ההתעוררות לקראת הקמת ישיבה תפסה תאוצה. ימים של מאורעות דמים בארץ ומתח של ערב מלחמה עולמית (חורף תרצ"ט) לא ערערו את רוח החברים בסמינריון המדריכים השני של בני עקיבא. מרחוק ומקרוב באו לכפר הרואה נציגי סניפים ותיקים וצעירים ודנו בכובד ראש ברעיון האתגרי.
אבא, "נריה" בפי החבר'ה, פתח את סדר היום בלימוד מספר 'חובות הלבבות'. הוא שמח באווירה המרוממת המלווה בשירה וריקודים. "'אשריך ישראל' אמר משה רבינו", כתב ביומנו, "'אשריכם ישראל' אמר רבי עקיבא. 'אשרינו מה טוב חלקנו', יאמר נא ישראל'". בלילה היה ריקוד נלהב. אחרי שעתיים עמד אבא באמצע המעגל ואותת לחברים להפסיק לרקוד. ברגש דיבר על עולם הניגון והדממה.