01
מוחמד (שם בדוי), תושב מזרח ירושלים, היה נוהג לתעד את עצמו באופן קבוע משתמש בנשק, ואף פעמים רבות היה מפרסם ברשתות כיצד הוא הולך לקברים של מחבלים. מלבד זאת, הוא היה עונד קמעים של מחבלים רבים, ובתוכם המחבל שרצח את הלוחמת נועה לזר הי"ד וקמע נוסף של איברהים אל-נבוסי שהיה מראשי 'גוב האריות' וחוסל ע"י צה"ל. במשך שנתיים של מעקב, דיווחתי שוב ושוב למשטרה על מסוכנותו ועל החשש הממשי שיבצע פיגוע ביחד עם חבריו. כמובן, איש לא עצר אותו במשך השנתיים האלו, ואותה תחושה של חוסר אונים החלה לחלחל לתוכי, כשאני חושב לעצמי – בשביל מה אתה עמל, כאשר בסוף כולם יתעוררו רק אחר שחלילה ישפך דם יהודי. והנה לפתע, ברמדאן האחרון זיהיתי את אותו מוחמד בשער שכם, ואמרתי לעצמי שזו הזדמנות שלא תחזור – דיברתי עם אנשי המשטרה ובמקביל עם לשכתו של השר, והסברתי להם כי מדובר בפצצה מתקתקת, וכעת ישנה הזדמנות לעצור אותו לפני שיבצע פיגוע גדול.
האמת היא, שהרגשתי כמי שנלחם בטחנות הרוח, מדוע שדווקא עכשיו יקחו את דברי ברצינות? אך הצד שהכריע את הכף, היה התחושה הברורה שמדובר בחיי יהודים שמונחים כאן על כף המאזניים. והנה, באופן שהפתיע אותי, בלשי תחנת שלם עצרו את החשוד ולקחו אותי לתחנת המשטרה למסור את כלל החומרים נגדו (כשמונים תיעודים של כלי נשק והסתה). פרסמתי פוסט בנושא, והתגובות שקבלתי כולן היו בסגנון של "מחר הוא משתחרר". הבנתי, כי המלאכה עוד רבה, ובלב שלי קינן חשש שבאמת זה מה שיקרה, וכל עמלי יהיה לריק.
02
המקרה הזה הוא לא המקרה היחיד שלא זכה להתייחסות. בשבועות האחרונים זכיתי להציל חיים של יהודים רבים, ולגרום ללא מעט מחבלים שתכננו לרצוח יהודים או הסיתו לטרור לשבת מאחורי סורג ובריח. שניים מהם היו כבר בדרך לפיגוע. תשאלו, איך זה שבחור בגילי שלא מחזיק בשום תפקיד בטחוני מצליח במשימה כה מורכבת? התשובה פשוטה – עקשנות! פעם אחר פעם עקבתי ברשתות אחר מסיתים וכל מיני מחבלים בפוטנציה, המתרברבים בכוונתם לבצע פיגועים.
פעם אחר פעם דיווחתי למשטרה, והיחס היה, איך נאמר – לא רציני מדי. התייחסו אלי כאל עוד טרחן שבא להציק ולעורר מהומה על לא כלום. יכולתי להרים ידיים. יכולתי לוותר. יכולתי לעשות מה שכה רבים נוטים לעשות במצב כזה, לומר – אני את שלי עשיתי, זו בעיה של המשטרה שהיא לא מתיחסת ברצינות. אבל אז חשבתי לעצמי – מה פרוש "אני את שלי עשיתי"? הרי המחבלים האלו מסתובבים חופשי, והם עלולים לבצע את זממם, ואז מה אומר – שאני את שלי עשיתי? הרי נשפך פה דם יהודי! מה זה יתן לי אם אאשים את המשטרה, העיקר שאני דווחתי? לכן לא הרמתי ידיים, התעקשתי שוב ושוב, והוכח, כי העקשנות משתלמת. המשטרה קיבלה הוראה מגבוה לקחת ברצינות את התלונות, וכך בשבועות האחרונים נעצרו מחבלים ומסיתים רבים.
03
כפי שלמדתי, כשמתעקשים ומתמידים ומתפללים לטוב, בסוף גם מצליחים. מוחמד לא שוחרר ומעצרו הוארך מעת לעת, ותוך כך הוא הודה בעבירות רבות המיוחסות אליו. לבסוף, הוגשה נגדו הצהרת תובע,, ויכולתי לרוות נחת מהודעת המשטרה, שזה לשונה: "הצהרת תובע הוגשה נגד חשוד שפרסם ברשת החברתית דברי הסתה, עידוד ותמיכה במחבלים, ובהן גם דברי הסתה ואיום לפגוע בשר לבטחון לאומי. בנוסף, על פי החשד, הוא העלה לרשת החברתית סרטונים בהם ירה מנשק חם".
נגמרה החגיגה. נעשה הכל כדי שהמחבלים, תומכיהם ומעריציהם ישלמו מחיר כואב על מעשיהם, עד שיבינו, כי אין להם יותר עסק עם שלטון רופס שמנסה לרצות אותם, אלא עם יהודים גאים שחדלו לפחד ואינם מתכוונים להיות נתונים להטלת אימה מתמשכת. זהו רק סיפור אחד מתוך רבים, והוא מוכיח שאף פעם אסור לוותר כשמדובר בחיי יהודים. כל יהודי הוא עולם מלא, כפי שאמרו רבותינו, וזכות עצומה היא להציל חיים של יהודי אחד, וכל שכן כשמדובר ביהודים רבים, כי המחבלים הרי רוצים להרוג כמה שיותר.
הסיפוק הוא עצום, כי מדובר, כאמור, על חיים של יהודים רבים שזכיתי להיות שותף בהצלתם. ויותר מכך – זה מחייב אותי הרבה יותר. אחר שראיתי שהעקשנות משתלמת, אין לי כל זכות להרפות. אמשיך לפעול למען חייהם, רכושם ובטחונם של יהודים בארץ-ישראל, גם באמצעות סיפורים ותיעודים שאחשוף כאן ב'גילוי דעת', ואני קורא בזאת לכל מי שיכול באמצעים העומדים ברשותו לפעול גם כן – שלא יהסס, שלא יתייאש, ושיתעקש עד הסוף. כל יהודי הוא עולם מלא, וכל מחבל שנתפס בטרם יבצע פיגוע הוא עוד ביטחון ליהודים בארצנו. כשמדובר על חיי יהודים – העקשנות לא רק משתלמת , היא הכרחית! ■
