בדרך לכותל

הצדעה לנשות העורף ולמשפחות המפונים והחטופים

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01

שבת ׳בת מצווה׳ למלחמה. קרני שמש סתווית נעימה ליטפו את פני הצועדים לכותל. יצאתי לפני עלות החמה, פנסי הרחוב ריצדו והאירו את צמרות העצים באור נגוהות, כאילו מנסים להתחרות בנוגה השמש העולה. 

לאחר כשעה של צעידה נמרצת, תוך שאני ממלמל את ברכות השחר, ולאחר שגלשתי במדרגות השוק הערבי השומם, התגלתה לעיני רחבת הכותל, בכל זוהרה, הומה מתפללים. 

במדרגות היורדות לכותל פגשתי את מיכאל פינטו המסור לקהילה מכפר מימון. מיכאל ביקש ממני, מבעוד יום, פרטים על המניין שלנו, כדי להצטרף ולהתפלל אתנו, מול קודש הקודשים, על החיילים, על החטופים ועל תושבי כפר מימון, בארי, שלומי ויתר הישובים בחזיתות. 

02

משפחות כפר מימון מפוצלות במספר בתי מלון בירושלים. אחת מהן, ששוהה זמנית בתל אביב, אירחה בשבת שעברה, אוד מוצל מאש, בת משפחה יקרה ומתוקה, שנחטפה מנחל עוז. נכדה אחרת שלהם, טנא בת גל, שתחי׳, גם היא מתוקה מדבש, אושפזה בשל מחלה קשה, שהתגלתה בה לאחרונה, וזקוקה לתפילות רבות ולרחמי שמים.

בתי המלון למפונים, הם ככלוב של זהב. משפחה שלמה חולקת חדר או שניים. רעש, המולה וחוסר פרטיות. אין תחושה של בית. כל פעולה יום יומית פשוטה, כמו כביסה או נסיעה לעבודה הופכת למסובכת וקשה לביצוע. עיריית ירושלים ומשרד החינוך מספקים שירותים רבים, אך זהו קרב מאסף מול שיגרה בלתי אפשרית. בני הנוער לומדים בכיתות מאולתרות ב׳יד ושם׳. התמונות של זוועות השואה כוסו באופן זמני, כדי לא להוסיף טראומות לילדים הרכים, שחלקם ראו בחודשי המלחמה זוועות ופוגרומים, רוויים בדם ובדמע.

הילדים הלומדים ב׳יד ושם׳ מתבדחים מרה, שבמקום תעודת סוף שנה הם יקבלו תעודת ׳ניצול שואה׳ או תעודת ׳חסיד אומות העולם׳…

קשה לתאר את שגרת יומם המורכב של משפחות המפונים. למרות כל הקושי, כמעט ולא תשמע אותם מתלוננים. הם נושכים את השפתיים ומתמודדים בגבורה מול כל אתגר. חנוק להם. הם רוצים כבר לחזור הביתה. לרבים מהם יש בעלים, ילדים, נכדים ואבות מגויסים. לאחרים יש גם קרובי משפחה שנמצאים בשבי חמאס. חלקן שוהות רחוק מאד ממקומות עבודתן. מציאות הזויה. לא ברור לי אם הציבור מודע למצוקתם ויודע להעריך את הגבורה של המשפחות המפונות ומשפחות המגוייסים. הן מצטרפות אל הגיבורים של העורף. בזכותן צה״ל יכול לפעול בחופשיות בחזיתות המלחמה. נשים רבות, שחלקן עומדות ללדת, לא רק שבעליהן מגוייסים, אלא שהן גם שוהות עם ילדיהן רחוק מהבית. ככל שנוקפים השבועות הקושי של המשפחות המפונות והמגוייסות מתעצם ומתרחב.

כמו רבים אחרים, גם ׳קרן אביה׳ ו׳הבית של אביה׳ משתדלים לפעול כל העת כדי להקל מעט על מצוקת משפחות המפונים ומשפחות המגויסים והחטופים. משתדלים לארגן עבורן אירוח לשבתות שקטות בבתים פרטיים, כדי לאפשר להן קצת מנוחה מההמולה המתישה. ׳קרן אביה׳ מפיקה בעבורם גם ימי כיף, עם תוכן ערכי ומהנה. זוכים אנו גם לדאוג לאספקת עיתונים ועלוני שבת לבתי המלון. לשלוח להנאתם בעלי תפילה ופייטנים. להזמין אותם לאירועי תרבות וכד׳. ׳הבית של אביה׳ מספק להן בגדים חמים, לכל המשפחה, שמיכות מפנקות, תיקים, משחקים, ספרים ועוד. 

