יש דברים שלומדים בדרך הקשה, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב… לאחר לידת הנכד הבכור שלנו התחלתי להבין ללבו של האיש שעומד לצידה של אשתו היולדת חסר אונים. בזמנו בעלי דווקא לא התרגש במיוחד מהמסע שלי, ולא הביע מעורבות מיוחדת אפילו עם הכאב הפיזי שלי… הוא מצא מפלט בתשאול אובססיבי לגבי כל מכשיר וצינור שהיה בחדר הלידה, עם בקשת הסבר רפואי מפורט לפרוטוקול, מה ששאב את שארית כוחותיי…
פעמים רבות נקראתי ללידה, ומצאתי יולדת מחויכת חובקת את הרך הנולד בכיף, ולצידה סרוח על רצפת החדר איש גדול ממדים, חיוור וחלוש, כשעיניו פקוחות בתימהון ובכאב ובאפיסת כוחות. כמה קשה היה לו ללדת… אילו רק היתה מסכימה לאפידורל…
וגם לאחר הלידה, ישנם לא מעט אבות שחווים טלטלה נפשית. מחקר שהתבסס על נתונים של ארבעת אלפים גברים מניו זילנד מצא כי אבות לעתיד נמצאים בסיכון לפתח תסמיני דיכאון. שיעור העלייה בתסמיני הדיכאון היו גבוהים יותר בתקופה לאחר הלידה, והיו קשורים למצב סוציאלי נמוך וגם לקשיים במערכת היחסים הזוגית. החוקרים הציעו למפות את האבות שעלולים לפתח דכאון ולהזדקק לעזרה, ולדייק את עיתוי ההתערבות (במהלך ההיריון או לאחר הלידה), לרווחת המשפחה כולה.
יש מי שיקח את זה לכיוון של חופשת לידה אבהית. אבל האמת היא הפוכה: לטובת המשפחה כולה צריך להתרכז באימהות. אם אנחנו רוצים לעודד את מוסד המשפחה ואת הילודה כערך לאומי, נצרכים צעדים לטובת האם העובדת, שתוכל ליהנות מחופשה ארוכה עם התינוק במקום שתמהר לחזור, מחשש לאבד את מקום עבודתה. חשוב גם להגדיל את זכויותיהן של הנשים העובדות במשרה חלקית, מתוך אידיאולוגיה של השקעה בגידול הילדים בעודם רכים.
הארכת חופשת הלידה היא אחד הצעדים הנחוצים כדי להעצים את האימהות ולמרכז אותה. אמנם השיח מתרכז בתועלת הנגזרת להתפתחות התינוק, אבל אני רוצה לטעון שהשקעה בתקופת משכב הלידה חשובה לא רק להחלמת היולדת אלא לכל בני המשפחה, שהרי הם עברו יחדיו מסע הריוני שבשיאו הלידה. זאת 'התאוששות' ממסלול של תשעה חדשים ולא רק מתהליך הלידה. לטובת כל המשפחה צריך להשקיע באימהות. מצצי את הנחת עד תומו. התקופה הזאת לא תחזור.
היום יש אבות שמנצלים את חופשת הלידה כחופש עבורם. החוק מנסה לעודד מהפך בחשיבה, ומגמיש את התנאים לכך. בעולם המערבי הדבר נעשה מקובל יותר ויותר. אבל זה נעשה לא כמענה לצורך של האב בחופשה אלא כמענה לקריירה התובענית של אשתו.
ממהלך כזה כל המשפחה, וכל החברה כולה, תצא מופסדת.
אי אפשר להתכחש לטבע. האשה היא היולדת והיא הזקוקה לחופשה. שלילת החופשה הזאת תפגע לא רק בה.
פגשתי את הסופרת זהבה קור דרך הצחוק המתגלגל שהיא חוללה בתוכי כשהגיע לידי ספרה 'אבא בחופשת לידה', בו היא מתארת אם שופטת מחוזית שאינה יכולה להיעדר מהעבודה יותר מדי, ולכן בעלה מתגייס לטפל בתינוק ובבית בחודשים הראשונים שאחרי הלידה. חלק מהקווים של הדמות היו מוכרים לי מאיזשהו מקום… ■