01
יצאה חמה מנרתיקה
בין הלילה החם של יום שישי לחום הזריחה של יום השבת, השכמתי והזדרזתי למתוח שביל דק בסמטאות המעולפות של ירושלים. וכך פילסתי דרכי בין קרני החמה המרצדות עד הגיעי אל הכותל. כדי להימנע מפגישה צורבת עם קרני החמה, מתפללי כותל רבים הקדימו את השכמתם והצטרפו למנייני הנץ. בשל כך, המניינים המאוחרים הקבועים בכותל התקיימו כסדרם באזורים מוצלים, כשהכותל נותן גם הגנה טובה מקרני השמש שיצאה מנרתיקה..
כידוע, ירושלים של דוד המלך נבנתה על גבול מדבר יהודה ולכן, למרות שהעיר עצמה איננה מדברית כלל וכלל, הלחות בה נמוכה כמעט כמו במדבר. ירושלים צופה על בנימין ויהודה מראש צורים ולכן יש בה תמיד, גם בימות החמה, אוויר צלול, ורוח קודש חרישית מנשבת בה תדיר.
עקב מזג האוויר של השבת החמימה לא יצאו אצני הבוקר הקבועים לריצת הבוקר, רחובות ירושלים היו שקטים ומלאים הוד קדושה.
שמחתי מאוד לפגוש בכותל את הראשון לציון הרב שלמה עמאר. למרות החום, למרות המצנפת והגלימה הכבדה ולמרות גילו המופלג, הרב עמאר צעד לכותל כמו חייל ליחידתו. המניין שאורגן לכבודו נקבע לשעה 7 בבוקר. קבוצת המתפללים שצעדו איתו כפמלייה של מלאכי השרת, מיקמו את המניין במנהרה הממוזגת, מתחת לקשת וילסון. הרב האריך בתפילה והוסיף כוונות מיוחדות תוך שהוא מבקש ישועה לכלל ישראל. הרב עלה למפטיר וקרא את ההפטרה בהטעמה נפלאה, מתוך מגילת קלף, כנהוג בכותל. בזכות הארכתו בתפילה הספקתי לגשת אל הרב, ששמח מאוד לקראתי ואף העניק לי, למשפחתי ולפצועי צה״ל, ובתוכם דוד בן זיוה, את ברכתו החמה.
02
נחמה במקום טילים
בשבתות של שבע דנחמתא התפילה בכותל מקבלת משמעות מיוחדת. כל מי שליבו ער, רואה את התגשמות הנבואות האלה מול עיניו. כשם שסבלנו אלפיים שנה יסורי תופת של עול הגלות הנוראה, כך בדור שלנו מתקיימות ומתממשות מול עינינו כל ההבטחות שנאמרו בנבואות הנחמה של הנביאים. והנה מספר דוגמאות קטנות: ישעיהו נ״ד, הפטרת ראה – ׳כל כלי יוצר עליך לא יצלח׳… רחפנים, טילים בליסטיים, פצצות אטום… כל אלה לא צולחים, ה׳ מגן עלינו מפניהם.
ישעיהו מ״ט הפטרת עקב – ׳מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו׳… נו, שיצאו כבר…
ישעיהו נ״א, הפטרת שופטים – ׳הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה… לא תוסיפי לשתותה עוד׳… כי יש עכשיו סוף סוף תחליף לערוצי התרעלה, יש לנו אלטרנטיבה, נוכל לשמוע על ניסי הגאולה ולהודות לה׳ בערוץ 14…
׳וכן הלאה וכן הלאה להוסיף על זה נוכלה׳… (שיר הפיוס, שלמה המלך ושלמי הסנדלר – נתן אלתרמן)
03
לא תאמץ את לבבך
בפרשת ראה מוזכרות מצוות רבות העוסקות בחסד וברגישות לצרכי אחינו.
ברוח הדברים הללו מובן מדוע כל בחור זר שיפנה אליך ברחוב הירושלמי, באוטובוס או בחנות יקרא לך ׳אחי׳… למרות שמעולם לא פגש אותך…
וברצינות: מאז ההתקפה הנאצית של חמאס על יישובי הדרום בשמחת תורה תשפ״ד, התגלתה בעוצמה רבה בעם ישראל רוח החסד, האחדות, הערבות ההדדית והגבורה.
מאז פרוץ המלחמה אני מלווה משפחות של לוחמים, בעיקר של נפגעי חוט שדרה. פצוע אחד מביא פצוע שני… ולצערי הרשימה ארוכה מאוד. המכנה המשותף לכל הלוחמים הוא רוח הגבורה, לא רק בשדה הקרב אלא גם במחלקות הטראומה והשיקום. ישנם לוחמים המאושפזים במשך חודשים ארוכים ויש שנמצאים במחלקות השיקום כבר כמעט 3 שנים. רוב הפצועים סובלים מכאבי תופת וממגבלות רבות שהותירה בהם הפציעה הקשה.
