יהדות עכשיו

הסטטוס קוו נשבר

בשבת שעברה עשו את דרכם בכמה מסלולים במרכז הארץ מיניבוסים במימון ראשי העיריות * המיניבוסים הממומנים הפרו ברגל גסה את הסטטוס-קוו בתל אביב רבתי: יצאנו בעקבות השבת והמחאה ושאלנו למה למחות, מי מוחה ומה אפשר לעשות.

על הסטטוס-קוו מן הסתם שמעתם בשנים האחרונות, ולכן נסכם מהו בכמה מילים: זהו הסכם המבוסס על מכתב ששלח דוד בן-גוריון לאגודת ישראל בשנת 1947, שנה לפני קום המדינה. המכתב הגדיר ארבעה עקרונות: השבת יום מנוחה, כשרות, נישואין וגירושין וחינוך.
השמירה על ארבעת העקרונות האלה לוותה בכמה מאבקים פוליטיים ומשפטיים לאורך השנים ובהוספת תיקונים ותקנות על יום המנוחה ומשמעותו, למשל איסור הפעלת אוטובוס ציבורי ביום מנוחה בקו שירות בפקודת התעבורה. היו כמה יוזמות פרטיות כמו 'שבוס' או 'נוע תנוע' ועוד כמה יוזמות של תחבורה ציבורית בשבת, אך זו הפעם הראשונה שרשות עירונית, או נכון יותר כמה רשויות יחדיו, מפעילות קווים ציבוריים חינמיים בשבת.

קולות התמיכה ביוזמה והביקורת עליה נשמעו רבות בכלי התקשורת מאז  היווסדה והתחזקו בשבוע האחרון, מהפעלתה בשבת שעברה. נגד היוזמה יצאו מחאות מגוונות ואוזכרו כל בכירי המדינה ואנשי הרוח שזעקו בעבר נגד חילול שבת ציבורי.
אסף טבנצ'יק, פעיל במחאה בתל אביב, מספר: "לפני שבועיים היה לנו צער נורא גדול. הבנו שאת ההחלטה לא נוכל לשנות, אבל זה עדיין לא פוטר אותנו מלמחות. ארגנו מחאה מול הכניסה לעיריית תל אביב בשעה שבה התחיל הדיון בנוגע לאישור התקציב על התחבורה הציבורית בשבת. באו חברים מהרבה קהילות, שרנו שירי שבת ומחינו על חילול השבת".
מטעם מי הייתה המחאה?
"את המחאה ארגנו כמה רבני קהילות במרכז, היא לא הייתה מטעם מישהו או קיבלה איזה תקציב מיוחד, אלא חברי קהילה ואנשים שאכפת להם מחו מחאה עצובה בחוץ. היו עוד כמה מחאות, אין גוף ממונה אחד, פשוט אנשים שכואב להם מארגנים מחאה".

אביהו משה יו"ר הבית היהודי בר"ג

" גיל הנעורים הוא השלב המכריע שבו האדם מגבש את האישיות והזהות שלו, וחסרה כתובת שיהיה אפשר לפנות אליה בעילום שם כדי לשאול, לשתף ולהתייעץ בחופשיות בכל הדילמות, הקשיים והשאלות שמציקות

חברי הבית היהודי מצביעים נגד החלטה בגבעתיים

מה המטרה של המחאה?
"לשנות את ההחלטה הבנו שאי אפשר, אבל עדיין אי אפשר לעמוד מנגד. יש חובת מחאה על חילול השם. גם מבחינה חינוכית, כרב קהילה של בעלי תשובה, היה לי חשוב שחבר'ה ירגישו בלב את הכאב על השבת. זה נכון בעיניי לעבודת ה': גם אם לא נצליח לשנות את ההחלטה, הלב צריך לרעוד מזה".
אתם מתכוונים להמשיך למחות? 
"הפתרון שלנו, ואני מאמין בו, הוא לא למחות עוד אלא להוסיף עוד קדושת שבת. גם בעצמנו וגם בציבור, לעשות קבלות שבת גדולות, להשתדל שבתי הכנסת יהיו מלאים ולהנכיח את השבת בתל אביב. אם לא מצליחים ב'סור מרע', פונים ל'עשה טוב'". 

 

מה משיבים למי שצריכים את זה או לטענה של 'חיה ותן לחיות', או כמו הפסוק המעוות: איש באמונתו יחיה?

"בעיניי יש הבדל גדול בין מה שאדם עושה בביתו הפרטי, שבזה יש לי דעה אבל אני לא נכנס אליה, לבין מה שנעשה בצורה רשמית, ביוזמת מדינת ישראל, בציבור. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכמדינה יהודית יש חוקים על הפרהסיה הציבורית בשבת. לאדם פרטי לא נגיד מה לעשות בהקשר של שבת, אבל כשזה נעשה בצורה ציבורית והעירייה מממנת זו בעיה".

אז הבעיה העיקרית היא המימון?

"כן, שזה ציבורי, שמדינת ישראל היא המממנת. אם חברה פרטית הייתה עושה את זה היה לי מאוד קשה, אבל לא יכולתי למנוע את זה או למחות על זה". 

בתל אביב יש רוב חילוני. למה לא לאפשר תחבורה ציבורית בשבת?

