בדרך לכותל

הניצחון מאחורי כותלנו

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
שבת של תחילת מלחמה. רחובות ירושלים שותקים בשיממונם. משתוקקים לחבק כל אורח. אין רצים ואין באים. בתי המלון שוקקים במפונים מיישובי הספר, מהדרום ומהצפון.
בשוק הערבי התריסים מוגפים, הסמטאות ריקות מתיירים.
משמרות של חיילי מג״ב מסיירים בעיר העתיקה, ומתצפתים בערנות הראויה לכל שבח.
בצעדים מהירים ובערגה אני פוסע אל כותלנו. מבקש לשטוח תפילותיי במקום אשר יבחר ה׳, הכי קרוב לשערי שמים.
רחבת הכותל, מתגלה להפתעתי כהומה מתפללים.
בשלהי שעון הקיץ, מנייני ה׳ותיקין׳ מתמזגים עם המניינים המאוחרים. הנוף האנושי שונה. אין בחורים, אין חיילים, אין ילדים. מעט מאד נשים.
בשעת ‘מלחמת מצווה׳, לאחר הטבח הקניבאלי הנורא, התפילות בכותל מתעצמות ומקבלות משמעות מיוחדת. יש לי הרגשה כאילו כל הדמעות של עם ישראל מכוונות לכאן זולגות ומתרפקות על אבני הכותל.
…׳שחררו שתי בנות ערובה׳ לוחש לי גבי שיינין. חיילי מג״ב הדרוזים נידבו לו מידע.
זו היא דרכו של הכותל – כל רז לא אניס ליה… הכול גלוי…
והרשות נתונה…
ניתן לחוש באוויר את המתח והדאגה. איש מחבק את רעהו. מבקשים לחזק ולהתחזק.
השמועות על עוד חיילים שנפגעו, מזעזעות את כל נדבכי הכותל. אני זועק בכל ליבי – ‘אנא ה׳ הושיעה נא׳! – ובת קול עונה לי, ממרומי קודש הקודשים: ‘כל האומר הקב״ה וותרן הוא, יוותרו חייו׳.
נזכר אני בקולו החם והרועם של הרב צבי יהודה, שמשנן לנו, שוב ושוב, שה׳ לא סולח למי שפעל בזדון ליצור חילול ה׳. אין חילול ה׳ גדול יותר מלקפח חייהם של יהודים, רק בגלל שהם יהודים. מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור.
השליחות של צה״ל היא לחסל את כל מחבלי חמאס וחיזבאללה ואת כל האזרחים התומכים במחבלים הארורים, הם ושלוחיהם ביו״ש. זאת, בנוסף לחיסול הרוצחים, שהרימו יד וערכו טבח נורא בבניו ובנותיו של ה׳, בעיבורו של שמיני עצרת, החג הקדוש הזה.
02
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. קשה לי להתרכז בכתיבה. המחשבות דוחקות זו בזו. הכעס על ליקוי המאורות הנורא שפקד אותנו, בעיצומו של חג שמחת תורה, משתק אותי. הפיגוע ההמוני שבצעו רוצחי החמאס, לא נותן מנוח, לא מרפה ממני. כמו מכולנו.
השבוע חל יום האזכרה ה-16 לאביה יהושע שלנו. אביה המתוק נהרג בתאונת דרכים בדרכו לישיבתו באלון מורה והוא במזמור י״ט לחייו. כחודש לפני חיולו. האזכרה מתקיימת כרגיל, בהר הזיתים. בסמוך לקברם של רבותינו הגדולים – הראי״ה והרצי״ק קוק, זצ״ל.
ימים ספורים לאחר מכן, נרקוד בע״ה, בחתונת ביתנו היקרה, שירה רחל. חתננו היקר, משה צבי ברטפלד, הוא בחור ישיבת תל-אביב. הי״ו. זוג מתוק ושמח.
בחורי הישיבה, כמו כל חבריהם בישיבות הקדושות, המריצו והרחיבו את היקף שעות הלימוד, כדי לספק מטרייה אווירית של תורה, לזכות בה את חיילנו המופלאים.
