בחג החנוכה לפני כמה שנים פנה אלי חבר טוב, הוא סיפר לי שבמשפחתו זוג שזקוק לפונדקאות מכיוון שהאשה אינה יכולה ללדת .החבר סיפר לי גם שתהליך הפונדקאות עולה כ260,000 ₪, ושהזוג הזקוק לתהליך, הצליח להשיג, לאחר מאמצים רבים, בסה”כ כ60,000 ₪.
הוא שאל אותי האם אני מוכן לפגוש את הזוג ולנסות לעזור להם?
בשמחה הסכמתי לפגוש את הזוג, ונפגשנו ביום שלישי בבוקר בבית קפה במרכז הארץ .הם סיפרו לי בכאב גדול את הסיפור הקשה שלהם. הם לא יוכלו להביא ילדים לעולם באופן טבעי, ובמקביל קיים קושי כלכלי שמונע מהם להביא ילד. תוך כדי הפגישה הבחורה קולטת שאני מחייך, והיא שואלת אותי באופן ישיר :”אני מספרת לך כבר במשך דקות רבות את הסיפור העצוב שלנו ואתה מחייך? אני לא מבינה?”
עניתי לה: “אני מחייך לא מפני שאני חס ושלום מזלזל בכם ובסיפורכם קורע הלב, אני מחייך כי אין מצב שבורא עולם ימנע מכם ילדים בגלל שחסר לכם כסף”. “אנחנו יחד במאמץ משותף נשיג את הסכום ואתם תזכו לילד משלכם”.
למחרת בערב שלחנו מכתב במייל לכל חברינו וביקשנו מהם להיות חלק מסיפור גדול ומרגש של הבאת חיים לעולם. בזכותם עוד זוג יוכל לזכות לילד כמו שכולנו זכינו. את ההודעה שלחנו ביום רביעי בערב בדרכים רבות ומגוונות, ביום שישי כבר בישרנו לזוג בשמחה שהכסף נאסף והם יכולים לצאת לדרך בתהליך הארוך והמייגע של הפונדקאות .
מעניין היה לראות את רשימת התורמים. רשימה שהיא פסיפס שמורכב מכל השבטים בעם ישראל: חילונים, דתיים, חרדים, שחקנים מנבחרת ישראל בכדור-רגל, שמוצניקים ורבנים, הכול מכל כל.
בני הזוג לא האמינו שתוך יומיים החלום שלהם מתגשם.
אבל הסיפור לא נגמר פה.
לאחר כמה חודשים הזוג עדכן אותי שהפונדקאות מתקדמת בצורה טובה מאוד והתינוק שלהם אמור להיוולד בחג החנוכה. חשבתי על כך שהפגישה הראשונה שלנו הייתה בחג החנוכה והתינוק אמור להיוולד בחנוכה בדיוק אחרי שנה .
אני משתדל לעדכן את האנשים שתרמו לנושא מסוים בהתקדמות הנושא שאליו תרמו. ולכן עדכנתי את כל התורמים שהתינוק אמור להיוולד בחג החנוכה, ומסרתי את התודה הגדולה שהזוג שולח להם על תרומתם.
את ההודעה הבאה קיבלתי מאחד התורמים :
“ערב טוב אורי ותודה על הבשורה המשמחת. באופן אישי אספר לך שזה יום משמח כפליים עבורנו כי זכינו ונולדה לנו הבוקר בת. ובהחלט יש קשר בין שתי הבשורות.
כשראינו את הפניה לתרום עבור הזוג, נדחפנו לקחת חלק במצווה מכמה טעמים. באופן הפשוט ביותר הסיפור נגע ללבנו גם מהמקום שלנו כזוג הורים לילד, וגם כבעלי ניסיון בעולם הטיפולים. אמנם הצלחנו להביא לעולם ילד באופן טבעי אבל בנסיונות הבאים זה כבר לא הלך. נדרשנו לטיפולים ונחלנו אכזבות מרות. מעבר לכך, הפניה לתרומה היתה בדיוק לפני שעברנו לטיפול אינטנסיבי וקשה יותר וביקשנו להקדיש את התרומה גם להצלחת הטיפול שלנו. בבחינת ״המתפלל על חברו נענה תחילה״, המוזכר במדרש על פרשת השבוע תולדות, בעניין של פרי בטן. ברוך ה׳ אכן כך קרה, הטיפול הצליח והבוקר חבקנו את הבת שהצטרפה למשפחתנו. אנו מקווים ומתפללים שגם בני הזוג יצלחו את השבועות הנותרים להריון ויצאו בשמחה ובידיים מלאות”.
אכן הזוג שלנו יצא בידיים מלאות ונולד להם בן מקסים ומתוק. אפילו זכיתי לקפוץ לברית שלו, תוך כדי כך שנתתי לו נשיקה קטנה על מצחו, חשבתי על הרבים שתרמו והתפללו ללידתו ובעיקר על הזוג שהתפלל עליו ונענה תחילה.
