץ כי "אין להם כרגע כוח פוליטי שיכול לסייע וידיהם קצת כבולות. אנחנו במקום שיכול יותר להשפיע".
תסכימו לפשרה בעניין?
"פשרות זה אולי מחוסר ברירה, אבל אנחנו רוצות מבחינה מהותית לבטל את הגזירה הזו לגמרי כי התורה היא ערך ציבורי לאומי, לא ערך פרטי שאדם לוקח על עצמו ואומר – "תממנו אותי". לימוד התורה הוא ערך ציבורי וצריך לעמוד מאחוריו. אם החברה כחברה רוצה שיהיו בה לומדי תורה, צריך באיזו דרך לדאוג להם. זה לא שאנחנו חיים חיי פאר ומבקשים שיממנו לנו נסיעות לחו"ל. אנחנו מבקשות רק עבור קיום בסיסי – היכולת לצאת לעבוד ולפרנס ולהיות חלק משוק העבודה. זה הבסיס של הבסיס". 

מה זה אומר להיות אברכית?

"זה אומר לקחת על עצמי את עול הפרנסה, עול גידול הילדים ואחזקת הבית, כמו שתי משרות. בעלי יוצא מוקדם לסדר בוקר. יש פעמים שהוא חוזר הביתה בצהריים, אבל אז חוזר שוב לכולל ובעצם לא נמצא עד הערב בבית. יש אברכים שנמצאים גם בערב בסדר ערב בכולל, וזה אומר להיות ממש מסורה ולחזק אותו בעניין הזה. ללמוד תורה כל היום זה לא דבר שקל לבעלים שלנו, והם זקוקים לנו בתמיכה טכנית של השלמת העיסוק בבית וגם בעידוד ובחיזוק של לתת להם את היכולת והפניות לשבת וללמוד. זה לבחור בחיי פשטות ולהבין שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דברים שמשפחות אחרות יכולות. בכל פעם הקב"ה שולח שליחים נאמנים ולא צפויים שמסייעים לנו לשרוד עוד קצת ועוד קצת. בדרך הטבע, במדינת ישראל, זה באמת נס". 

מה תגידי לאנשים מהציבור שלנו שיציעו שבעלך ילמד תורה רק חצי יום והמשך היום יפרנס?

"כדי להיות תלמיד חכם, דיין או רב, יש צורך בהמון ידע, זה לא "מקצוע" שלומדים אותו במשך תואר ראשון ותואר שני וזהו, יש לך אותו ביד. התורה היא ים ענק שדרושות לא מעט שנים כדי להתמצא בו וללמוד אותו. בציבור שלנו, אותם אנשים שלומדים גם יוצאים ועוסקים בזה הרבה פעמים: הם הופכים להיות רמי"ם וראשי ישיבות. בסופו של דבר הציבור נתרם מההנהגה הרוחנית שהוא מקבל ומעבר לזה העיסוק בתורה כשלעצמו הוא דבר שהציבור שלנו מאמין בו ומסור אליו בצורה מהותית. השאלה של "כמה" היא שאלה של מינונים ובאמת רוב האנשים יוצאים לעבוד, אבל יש קבוצה באמת לא כל כך גדולה, באזור ה – 4500 אברכים כרגע בציונות הדתית, שהם הסיירת. אנחנו צריכים אותם כדי שיהיה לנו עמוד שדרה של תלמידי חכמים שימשיכו את ההנהגה הרבנית שלנו בציבור. אנחנו שמחים וגאים להיות חלק מהשליחות החשובה הזו ואנחנו זקוקים לתמיכה ציבורית שתבוא לידי ביטוי בגיבוי מהציבור ומהמנהיגים, וגם מתרומות לעולם הישיבות שמחזיק אותם ומאפשר לגדל וליצור את תלמידי החכמים של הדור הבא". 

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה