באחת החתונות האחרונות פגשתי יהודי חביב, נראה בסביבות גיל 70 בלי עין הרע, הוא פנה אליי ואמר לי ״אני גם צלם״, אמרתי לו ״וואלה, מדהים, כל הכבוד שאתה ממשיך לעבוד גם עכשיו״.
״בטח״, הוא ענה, ״כבר 50 שנה אני צלם, בטוח אתה מכיר את השם שלי, קוראים לי XXX״ הוא אמר בחיוך של סלב. האמת לא הכרתי.
״פעם הייתי עובד בכל ערב, בנוסף אליי הייתי שולח כל יום 6-7 צוותי צילום ובעיר פלונית הייתי לגמרי בלעדי״.
״וואלה מדהים!״ אמרתי לו.
״והייתי גם מרצה צילום באוניברסיטה, וצלם בצבא, ועד היום אני מצלם ועורך וידאו״, אמר ושלף מצלמה לגמרי מודרנית.
״מרשים מאוד!״ ואז שאלתי אותו: ״ואפשר לשאול איך הסתדרת עם המשפחה אם עבדת כל יום ככה? לצלם כל יום משעות הצהריים ועד שעות הלילה המאוחרות, ועוד כל ההתעסקויות מסביב – זה אומר לעבוד כמעט בלי הפסקה״.
כאן היה נראה שכואב לו: ״זה הדבר הבא שרציתי לומר לך: הייתי מהצלמים המובילים, הייתי מרוויח פי כמה ממה שאתה מרוויח היום, אבל היום אני גרוש. הילדים שלי לא סולחים לי, הייתי רואה אותם רק בשבת, וגם אז הייתי כל כך עייף שלא הייתי פנוי אליהם. זה פשוט לא היה שווה את הכסף ואת ההצלחה. תחשוב טוב איך אתה בוחר לנהל את החיים שלך בתור צלם״.
וכאן סיפרתי לו על השינוי הגדול שעשיתי בחיים, שינוי שהתחלתי לפני בערך שנתיים, ועל כמה ברכה הוא הביא לי. אז הינה זה בקצרה:
עד השינוי הייתי לוקח כל עבודת צילום, ׳כי צריך פרנסה, וצריך לחסוך ולקנות ציוד, ולקוח מביא לקוח׳, ועוד הרבה סיבות ממש חשובות, סיבות שבגללן הייתי לוקח לפעמים אפילו חמש חתונות בשבוע. בשבוע כזה בבאמתשאין זמן לשום דבר, הכול נעשה מאוד מהר ואם בכלל: אוכל, תפילות, זמן זוגי, זמן לימוד תורה (שיעורי תורה בנסיעות בלבד, אם היה ראש…).
הכול מתרכז סביב החתונה של היום, החתונה של מחר, להספיק לישון כמו שצריך כדי להגיע במצב רוח, כי גם לזוג של מחר מגיע צלם מרים, לעבוד במחשב רק במה שממש דחוף וכו׳. בממוצע זה אומר ללכת לישון בשלוש בלילה אחרי גיבויים של כל החומרים, לקום כעבור שבע שעות (משתדל מאוד) בעשר בבוקר, להתפלל, להתייחס למה שממש חשוב, וב-12:30-13:00 כבר לצאת שוב. בנוסף לזה יש עוד המון עבודה במחשב, בטלפונים וכו׳.
ואז הגעתי למסקנה שהיהודי היקר הגיע אליה בגיל 70׳ חיים לא יכולים להיות סביב עבודה, אפילו שהיא מאוד מספקת ומתגמלת. פשוט יש עוד הרבה דברים חשובים לא פחות, ואיזה מסכן הוא, נראה שהדבר היחיד שנשאר לו בגילו זה לספר על העבר שלו ועל מה שהוא עוד מצליח לעבוד היום. דור הולך ודור בא, הכבוד והכסף לא נשארים, ואין באמת מה לעשות איתם בכמויות גדולות.
לפני כשנתיים עשינו (אשתי ואני) רפורמה על הגבלת מספר החתונות שאני לוקח בחודש, הכשרת עורכים שונים כדי לצמצם את זמן המחשב שלי, התייעלות מאוד גדולה בתהליך העבודה בעזרת אוטומציות שונות, העברת סמכויות שונות לאשתי היקרה שעושה את הכול בצורה מדהימה. וראה זה פלא – הרווחתי בגדול בכל המישורים: העבודה התייעלה, לקוחות קיבלו עבודות מהר יותר, לקוחות מרוצים יותר, מגיעים יותר לקוחות, אני מגיע עם יותר כוחות לכל חתונה ומרגיש משמעותי יותר לזוגות, היומן מוגבל יותר אז אפשר להעלות קצת מחירים, ועוד יש לי הרבה יותר זמן לדברים שחשובים לכולנו באמת: משפחה, הקב״ה, תחביבים, וסתם זמן להירגע ולחשוב.
שלא תטעו – לוותר על קריירה, אפילו באופן חלקי, לוותר על כסף, על הצלחה זה קשה! לכל אחד, ובעיקר לאנשים שאפתנים יותר. אבל אחרי שמשחררים זה פשוט מרגיש הרבה יותר טוב, נכון ומשמח.
אז הלוואי שעזרתי לכל מי שמרגיש משועבד להשתחרר, שזה גם סבבה עם פסח הקרב ובא. בהצלחה לכולנו. ■