ליד מיטתם של הפצועים תמצאו כמעט תמיד משפחה חמה ועוטפת. יש הורים רבים שעזבו את עיסוקיהם ואת מקור פרנסתם והתמסרו לטפל בבן הפצוע. לא אחת אני נפגש עם פצועים שאמם לא משה ממיטתם, יום וליל, במשך שנה, שנתיים ויותר!
הצוות הרפואי והשיקומי עושה מלאכת קודש. הרופאים הפנימיים, האורתופדים, הרופאים המנתחים וגם צוות השיקום לא חוסכים כל מאמץ כדי להחזיר את הפצוע למקסימום תפקוד.
שוחחתי השבוע עם אמו של פצוע שמאושפז כמעט 3 שנים במחלקות השיקום ועתה הוא נמצא במרכז רפואי מהטובים והגדולים בארץ. החייל, כיום בן 29, נפצע בקרבות בעזה במהלך שירות המילואים. הוא בין הפצועים הקשים ביותר במלחמה הזו. וכך מספרת לי האם: ׳הבן שלי הובהל לניתוח דחוף עקב סיבוך רפואי בפציעה, סיבוך שסיכן את חייו. מיטת הפצוע הובלה בזריזות לכיוון האגף הכירורגי. צעדתי עם צוות המחלקה בצעדים מהירים כדי לא לפתוח פער. לידי צעד יהודי אלמוני לבוש בבגדים אזרחיים. היהודי דבק בחבורה ולא עזב אותה. לא הכרתי אותו. כל העניין נראה לי קצת מוזר. שאלתיו: מי אתה בבקשה? והוא ענה בענווה: אני מנהל בית החולים. עזבתי הכל ובאתי לוודא שהפצוע מקבל את הטיפול והיחס המיטבי, המקצועי והאישי, לו הוא ראוי. לשוני כמעט נדבקה לחיכי. הודיתי למנהל בית החולים על היחס הלבבי ועל הטיפול המסור לאורך כל חודשי האישפוז. ולא הגזמתי בכלום.׳ ומה עם הפצוע הזה היום? ובכן, הניתוח עבר בשלום והלוחם חזר להתאוששות, לאישפוז ולשיקום.
אימו של הפצוע מוסיפה ומספרת לי כיצד יהודים טובים עוטפים את הפצוע ואת המשפחה בהתעניינות ובסיוע ללא הרף. מטפלים רבים שמגיעים כדי לחזק את טיפולי השיקום והפיזיותרפיה מסרבים לקחת כל תשלום. הם מגיעים מכל הארץ, נוסעים שעות, מבלים ימים ליד מיטתו של הפצוע ולא מוכנים לקבל שום תמורה. אני אומרת להם: ׳אני חייבת לשלם, לא מוכנה לקבל מתנות. משרד הביטחון מסייע בתשלומים׳, אבל תשובתם הנחושה היא קבועה: ׳אני לא מוכן לקבל תשלום ולאבד את ההזדמנות ואת המצווה של טיפול בגיבור ישראל״. זה הוא עם ישראל.
וזה עוד לא הכל. ביום שישי מגיעים למחלקה מתנדבים רבים מארגונים שונים. כולל משפחה אחת, ועוד. אחד מביא סלטים ומנות עיקריות, השני מביא שתיה קלה, חלות וקוגלים, השלישי מביא מיני מאפה ומנות אחרונות והיד עוד נטויה. במשך השבוע מגיעות למחלקה מתנדבות רבות ובידיהן סנדביצ׳ים ומיני תופינים, טריים טריים, שהוכנו במיוחד ללוחמים.
אחרים מסייעים בהתנדבות מלאה בהעברת הפצועים או בהסעת משפחות, או במשלוח חומר רפואי לרופא מומחה בבית חולים מרוחק.
לעיתים השפע של הנתינה מביך ממש. אבל ניכר שהכל בא מנפש טהורה של יהודים טובים ויקרים ומתוך תחושה עמוקה של ערבות הדדית. כל הטיפול בפצועים נעשה מתוך ידיעה שהלוחמים מסרו נפשם על הגנת העם והארץ ולא עשו שום חשבון אישי ולא הסכימו בשום אופן לעמוד מנגד.
הפצועים הגיבורים עצמם מגלים רוח התנדבות גדולה – חלק גדול מהפצועים קשה אף מבקש לחזור לקרב או לפקד על הכוח מיד עם יינתן האות. חלקם מתנדבים לסייע לפצועם אחרים, לעודד ולחזק.
אין לי מילים לתאר את הטוב שבעם שלנו. אני מסתובב במחלקות השיקום וליבי עולה על גדותיו מאהבה לאחים היקרים.
יש בי, כמו בכולנו, הכרת הטוב עצומה לגיבורים. אני מצדיע גם לצוות הרפואי ולקרובי המשפחה שלא משים ממיטתו של הפצוע ואפילו לא לשעה אחת. אין דבר כזה בעולם. עם ישראל חי.
04
והוא יהיה פרא אדם
ישמעאל – כמו ישמעאל. גם כשהם מנסים להתחפש לישראלים בזכות הדמוקרטיה הצבועה של הדיפ סטייט, הם נשארים ישמעאל.