"לא כל עיר מחליטה בפני עצמה מה היא עושה במרחב הציבורי. יש פהמדינה, והיא מחליטה. מבחינה דמוקרטית לא טוב שתל אביב חיה כעיר בפני עצמה; אולי זה טוב לתל אביב, אבל לא טוב למדינת ישראל שראש העיר של תל אביב מחליט עליה כעל מדינה נפרדת".
גם עו"ד יעקב שטרן, חבר מועצת העיר גבעתיים, פעיל במחאה.
מה דעתך על ההחלטה?
"אני וחבריי, מושיק גולדשטיין, סגן ראש העיר, וטלי ארגמן, ממלאת מקום ראש העיר, התנגדנו במועצת העיר להחלטה המאשרת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בגבעתיים ועודנו מתנגדים להחלטה זו מטעמים ערכיים ועקרוניים וכן מטעמים חברתיים ותקציביים.
"הפעלת התחבורה הציבורית בשבת פוגעת פגיעה קשה ביותר בצביונה היהודי של השבת בעיר גבעתיים ומפרה את אופייה השקט והמיוחד כיום, החשוב לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר: חילונים דתיים ומסורתיים כאחד".
מה באשר למימון החלטה הזו?
"מבחינה תקציבית דעתנו היא שאת מאות אלפי השקלים בשנה המוקצים לנושא זה יש לתעדף לנושאים ותחומים דחופים יותר. כמו כן התוכנית תפגע בקבוצת העובדים החלשה ביותר בחברה – נהגי האוטובוסים – שאיננו יודעים אם הם באמת רוצים לעבוד ביום המנוחה הלאומי או נאלצים לעשות זאת בלית ברירה.
"יש חלופות לעניין התחבורה בשבת שפוגעות פחות בצביון השבת ואין להן עלות תקציבית, ובהן קווים פרטיים של 'נוע תנוע' ותוכנית מוניות השירות שבכוונת משרד התחבורה להפעיל באמצעות זכיינים פרטיים".
מה באשר לפגיעה בסטטוס-קוו?
"אנחנו מאוכזבים מההחלטה ומשבירת הסטטוס-קוו. לא ברור לי למה צריך להיגרר אחרי עיריית תל אביב. ההחלטה מוחקת למעשה את הסטטוס-קוו הנהוג בגבעתיים ובגוש דן מאז קום המדינה, המאפשר לכל קבוצות האוכלוסייה לחיות יחדיו בצורה מיטבית ובכבוד הדדי. אנחנו עוקבים אחר העתירה שהוגשה נגד עיריית רמת גן. אין ספק שלפסק הדין ברמת גן תהיה השלכה על כל מיזם התחבורה הציבורית בערי גוש דן שהצטרפו למהלך".
באשר לעתירה, דיברנו עם אביהו בן משה, יו"ר הבית היהודי, חבר מועצת העיר רמת גן ויו"ר ועדת הביקורת בעירייה, והוא סיפר לנו על העתירה שהגישו תושבי העיר נגד ההחלטה: "יזמתי לפני כארבעה חודשים פגישה אצל הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן, עם שר החינוך הרב רפי פרץ ועם רבנים ואישי ציבור מכל הזרמים. אמרתי להם שהמהלך המתוכנן הוא מהלך מסוכן שישפיע בסופו של דבר על צביונה היהודי של המדינה כולה ועל היחסים המורכבים של דת ומדינה. 

למעט העתירה שהגשנו, לצערי שום גוף לא נלחם גם נגד ההחלטה שהעירייה תפעיל מערך תחבורה ציבורי. את העתירה הגישו תושבים חילונים ודתיים, רבני העיר וארגונים נוספים. העתירה הוגשה לבית המשפט העליון אך הועברה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט מנהלי.
"אנחנו בסיעת הבית היהודי פרשנו מהקואליציה. לא ניתן ידינו למסע הפרסום של ראש העיר על גבי הציבור הדתי, המסורתי והחרדי בעיר. נציגי הציבור הדתי והחרדי נתנו גט כריתות לראש העיר. מאז כניסתו לתפקיד הוא התחיל להכין את מצעד הגאווה הראשון בעיר ותלה דגל גאווה ענקי מול בית הכנסת הגדול, יזם במתחם הבורסה פסטיבל אוכל שבו תמנונים ושאר שקצים, וכן התיר מסיבות טראנס בשבת. 

 

כרזה בהפגנה בת"א

""לצערי הקים כרמל שאמה קואליציה רעה שדורסת את הציבור הדתי ופוגעת בסטטוס-קוו בכל דרך. ראש העיר מתכוון גם לייסד עוד קווים: קו ספורטיבי שלוקח את התושבים למגרשי ספורט באזור המרכז וקו תיירותי שלוקח את התושבים לאתרי תיירות ברחבי הארץ. יש כל כך הרבה דרכים לעזור לתושבי רמת גן בלי לעשות מסע יחסי ציבור נגד השבת, ואני מקווה שהמצב ישתנה והפגיעה האנושה בקדושת השבת לא תימשך.
"כרגע, בשל הפלונטר הפוליטי הסבוך ומאחר שאין ממשלה, אין יותר מדי התערבות של פוליטיקאים. נקווה שהבעיה תיפתר, אך אם הולכים לבחירות, שזה התרחיש הסביר יותר, ראוי שהמפלגות הדתיות יחשבו מה הן מציעות לציבור בעניינים האלה, את אמנת גביזון–מדן או כל הסדר אחר שיצליח להשתלט על הסטטוס-קוו הרעוע".

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…