אני חוזרת לרצף ומבקשת לספר על עשייתו של הרב נסים בתקופת הכהונה שלו.
כפי שדרש בנאום ההכתרה, ראה סבי באיחוד העם ובקירוב לבבות יעדים חשובים ופעל למען מטרות אלו במלוא המרץ. אחת מדרכי הפעולה הייתה המסע לקיבוצים. סבא ביקר בקיבוצים רבים ובפרט בקיבוצי השומר הצעיר, שהיו רחוקים מאוד מתורה ומצוות. אספר כאן כמה חוויות מביקורים אלו.
כל ביקור החל בסיור שערכו אנשי הקיבוץ לכבוד האורח המיוחד. סבא התפעל מהמקום ומהעשייה ובירך את הקיבוצניקים על שהם – ביודעין או שלא ביודעין – מגשימים את חזונם של הנביאים בהפרחת הארץ: "וְא תֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". כך מייד נפתח הביקור בחיבור של הקיבוץ ואנשיו לעולם התורה.
בכל ביקור ביקש סבי להיפגש עם הילדים, להכירם ולשוחח עימם. פעמים רבות פגש תינוקות שנשבו שזו להם הפעם הראשונה שהם שומעים מושגים ביהדות, והילדים הביעו סקרנות והתעניינות מרובה בשיח עם הרב.
באחד הקיבוצים, בעת שעמדו להיכנס לבית התרבות לסיכום המפגש, מצא סבא שאין מזוזה במקום. הוא לא עמד כמוכיח בשער, כי אין זו דרכו, אלא רק דיבר בחשיבותה של המזוזה בבתי ישראל. כמו כן הוסיף וסיפר את סיפורו של רבי יהודה הנשיא: פעם אחת קיבל רבי יהודה מתנה יקרה ומפוארת מידידו. רבי יהודה החזיר לו מתנה מזוזה, וידידו תמה: "אני נותן לך מתנה מפוארת, ואתה נותן לי דבר פעוט כמזוזה?" השיב לו רבי יהודה: "אתה נתת לי מתנה שאצטרך לשמור עליה תמיד, ואני נותן לך מתנה שתשמור עליך כל חייך". זמן קצר לאחר מכן ביקשו אנשי הקיבוץ לקבוע מזוזה במקום ואף פנו לרב נסים בבקשה לסיוע, ובעקבותיהם גם קיבוצים נוספים.
באחד הביקורים שמע הרב מאנשי הקיבוץ על פעילותם בשבת והבין כי אין כל הבדל בין השבת לבין יום חול בקיבוץ. סבי שוחח איתם על העניין והבין שיש התנגדות להפרדה בין גברים לנשים, ולפיכך לא היו מעוניינים לערוך תפילה במקום. לכן אמר להם שהוא מתיר להם לערוך תפילת קבלת שבת במעורב, וכך נכנסה למקום אווירת השבת המיוחדת.
בכל הביקורים הייתה אווירה טובה, ודברים שיצאו מן הלב נכנסו אל הלב. באופן הדדי סוכם שלביקור יהיה המשך והקשר יישמר, וכך היה.
בפעם הבאה נספר עוד על המסעות וכן על הפירות המתוקים שהניבו מפגשים מיוחדים אלו.
