כשריקי‭ ‬הגיעה‭ ‬אלי‭ ‬ודמעות‭ ‬שליש‭ ‬זולגות‭ ‬על‭ ‬פניה‭, ‬ראיתי‭ ‬את‭ ‬האיש‭ ‬הנבוך‭ ‬שלה‭, ‬אוחז‭ ‬בחיקו‭ ‬את‭ ‬הרך‭ ‬הנולד‭,  ‬והבנתי‭ ‬שאף‭ ‬אחד‭ ‬לא‭ ‬הכין‭ ‬אותם‭ ‬לתקופת‭

ליל‭ ‬הסדר‭, ‬היום‭ ‬בו‭ ‬אנו‭ ‬מעבירים‭ ‬מדור‭ ‬לדור‭ ‬את‭ ‬הזכרון‭ ‬הקולקטיבי‭, ‬מבוסס‭ ‬גם‭ ‬על‭ ‬היכולת‭ ‬הרפואית‭ ‬של‭ ‬האדם‭. ‬יש‭ ‬בטבע‭ ‬האנושי‭ ‬דרך‭ ‬להעברת‭ ‬זכרון‭.‬ ליל‭

שעון‭ ‬הקיץ‭ ‬הנה‭ ‬בא‭, ‬הטבע‭ ‬מתנער‭ ‬מתרדמת‭ ‬החורף‭, ‬משיל‭ ‬את‭ ‬האפרוריות‭, ‬ובמקביל‭ ‬חלים‭ ‬בגופנו‭ ‬שינויים‭ ‬המשחררים‭ ‬אותו‭ ‬מכבלי‭ ‬החורף‭. ‬לאושר‭ ‬הפוקד‭ ‬אותנו‭ ‬באביב‭ ‬יש‭ ‬הסבר‭

פרשת‭  ‬ויקרא‭ ‬פותחת‭ ‬בפסוק‭ ‬‮'‬ויקרא‭ ‬אל‭ ‬משה‮'…‬‭ ‬חז"ל‭ ‬מסבירים‭ ‬שהקריאה‭ ‬הזאת‭ ‬אינה‭ ‬רק‭ ‬פנייה‭ ‬למשה‭, ‬אלא‭ ‬מודל‭ ‬לכל‭ ‬אדם‭, ‬שלא‭ ‬ידבר‭ ‬עם‭ ‬חברו‭ ‬אלא‭ ‬אם‭

זה‭ ‬היה‭ ‬יום‭ ‬שגרתי‭ ‬בחדר‭ ‬הלידה‭, ‬לפני‭ ‬עידן‭ ‬המחשב‭. ‬הייתי‭ ‬אחראית‭ ‬על‭ ‬לידה‭ ‬והיו‭ ‬ירידות‭ ‬בדופק‭ ‬העובר‭. ‬ניגשתי‭ ‬לבדוק‭ ‬איך‭ ‬הלידה‭ ‬מתקדמת‭ ‬כדי‭ ‬להחליט‭ ‬מה‭

בתום‭ ‬מאה‭ ‬ושמונים‭ ‬ימי‭ ‬משתה‭ ‬אצל‭ ‬אחשורוש‭, ‬נקראתי‭ ‬לבוא‭. ‬‮"‬ד"ר‮"‬‭, ‬הם‭ ‬אמרו‭ ‬לי‭, ‬‮"‬המצב‭ ‬קשה‭, ‬בואי‭ ‬מהר‮"‬‭. ‬התור‭ ‬היה‭ ‬ארוך‭. ‬מצאתי‭ ‬מולי‭ ‬אנשים‭ ‬חצי‭ ‬מתים‭,

תחפושת‭ ‬היא‭ ‬אחד‭ ‬הכלים‭ ‬האנושיים‭ ‬העתיקים‭ ‬ביותר‭ ‬למשחק‭ ‬בין‭ ‬כיסוי‭ ‬לגילוי‭. ‬פעם‭ ‬זו‭ ‬מסכה‭ ‬משבט‭ ‬קדום‭, ‬פעם‭ ‬זו‭ ‬גלימה‭ ‬בפורים‭, ‬ופעם‭ ‬זו‭ ‬פשוט‭ ‬חליפה‭ ‬רשמית‭

השבוע‭ ‬חגגנו‭ ‬את‭ ‬ט‮"‬ו‭ ‬בשבט‭, ‬הנה‭ ‬עצים‭ ‬מלבלבים‭, ‬ויש‭ ‬זרעים‭ ‬הטמונים‭ ‬באדמה‭ ‬עם‭ ‬תקווה‭ ‬להתחדשות‭. ‬כי‭ ‬האדם‭ ‬עץ‭ ‬השדה‭- ‬גוף‭ ‬האדם‭, ‬כמו‭ ‬העצים‭, ‬אינו‭ ‬גדל‭

‮'‬זה‭ ‬א‭-‬לי‭ ‬ואנווהו‮'‬‭ – ‬אין‭ ‬זה‭ ‬כי‭ ‬אם‭ ‬תיאור‭ ‬של‭ ‬האדם‭ ‬הרואה‭ ‬בעיניו‭ ‬את‭ ‬ריבונו‭ ‬של‭ ‬עולם‭. ‬חז"ל‭ ‬ראו‭ ‬בו‭ ‬עדות‭ ‬לרגע‭ ‬נדיר‭ ‬של‭ ‬בהירות‭

בשנת‭ ‬1854‭, ‬בעת‭ ‬התפרצות‭ ‬מגפת‭ ‬כולרה‭ ‬בלונדון‭, ‬הצליח‭ ‬הרופא‭ ‬ג'ון‭ ‬סנואו‭ ‬להוכיח‭ ‬כי‭ ‬מקור‭ ‬המחלה‭ ‬הוא‭ ‬במי‭ ‬שתייה‭ ‬מזוהמים‭, ‬תגלית‭ ‬ששינתה‭ ‬את‭ ‬עולם‭ ‬בריאות‭ ‬הציבור‭.