השמים הם הגבול

המונח גבול נתפס בעיני רבים כמושג שלילי. גבול מעורר בנו את האסוציאציה של משהו חוסם, שאינו מאפשר, מגביל. אז בואו נעשה Restart (= אתחול מחדש) למושג “גבול” וננסה להבינו באופן שונה.
המושג גבול הוא מורכב יותר, כמעט דואלי, עקרון יסוד בתודעה האנושית. אנו נוטים לראות בו דבר שלילי, מגביל, אך יש בו גם דבר מאפשר. מחד הוא חסם ומאידך, זרז לתנופה. עולמנו הוא עולם מופשט, ללא גבולות וכדי לחיות בו, שרטטנו לעצמנו את הגבולות שלנו, כיחידים וכחברה. גבול אינו רק קו מפריד בין ישויות טריטוריאליות, גבול הוא בירור, הבחנה יוצרת בין מושגים, נתינת פרופורציות ומתן אפשרות למימוש עצמי של כל אחד ואחת כמו גם לקבוצות שונות בחברה.
אדם מייצר לעצמו את הגבולות ובתוכם הוא חי. והגבולות הללו, באופן מפתיע, הם אינסופיים.
כך למשל אומן המושך במכחול על בד מוגבל בגודל מסוים, ומוגבל במגוון צבעים מסוים, אך יצירת האמנות שיצור היא אינסופית. כך גם הנגן יוצר ומנגן בעזרת שמונה תווים, וחמשה אחת, ובתוך הגבולות הללו יצירתו היא אינסופית. כך גם הספורטאי שמתאמן בהתאם ליכולות שלו ועבורו השמים הם הגבול, והשיאים שלו עצמו כמו שיאי עולם הנשברים פעם אחר פעם, הווי אומר, אפשר לפרוץ את הגבול כל הזמן.
אך פה טמון סוד העניין – כדי לחוש את תחושת חוסר הגבולות אנו זקוקים לגבול.
כמו לתחושה שאנו “חסרי מילים” אנו נדרשים למציאותן של המילים…
גבול הוא תדר, שפה, וכל אחד צריך לדייק לעצמו את הגבולות שבהם הוא חי, כיחיד וגם כחברה האמורה לשרטט גבולות שיאפשרו לכל מרכיביה לחיות יחד.
אנחנו קוראים השבת בפרשת בראשית –
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי”.  (בראשית א ו-ח)
גם הקב”ה בבריאת העולם משרטט גבולות ויוצר הפרדה מהו גבול גזרתו של כל ברוא בבריאה. אין בכך כדי לגרוע אלא על מנת להוסיף.
בימים מאתגרים אלו, בהם אנו חשים את כובד המגבלות מחד, ומבינים בחשיבותם מאידך, חשוב שננסה למצוא את האיזון העדין ביניהם כדי שנוכל להמשיך לתפקד לחיות כיחידים וכחברה מתוקנת ויציבה.