הבה נשלח להן מכאן, בשם כולנו, חיבוק גדול.

03

השבוע זכינו לארח את איציק ועידית ברט, גיסי וגיסתי. איציק ועידית וששת ילדיהם ביקשו להתאחד לשבת משפחתית, לאחר שבמשך שבועות ארוכים המשפחה מפוצלת בעל כורחה. איציק מגוייס לכיתת האבטחה של כפר מימון, שעה שרעייתו וילדיו שוהים בבית מלון בירושלים, בחדר שצר מלהכיל את כולם.

הבנים הבוגרים עובדים ומתנדבים לסירוגין בסיוע לחקלאים בדרום ולקבלני בניין שנתקעו בלי כוח אדם, בכפר מימון ובסביבתו.

הבן הבכור מתנדב בסיוע לתיקון ולמיגון כלי רכב וכלים כבדים, המשתתפים בלוחמה.

הצעירים לומדים כאמור ב׳יד ושם׳.

במשך השבת איציק תיאר לנו תמונה מעוררת התפעלות, של מפעלי החסד והנתינה בדרום. ביישובי הדרום ולאורך הצירים המובילים לעזה פועלים יום ולילה עשרות מיזמים של בישול וחלוקת מזון מבושל ופינות חמות לחיילים. המסעדות המאולתרות הוקמו ביוזמת אזרחים מסורים בתחילת המלחמה ומופעלים בהתנדבות עד היום. מפעלי החסד המרגשים פועלים ללא הפסקה ומפנקים את החיילים במיטב המאכלים הביתיים ביד רחבה וברמה גבוהה.

היזמים, בעלי הלב הרחב, משקיעים מזמנם ומהונם כדי לשמח את החיילים ולהוקיר להם טובה.

אנשי החסד לא נחלשים ולא מתייאשים. להיפך ככל שהימים נוקפים הניתוק של החיילים מהבית מגדיל את הצורך והנחיצות בהפעלת היוזמות המפנקות.

חיילים שיצאו סוף סוף לחופשה קצרה מספרים לי בכותל, על האתגרים המתעוררים תוך כדי לוחמה בשטח בנוי, בסג׳עייה, בחאן יונס ובג׳בלייה ששורצים מחבלים, שמסתתרים במחילות ומאחורי גבם של אזרחים. בימי ׳הפסקת האש׳ רבים מהאזרחים העזתיים חזרו לבתיהם כשהם מחפים על מחבלים בדרכים ובבתים. בדרך כלל קשה להבחין בין מחבל לאזרח כי כמעט בכל בית מוסלקים אביזרים צבאיים, מדים, אפודים, חומרי חבלה ואמצעי לחימה רבים ומגוונים.

באותה נשימה מספרים לי החיילים על הפרגון והחמימות המחבקת בהם הם מתקבלים בעורף הישראלי, בחופשתם הקצרצרה. כשהם מסיימים לאכול בסטייקיה או בחומוסייה הם נגשים לשלם החשבון אך מגלים להפתעתם ש׳צדיק נסתר כבר טרח והקדים לשלם עבורם את החשבון׳.

יוזמות החסד הללו, שרק מתעצמות, מגלות את הפנים היפות והאוטנטיות של העם הנפלא שלנו.

בתחילת המלחמה ייעץ לי חבר להשהות מעט את היוזמות בנתינה. ׳תראה׳ כך הסביר לי, ׳ככל שיחלוף הזמן, היזמים הנלהבים יתעייפו מעט ואז ייווצר צורך גדול ליוזמות שלך ושל אחרים׳. כך אמר. עם כל ההערכה, לא קיבלתי את עצתו. ואכן מתברר לי עתה, שרוח הנתינה של עם ישראל ממשיכה דווקא לגדול ולהשפיע בעוז. ככל שנוקפים ימי המלחמה, הרעפת הטוב של הציבור על החיילים ועל נשות העורף רק מתחזקת ומתעצמת.

אני מצדיע לחיילים האמיצים שלנו ולכל אנשי החסד שמקיימים בגופם: ׳רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה׳ – חסד יסובבנו׳. 

04

בבתי החולים מאושפזים אלפי חיילים מתוקים ויקרים. חלקם הלא מבוטל, הם נפגעי חוט שדרה וגפיים. 

ב׳קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה׳ אנו יוזמים, זה מספר שנים, מחקרים מדעיים לריפוי נפגעי חוט שדרה. המחקרים מתקדמים מאד יפה ואנו מצליחים לרפא חיות מעבדה, שנפגעו בחוט שדרה.  אולם, עד שהטיפולים יאושרו על ידי ה- ,FDA לשימוש ולריפוי בני אדם, עוד ארוכה הדרך. 

בינתיים אנו מלווים נפגעי חוט שדרה, שמאושפזים במחלקות שיקום ברחבי הארץ. אנו מספקים להם מידע, מחזקים אותם ונוטעים במשפחות ובפצועי צה״ל תקווה ואמונה.

מ״פ גבעתי, יצחק שוורץ, מקדומים, הוא דמות מופת עבורי. הוא נפצע בקרבות קשים מול מחבלי חמאס, בשכונת בית חנון, בעיר עזה. כדור של צלף פילח את עמוד השדרה שלו, ריסק חוליות, קרע את חוט השדרה והשבית איברים פנימיים.

יצחק לא נרתע ולא נשבר. הוא מקרין אמונה גדולה ותעצומות נפש נדירות. על רגליו המשותקות הוא ביקש לחזור לעזה ולהוציא את חייליו היקרים והאהובים, כבנים ממש. וכך שח לי בטבעיות ובעיניים בורקות – ׳אני הכנסתי אותם ואני אוציא אותם. בע״ה, אשיב אותם הביתה, מנצחים, בריאים ושמחים׳.

המציאות חזקה יותר מכל סרטון. 

חייליו של יצחק שיצאו לחופשה, התכנסו בצאלים ושמחו מאד לפגוש את מפקדם האהוב, שיצא לקראתם בחירוף נפש, מבית החולים, בין ניתוח לניתוח, רכוב על כיסא גלגלים. בלי להסס דקה, אחזו החיילים במפקדם האהוב ובעודו ישוב על כסאו הניפו אותו אל-על, תוך שהם יוצאים בריקוד סוחף של שמחה אמתית. בכל רגע מכוננת בלב החיילים, המשפחה ובלב כולנו, הודיה עצומה לה׳ על שהחזיר לחיים את המ״פ האמיץ והמסור, שנפצע פצעים אנושים.

בביקורים שלי בבית החולים, כשאני ניצב ליד מיטתו של – המ״פ יצחק בן דבורה סלבי, שיחי׳ – הזקוק בדחיפות לתפילות כולנו, אני בא לחזק ויוצא מחוזק. וזו לא קלישאה.

משפחתו של יצחק שוורץ, הי״ו, עוטפת אותו, 24/7, בטיפול מסור ובאהבה עצומה. גל, הרעייה המופלאה מבקשת מכולם להתפלל לשלום בעלה, קצין המילואים המוערך והאהוב. גיסים וגיסות, אב ואם, 11 אחים ואחיות, אחיינים, חברים, קצינים ומפקדי צבא, חיילים לוחמים, פקודים כבנים, כולם מקיפים יום וליל את יצחק, באהבה ענקית, מתוך תפילה לרפואתו השלמה.

אל נא רפא נא לו… ולכול הפצועים והחטופים.

שבת שלום של המשך מיגור יסודי וסופי של כל ארגוני המחבלים ותומכיהם, בחבל עזה ובלבנון. שבת של המשך הצדעה וחיזוק לנשות העורף ולמשפחות המפונים. המשך הנתינה, האחדות, הפרגון, החסד והחמלה. שבת שנזכה לראות ישועות גדולות ולחזות בקוממיות ישראל. ■

לתגובות: manager@pisrael.com

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל…
״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…