קשה לתאר את סערת הרגשות והשמחה, סביב הצורך לתכנן ולערוך חתונה בירושלים, בשעת מלחמה. כל הצעירים כולל בנינו היקרים, מגויסים. אחים, גיסים, אחיינים, אבות ובנים. מעת לעת משתנות הוראות הבטיחות של פיקוד העורף. בהתאם לכך אנו משנים את מצבת המוזמנים ואופן עריכת השמחה.
אני רואה זכות גדולה להיות עסוקים בעריכת שמחת כלולות דווקא במציאות הקשה וההזויה. זו היא תשובת המשקל. מי שביקש להחריב בתים ויישובים יהודיים בישראל לא יקבל את מבוקשו. כל הבונה בית חדש בישראל כאילו בונה אחת מחורבות ירושלים. ואידך זיל גמור.
כך היא דרכם של ישראל – ‘טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה׳. לפני שנכנס לשמחה כבר הספקנו לנחם חברים רבים בלוויות ובימי השבעה. שמענו את ההספדים. התחלנו להבין מה הוא אוצרו של עם. עם שהוא אוצר. למדנו מה משמעות הגבורה בעוצמות שאין לתאר. התחלנו רק עתה להבין מה היא חשיבותו של בניין עדי עד… בארץ ישראל. הצטמררנו מגדולתה של הקרבה.
שמענו עדויות כיצד חיילים קפצו, ללא היסוס, על רימון כדי להציל את חבריהם. בחורים ובחורות הסתערו על המחבלים, כמעט בידיים חשופות, הקריבו עצמם ומנעו מהמרצחים להרחיב את גבולות ההרג והרשע.
תוך כדי הקרבות, ראינו בעיננו כמה חשוב לשים את צורכי הזולת בראש סדר העדיפויות. האם נצליח לקחת את ערכי הערבות ההדדית, החסד, הגבורה והנתינה גם לעתות שלום? ימים יגידו.
03
המלחמה זימנה לנו שוב מבחן של אחדות וערבות הדדית. אין גבול ללב היהודי הרחב שמתגלה עכשיו וגולש על גדותיו. קשה לתאר במילים את אהבת ישראל שמתפרצת עכשיו בעוצמות מדהימות. אם משהו הטיל ספק באחדותנו ובשותפות גורלנו, הרי שכמעשה עמלק, החמאס הזכיר לנו, שאנו עם אחד, יחיד ומיוחד.
בדרך חזרה מהכותל מספר לי ד״ר פרי נוסן כיצד התגייסו רבים מעובדי מערכת הרפואה הציבורית, לשרת את העורף בעת מלחמה ולתמרן בין האזעקות.
סבתא עליזה, החותנת המופלאה שלי מכפר מימון, שמתארחת אצלנו עם בעלה, הסבא שלנו היקר, סיפרה לי כששבתי מהכותל, שביום שישי, התקשר אליה, כירורג בכיר מסורוקה והתנצל, בכל ליבו, שלא יוכל לנתח אותה במועד שנקבע. ‘אמנם הניתוח הוא קטנטן אך אנו מנתחים עכשיו רק חיילים ומקרים דחופים. אתם מוזמנים להתארח בביתנו בעומר, יש לנו כמה חדרים פנויים והם עומדים לרשותכם בכל עת שתחפצו׳. זו עוד דוגמא לאדם שהוא גם רופא מוכשר, גם מוסרי וגם איש חסד.
04
כמו כל אחד בעם ישראל אני מתפלל וקורא להנהגה המדינית והצבאית שלנו לא להסס ולא למצמץ.
תמשיכו את המשימה שלכם להשמיד ולהכחיד את האויב העמלקי בדרום ובצפון, עד עפר. אל תראו ואל תחתו. יש לנו עורף חזק וצבא שהוא חוד חנית מושחז, נחוש, מקצועי, אמיץ והחלטי.
לכו בכוחכם זה ותצילו את ישראל. אין לנו דרך אחרת ואין לנו ארץ אחרת.
שבת שלום של ישועות וניצחונות בשם ה׳. שבת של אחדות ושל עוצמה. שבת שיחזרו חיילנו ואזרחנו לשלום. שבת של מזור לכאב המשפחות השכולות, האימהות, החטופות והחטופים. שבת של תפילה לקוממיות ישראל. נצח ישראל לא ישקר. שבת שלום. ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל…
״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…