עברה כבר כמעט שנה מאז הרכבת הממשלה, ונראה שעודנו נמצאים במערכת בחירות.
הקואליציה מאשימה את (אי) הפעילות של הממשלה הקודמת בכישלונותיה שלה, והאופוזיציה מחזירה בהאשמות של חוסר ריבונות/חוסר משילות/חוסר עשייה/חוסר …..
על פי תסריט ידוע מראש – הטונים, העוצמה והטמפרטורה של הטענות משני צידי המתרס רק עולים.
כאדם שמאוד אוהב פוליטיקה אני מתייחס לרוב הטענות (כל עוד הן נאמרות על ידי יהודים ציוניים) בחצי חיוך, אף שחלקן מכעיסות מאוד ולא צודקות בעליל.
הכול היה נכון עד ששמעתי את מילותיו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' ערב פסח ואני מצטט: "מי ששותף לממשלה הזו לא צריך להכניס אותו לבית כנסת" בצלאל סמוטריץ' הוא ח"כ חכם, רהוט, חד ושנון ולכן אני לוקח את דבריו ברצינות. אבל הפעם הוא טעה בגדול!
כבוד ח"כ בצלאל סמוטריץ' – מי שמך לקבוע מי ייכנס ומי לא ייכנס לבית כנסת? האם הדעה המדינית של יהודי היא מד הכניסה ל'מקדש מעט'? ממתי יש הקובעים מי נכנס בשערי בית הכנסת ומי לא נכנס?
עצוב לי שערב פסח, החג שבו נהיינו לעם, יצאנו משעבוד לחרות לקראת חג מתן תורה, יש מבין מנהיגינו המקעקעים אחדות זו. אני מרשה לעצמי לקבוע כי בצלאל סמוטריץ' לא חשב עד הסוף לפני שאמר את דברי ההבל הללו. אל תכניסו את בית הכנסת לפוליטיקה ואל תכניסו את הפוליטיקה לבית הכנסת.
כששמעתי את סמוטריץ' חשבתי מייד על שירו של יהודה עמיחי: "מן המקום שבו אנו צודקים":
"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב.
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא קָשֶׁה וְרָמוּס
כְּמוֹ חָצֵר.
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ,
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.
וּלְחִישָׁה תִּשְׁמַע בִּמְקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחְרַב".
יש לנו מספיק מחלוקות ואי הסכמות, בל נחריב את עצמינו עם אמירות מטופשות שאין בהן כל תועלת מלבד ליבוי השנאה.
גם בזוגיות אמירות לא חכמות של ליבוי והקנטה אינן תורמות ליחסים.
בשיח בין אנשים ובעיקר בשיח זוגי, המנגינה צריכה להיות שלווה, אוהבת, מכבדת ומעריכה. לא צריך להסכים על הכול, לפעמים כדאי גם להתעקש על הדעה שלך, אבל חשוב לעשות זאת בדרך נעימה, לא שיפוטית ולא תוקפנית.
אף פעם לא לבוא ממקום של שיפוטיות ופטרונות – כדאי להביט בעיניים במבט רחום, מבט שוויוני המסתכל ישר בעיניים ולא מ׳גבוה׳, כי כידוע ברוב המקרים האמת לא נמצאת כולה בצד אחד.
חשוב ששני בני הזוג ידברו ביניהם על הרגשות, על הציפיות, וגם על האכזבות, אך לא מתוך ביקורתיות חותכת ומוחלטת, אלא מתוך רצון לשפר ולתקן יחדיו.
