בקהילה היהודית במקסיקו, קהילה עשירה וסגורה, חיה משפחה מיוחדת במינה. הבעל, אדם מוכשר ומקושר, החזיק בתפקיד בכיר ביותר בחברה נחשבת. הוא היה אחראי על מערך השיווק של החברה בכמה מדינות, זכה למשרד מפואר, רכב פרטי, כבוד רב ומעמד כלכלי איתן. אשתו, שעברה סיפור חיים מרגש בפני עצמו – כילדה קטנה שאומצה על ידי משפחה יהודייה ועברה תהליך גיור – לא נדרשה לעבוד בכלל. הם גידלו חמישה ילדים מתוך רווחה כלכלית מוחלטת.
ואז הגיעה שנת 2020, ואיתה מגיפת הקורונה שטלטלה את העולם.
בשל קיצוצי תקציב חדים, החברה נאלצה לפטר את האב. הם העניקו לו פיצויים, ובבת אחת נסגר הפרק הישן של חייהם. אדם רגיל היה נתקף בחרדה, מחפש מיד ג'וב אחר במקסיקו ומנסה לשחזר את חיי הנוחות. אך הזוג הזה ראה במשבר משהו אחר לגמרי: הם ראו בו הזדמנות מדהימה . הזדמנות להגשים חלום ישן, חלום שבעבע בהם תמיד אך דוכא על ידי קולות הסביבה – לעלות לארץ ישראל.
***
בלי לחשוב פעמיים, כנגד כל הזרם, הם ארזו את חייהם, לקחו את חמשת ילדיהם, והגיעו לישראל עם הון עצמי שהספיק לחודשיים בלבד, ועם עברית בסיסית ודלה ביותר. הם קבעו את ביתם ברעננה, בעקבות המלצות על קהילה מקומית חמה ועוטפת.
הנחיתה בארץ לא הייתה רכה. השפה הייתה מחסום, והילדים נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה בבתי הספר ואף לעבור מוסדות לימוד כדי למצוא את מקומם. אחרי חודש וחצי בלבד באולפן, האב הבין שאין זמן להמתין. הכסף הולך ואוזל, השכירות וההוצאות בארץ גבוהות, וצריך לפרנס חמישה ילדים.
הוא פתח את הפייסבוק, והמודעה הראשונה שנגלתה לנגד עיניו הייתה: דרושים מתקיני מעליות.
אדם שבמקסיקו החזיק במשרת שיווק בכירה, עם משרד פרטי, חליפות, נהגים וכבוד, מוצא את עצמו נכנס לתוך פיר של מעלית, עם בגדי עבודה, גריז וכלים כבדים. כששאלו אותו חברים ומכרים: "תגיד, איך אתה עושה את זה? איפה הכבוד שלך? בקהילה במקסיקו היית אישיות מכובדת!" – התשובה שלו הייתה פשוטה, מנפצת מוסכמות ומלאת הוד: "אין כבוד. אין כלום. הכל אגו. אני באתי לכאן בשביל לחיות בארץ שלנו ארץ ישראל ובשביל העתיד של הילדים שלי. כדי שהם יהיו מאושרים, ילמדו, ישרתו בצבא ויהיו חלק מהעם שלהם. בשבילם – אני אעשה כל מה שצריך, בלי שום אגו".
***
שנתיים עבד האיש כמתקין מעליות. הוא למד את המקצוע מאפס, בידיים. אחרי שנתיים קודם לתפקיד טכנאי מוסמך.
החברה שבה עבד זיהתה את הפוטנציאל והציעה לו דיל: "אנחנו נממן לך תואר הנדסאי חשמל, צא ללמוד על חשבוננו". הוא כבר היה בן 45. המחשבה לשבת על ספסל הלימודים בגיל כזה, עם עברית בסיסית, חמישה ילדים בבית ועבודה במשרה מלאה, נראתה כמעט בלתי אפשרית. אך כפי שהתרגל, הוא הבין שזו הזדמנות שאסור לפספס. היום, באמונה ובנחישות עילאית, הוא עומד לקראת סיום התואר.
גם האם עברה מסע מטלטל ומפעים. במקסיקו היא מעולם לא עבדה מחוץ לבית. בארץ, המציאות הכלכלית והרצון להשתלב דרשו ממנה לצאת לעולם העבודה.
היא גילתה בעצמה כוחות שלא הכירה. היום היא עובדת כמלווה ועוזרת לקשישים בבית אבות, ובמקביל מעבירה חוגים בגני ילדים. היא נעה בין הדור המבוגר ביותר לדור הצעיר ביותר, מוצאת סיפוק אדיר בחיבור האנושי, ואומרת שזה מה שטוב לה וממלא אותה. בנוסף לכך, היא למדה קורסים באימון ובפיתוח עצמי, וכעת היא מתכננת להקים פודקאסט שיוקדש כולו לסיפורי השראה ומוטיבציה של עולים חדשים, כדי להראות להם שאפשר להצליח בארץ.
***
אחרי שלוש שנים בארץ. נסעה המשפחה לביקור משפחתי במקסיקו, וכך יצא שהם היו במקסיקו בדיוק כאשר פרצה מלחמת "חרבות ברזל".
באחת השבתות, עמד רב הקהילה במקסיקו על הבימה ונשא דרשה מול קהל השומעים. בדרשתו דיבר כנגד חלקים מעם ישראל החיים בארץ ישראל וכנגד חיילי צה"ל.
האם לא שתקה. היא יצאה חוצץ נגד הרב ונגד ראשי הקהילה ואמרה לו באומץ לב: "באיזו חוצפה אתה מדבר כך? בזכות החיילים הקדושים האלה, שמוסרים את נפשם בשטח, אתה יכול לשבת פה בבטחה ולדבר!"
האשה ספגה ביקורת ומבטים עוינים מחברי הקהילה, אך דווקא מתוך הקושי הזה נפלה אצלם ההחלטה הסופית והמוחלטת: למקסיקו הם לא חוזרים. אין להם מה לחפש שם. המקום שלהם הוא רק בארץ ישראל. יתר על כן – הם הבינו שהתפקיד שלהם עכשיו הוא להיות שליחי עלייה.
***
תיקון חטא המרגלים אין משמעותו שאין קשיים בארץ. יש קשיים. יש מחסומי שפה, יש פערים תרבותיים, יש עבודה קשה ולעיתים יש גם מלחמות ומורכבויות ביטחוניות. אך התיקון האמיתי הוא להפסיק לבקש רק נוחות וסטטוס, ולהבין שארץ ישראל נקנית בייסורים – אך אלו ייסורים של אהבה, ייסורים של בנייה.
המשפחה הזו, שוויתרה על חיי עושר במקסיקו והלכה לנקות פירים של מעליות ולטפל בקשישים ברעננה, היא התגלמותם המודרנית של יהושע וכלב. הם מביטים על כל האתגרים, מחייכים ומכריזים לעולם כולו, מול כל המרגלים והמפקפקים: אל תיראו את הענקים, אל תפחדו מהקשיים – עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה! טובה הארץ מאוד מאוד! ■
Ori88533@gmail.com
