בשבועות האחרונים, לקראת יום השנה של הוריי, הרב נריה והרבנית רחל זצ"ל, הגעתי לבתי ספר אחדים לספר עליהם. כבר בכניסה קידמו את פניי בנעימוּת תמונות שלהם המשתלבות בתערוכות קיר ובפינות יצירה. התרגשתי לראות את הדברים היפים האלה. קהל התלמידים גם הכיר את השיר "קדושה אני מבקש", ולפעמים אפילו שר אותו כשנכנסתי לכיתה או לאולם. מילות הקריאה האלה של אבא היו לשיר המזוהה איתו ביותר.

שונה הוא שיר זה משירים רבים שחיבר אבא (את חלקם שרים עד היום: "יד אחים" – המנון בני עקיבא, "צהלי ורוני" – המנון חטיבה 7 בצה"ל, "לתקן עולם באומץ" – המנון היובל של יב"ע, ועוד. בוגרי ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה מתרפקים על הערת הבוקר המלטפת שלו בשיר "ישראל עם קדושים קומו לעבודת הבורא". במקום צלצול מרגיז של שעון מעורר וניעור של מדריך היה נעים להתעורר לקולו הרך שנשמע במסדרון, ובשירה מתוקה העיר את הישנים). את כל השירים שר גם אבא בעצמו, ואילו את "קדושה אני מבקש" שרים רק אחרים. המילים היו לְשיר רק אחרי הסתלקותו, וכך היה הדבר: