שליפות

הרב יעקב אריאל

הרב יעקב אריאל, נשיא ישיבת ההסדר רמת גן ונשיא 'מכון התורה והארץ', כיהן כרבה הראשי של העיר רמת גן עד שהגיע לאחרונה לגבורות וכאב בית הדין לממונות בעיר לאחר 25 שנים ששימש רב המושב כפר מימון. הרב כיהן כנשיא ארגון רבני צהר ואף עמד בראש ישיבת ימית עד להריסתה.

אחרי 25 שנות רבנות במושב כפר מימון, איך עושים את השינוי ועוברים לעיר רמת גן?

"אדם בא למקום, שותף לבנייתו, המקום מתפתח, יש בו פעילות רבה, הישיבה פורחת והקהילה מתפתחת, והתרומה כל הזמן הולכת וגדלה. אם כן, למה לעזוב?
"ובכן, המעבר לרמת גן לא היה ביוזמתי. משלחת מרמת גן באה וביקשה שאבוא לעיר, וכן פנה אליי הרב אברום שפירא, הרב הראשי, וביקש שלא אדחה את הבקשה. שקלנו בדעתנו ואמרנו: עיר גדולה מבקשת, ואני מוכן להיענות לבקשה".

איך הישיבה משפיעה על העיר רמת גן?

"הישיבה תורמת לעיר תרומה עצומה. בגוש דן ובהרבה ערים אחרות יש תופעה נפוצה: הערים מזדקנות. הציבור הצעיר מהקהל הדתי נוטש את הערים הגדולות ועובר למקומות אחרים, והזקנים לאט-לאט הולכים בעקבות הצעירים או הולכים לעולמם, וכך העיר מתרוקנת מהציבור הדתי. פה ברמת גן קרה נס. הישיבה מתפתחת, וסביבה נוצרת קהילה גדולה של עשרות משפחות. שני בתי ספר שעמדו להיסגר נפתחו מחדש בזכות קהילת הישיבה".

הרב יכול לספר על הקשר שלו עם הרב צבי יהודה?

"טוב, לא על רגל אחת… למדתי ב'מרכז הרב' עשר שנים, וזמן ארוך הייתי משתתף בשיעורים קבועים אצל הרב צבי יהודה. כשהישיבה הייתה קטנה הקשר איתו היה יום-יומי וכלל שיחות אישיות רבות מאוד. בהמשך גדלה הישיבה והקשר האישי התרופף, כי היו לו הרבה עניינים ציבוריים ראשונים במעלה לטפל בהם. הרבה תלמידים והרבה שיעורים, אבל הקשר של ההתחלה בנה אותנו, בעיקר מבחינה השקפתית, ובנתה אותנו גם הדמות האישית שלו, דמות של תלמיד חכם, ירא שמים ובעל מידות. כמובן, לא זכינו להגיע לקרסוליו, אבל למדנו ממנו הרבה".

מערך הכשרות של ארגון צהר. האם הוא פוגע בכשרות של הרבנות הראשית?

"זה חמור מאוד. כל כשרות פרטית, לא משנה מאיזה כיוון, פוגעת ברבנות, בכשרות הממלכתית הארצית, שהיא הכשרות העיקרית במדינה. יש בד"צים שלא עושים הכשר נפרד אלא מוסיפים גם את הדרישות שלהם על בסיס הרבנות הראשית, וזה בסדר. אם אדם רוצה עוד הכשר, חומרה נוספת, בבקשה, על בסיס ההכשר של הרבנות הראשית. אבל ייסוד כשרות פרטית ללא יסוד של רבנות הראשית הוא קלקול המסגרת הארצית.
"הכשרות במדינה – בצבא, בבתי החולים ובמקומות הציבוריים – הכול על פי הרבנות הראשית, וכל פגיעה ברבנות הראשית היא הרס וחורבן. צהר מנהלים כשרות פרטית נפרדת, ויש בכך שתי בעיות: עצם מתן ההכשר מגוף פרטי וגם הכשרות שלהם פחותה.
"לדוגמה, בצהר אומרים שמסעדה בשרית יכולה לקבל הכשר מהדרין תמורת משגיח שנמצא במסעדה אולי שעתיים-שלוש ביום בסך הכול, ואילו הרבנות דורשת נוכחות משגיח ארבע שעות ביום לקבלת כשרות מהדרין, ורק בכשרות רגילה המשגיח נמצא במסעדה שעתיים ביום. עצם ההצעה היא תחרות לא הוגנת, ויתרה מזאת, הכשרות ברמה נמוכה יותר, ואילו הציבור חושב שזו כשרות, כי חתום עליה רב. אסור לאכול מהכשרות של צהר, זה לא כשר, שיהיה ברור חד-משמעית".

יש טענות שגם בכשרות של הרבנות יש בעיות. איך לדעת הרב אפשר לשפר את המערך?

"הכשרות של הרבנות צריכה שיפורים. יש בעיות, יש ביקורת צודקת ולא הכול בידי הרבנות. זו כשרות ארצית בהיקף אדיר, ולא בכל מקום אפשר להגיע להכשרים ברמה הרצויה. יש תקלות שצריך לתקן, אבל לא על ידי יצירת תחרות פרועה ולא הוגנת. אם רוצים לשפר צריך לעזור לכשרות של הרבנות, לשפר אותה, לעודד אותה ולרכוש רק מוצרים של הרבנות, ובכל תקלה יש להעיר את תשומת לב רב המקום או הרבנות הראשית".

כנשיא 'מכון תורה והארץ', האם כבר מתכוננים לשמיטה הבאה?

"לשמיטה מתכוננים שש שנים, לא רק שלוש שנים. מובן שעיקר העבודה היא בשנה-שנתיים האחרונות לפני השמיטה, אך גם בשנות הביניים האחרות יש הרבה דברים אחרים לעסוק בהם. 'מכון התורה והארץ' עוסק בעורלה, בכלאיים, בתרומות ומעשרות. למשל, כל הזמן ממציאים זנים חדשים ומפתחים שיטות חדשות. מה שנחשב פעם ירק פתאום הופך עץ, יש דבר כזה, וזה משפיע על הפסיקה בנוגע לעורלה. יש עצים שנותנים יבול בתוך שנה-שנתיים.
"יש עניינים בכלאיים שצריך לפתור, למשל צריך לפתח הרכבות כשרות יותר. רוב המטעים בארץ מורכבים, ולא תמיד ההרכבה כשרה. בדיעבד אנחנו אוכלים את הפירות, אבל לכתחילה צריך ליצור הרכבה כשרה, ולשם כך צריך לעשות הרבה ניסויים מדעיים. לאחרונה נפרצה דרך בהרכבת אגסים על כנה כשרה: יש מטעים שהרכיבו בהם את האגסים על כנה כשרה יותר, והחקלאים מצפים כמובן שהציבור יעדיף את התוצרת שלהם על פני תוצרת אחרת.
"באשר לשמיטה, יש הרבה הכנות. לשבחו של שר החקלאות אני רוצה לומר שיש תקציב שנועד להכנה לשמיטה שש שנים מראש. 'מכון התורה והארץ' מעוניין לקדם תהליכים. למשל, אחד הרעיונות הוא להקים קרן שבתון: חקלאי שרוצה להשבית את המשק שלו למשך שנה יצטרף לקרן, והקרן תוציא אותו לשבתון בשנת השמיטה. הקרן צריכה להתחיל לפעול כבר עכשיו וצריך להירשם אליה, אבל יש מי שמעכבים את זאת מכל מיני שיקולים צדדיים. צריך למהר, חצי הזמן עבר ועוד מעט יהיה מאוחר מדי".

פמיניזם וגיוס נשים לצבא?

"אנחנו נגד גיוס נשים, ופמיניזם הוא נושא בפני עצמו. אומנם פמיניסטיות עושות אידאולוגיה מגיוס נשים, אבל אנחנו לא רואים בפמיניזם בעיה עקרונית. צבא הוא מקום שלוחמים בו והאווירה בו קשוחה. אימונים קשים ונשיאת נשק מיועדים לגברים ולא לנשים, ותערובת של נשים וגברים בצבא היא בעייתית לא רק מבחינה ביטחונית אלא מבחינת מוסרית, וההלכה מתנגדת לזה.
"נשים יכולות לעסוק במקצועות שמתאימים להן במסגרת נפרדת, לא במסגרת משותפת. נשים מתאימות יכולות לשרת במודיעין ובכל מיני תפקידים טכנולוגיים מתקדמים, ומי שמוכשרות לכך, שתעשינה את זה במסגרת שירות לאומי או במסגרת אזרחית. יש אזרחים עובדי צה"ל, לא צריך בשביל זה לגייס את הנשים ולערב אותן עם חיילים אחרים. אפשר לעשות זאת אחרת לגמרי".

מה הרב חושב על חוסר היכולת של רבנים להביע את דעתם משום שהם מנועים מכך, כרב מכהן בתפקיד ממלכתי או מחשש משירותי הביטחון?

"אין מקום שהרב לא יגיד דברים מפחד מהמשטרה או מהשב"כ. רב אומר את דעתו, דעת תורה, רב לא צריך לקבל רשות לדבר; דברים שהוא רוצה לומר הוא צריך לומר. מאחר שהתקשורת נטפלת לדברים, השאלה היא לא מה לומר אלא איך לומר, איך הדברים יישמעו.
"הרבה פעמים הרב נמנע מלומר דברים שהציבור לא קולט ולא מבין או שהוא חושש שהציבור יפרש לא נכון. לכן הוא נמנע מלומר בחוץ דברים שבבית המדרש נשמעים אחרת, שהאוזן קולטת קצת אחרת. הסגנון של רבנים אינו הסגנון של התקשורת, ורב יכול לומר משהו הלכתי, אך התקשורת תצטט את המילים ותביא אותן במשמעות אחרת. לכן רבנים צריכים להיזהר שלא לומר דברים שהציבור אינו יכול לרדת לסוף דעתם.
"רב צריך לדבר על שבת, על כשרות, על צניעות, על מוסר, על צדק חברתי, על שוויון במקום שצריך שוויון. רב צריך להביע את דעתו גם אם היא מבקרת את הממשלה. זו זכותו וחובתו. למשל, אני מותח ביקורת על מדיניות הממשלה בנושא השיכון. מדברים על כל מיני תוכניות, ובינתיים המצב רק מחמיר, הדירות מתייקרות יותר ויותר וזוגות צעירים מתקשים למצוא דירות ולהקים את ביתם. יש לי ביקורת על דברים אחרים שהמדינה עושה, ורב צריך להביע את דעתו".

רק לפני שבוע ראינו שוב עקירת מתיישבים ביו"ש. מה צריך לעשות כדי למנוע את העקירה הבאה?

"כדי למנוע את האפשרות להרוס יישובים צריך למצוא פתרון משפטי חד-משמעי. שרת המשפטים צועדת בכיוון הנכון, אם כי קצת מאוחר מדי, כי ידוע שהנושא הוזנח במשך שנים. משרד המשפטים לא עשה די למנוע את הפסיקות האלה, להפך: יועצים משפטיים לפעמים שיתפו פעולה עם מי שבאים להרוס את היישובים.
"שיהיה ברור: אסור לבנות בית על קרקע פרטית של מישהו אחר, אבל קרקע שאינה פרטית, אדמת מדינה, קרקע ציבורית שאינה בבעלות אדם, המדינה צריכה לעודד בנייה בה. אם מישהו משמיע טענות שהקרקע שייכת למישהו, לפי החוק כשמבנה נבנה בתום לב צריך לפצות את הבעלים, זה הכול. כך מקובל בכל מקום בעולם וגם בארץ. מה גם שרוב העותרים אינם טוענים שהם בעלי הקרקע, אלא מישהו בא ואמר להם שיש מקום לטעון טענה משפטית כזאת.
"יש קרנות בארץ ובעולם שמממנות את תביעות הסרק האלה, ובית המשפט נעתר לכל פנייה כזאת, ובמקום לדחות אותן על הסף ולומר: "אין מקום לתביעה כזאת, תפתרו את הבעיה בצורות אחרות", באים ועוקרים בתים. ארץ ישראל שלנו, וצריך לומר את זה משפטית. הממשלה צריכה לומר שכל מקום שאינו קרקע פרטית שייך לעם ישראל ולמדינת ישראל".

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■