צפיתי לאחרונה בסרטון שבו מופיעה ח״כית ערבייה, שנואמת לפני קהל גדול בהתלהבות רצחנית, תוך שהיא מצדיקה בפאתוס מעורר חלחלה את מעשי חמאס בשמחת תורה, ומגוננת על הרוצחים במילים שמעלות פלצות – ׳מה אתם רוצים? מדוע כולם מתלוננים? מחבלי חמאס לא עשו שום דבר רע! הם חדרו ונכנסו בצדק לארץ שלהם. כן, זו הארץ שלהם, הארץ שלנו…׳. וכמובן, לא הוסיפה שום מילת גינוי על מה שעוללו מחבלי חמאס, הנאצים הנפשעים.
05
רועה בקר, בן 5 שנים,
בחוות ׳דרך אברהם׳
גל פיגועים שטף לאחרונה את החוות באזור ההר ביהודה ובשומרון. ראשון הפיגועים, כבר לפני כשבועיים וחצי, היה בחוות ״דרך אברהם״ שבאיזור הישוב איתמר. בעל החווה, איתמר כהן, נדקר על ידי רוצחים ערביים אשר פצעו אותו קשה מאוד, הוא פונה במסוק, נלחם על חייו וניצל. אזרח ישראלי חמוש פתח באש וחיסל את הרוצחים.
המשפחה פנתה לציבור להתפלל על חייו של איתמר בן שולמית, ואנחנו, בעיצומו של צום תשעה באב, התפללנו להצלת חייו. ואכן התפילה התקבלה ואיתמר שב לחיים.
כשבוע לפני נסיון הרצח הזה, התראיין איתמר כהן לעיתונאי המוכשר, עמית סגל, בעיתון ״ישראל היום״.
השיחה היתה כדלקמן:
״אתה לא חושש לחיות כאן?״ שואל העיתונאי את איתמר, ״כאן בין שכם והבקעה?״ איתמר כהן עונה: הילד שלי בן החמש רועה פה את העדרים.
העיתונאי: וזה מספיק? כשאני חושב על הילד שלי מוליך לבד מאתיים פרות?
איתמר כהן: בני בן החמש לא רועה את העדרים לבד, יש עליו פיקוח, מפקח עליו אחיו בן השבע שהולך איתו…
העיתונאי כותב: האזור שבו שוכנת החווה הוא מקום עם כללים קצת אחרים. כאן בדרך צועדות פרות בריאות בשר מובלות על ידי נערים יהודים צנומים שטרם מלאו להם עשר שנות חיים.
עמית סגל מסכם: חצי שעה דברתי עם איתמר כהן על הטענות על אלימות המתנחלים, בזמן שילדיו המתוקים רועים את הבקר בשטח. אתמול בשעת צהריים הוא הוזעק לכבות שריפה שהציתו ערבים.
כאשר איתמר הגיע לשם הוא נדקר חמש פעמים בידי מחבלים ערבים בצוואר ובחזה, ומצבו הוגדר קשה אך יציב.
מרגש לדעת שממשלת ישראל אישרה לאחרונה למעלה מ-100 יישובים חדשים בארץ ישראל והסדירה כ-160 חוות חקלאיות על אדמות המדינה.
06
ותורה בחוות גלעד
ביום חמישי לפני שבוע זכינו לקיים את המפגש השבועי הקבוע ׳תורה בחווה׳ של קרן אביה בחוות גלעד. בין שרידי הבתים העשנים התקבצה קבוצה נפלאה של תלמידים רבים, סטודנטיות, בוגרי צבא וגם תושבים מקומיים מהחווה וחברים מקדומים הסמוכה. בין השיעורים טעמו החברים מסיר החמין המהביל ומתקרובת מגוונת שהכינה הודיה המארגנת המקסימה. את הערב פתח הרב אריה ליפו, מהמשפחות היקרות שביתם נשרף בפיגוע בחוות גלעד. אריה הוא גם בנו של ד״ר מרדכי ליפו שיחי׳, הרופא הצדיק של הרב צבי יהודה.
בעקבות דבריו המרגשים עד דמעות, הפליאו לתת שיעורים מדהימים הרב יאיר הילר מהגרעין באריאל והרב אמיר סנדלר מהיישוב עלי, ראש ישיבת אורות יהודה באפרת.
בסיום השיחות הצטרפנו לחגיגת אירוסין שמחה ורבת משתתפים במרפסת נוף סמוכה של בני החווה. חוות גלעד היא יישוב קסם בן כ-160 משפחות. בעקבות שריפת הבתים, חלק מהמשפחות (כמו משפחתו של עו״ד יהודה שמעון, הענפה והמקסימה) מתארחות בבתים סמוכים של חבריהם בחווה, שנפתחו מכל הלב ועם כל הלב. חווה של חסד.
***
שבת שלום של המשך התיישבות בכל חלקי ארצנו הטובה.
המשך תקיפות ישראל באיראן, בלבנון, בתימן ובעזה עד למיגור מוחלט של עמלק. המשך חיזוק, בע״ה, ללוחמים, לפצועים ולמשפחות השכולות. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
