01
מה נורא המקום הזה. אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה… כי המקום…. אדמת קדש הוא.
שבת י"ד למלחמה. שמש חורפית נעימה ליוותה את הצועדים לכותל.
הרצים נראו דחופים, מנצלים את מזג האוויר הירושלמי המושלם לאימון של בוקר. רק שהפעם נפקדו מהנוף הצלול חיילים קרביים, שרגילים לרוץ ולהתאמן לפנות בוקר, לאורך המסילה, ברחוב יפו של שבת מנוחה.
המניינים ברחבת הכותל התקיימו במתכונת מלחמה. רוב המתפללים אחרי גיל גיוס. מעבר למחיצה נשים מבוגרות, שבאות להתפלל על בניהן ונכדיהן שבחזית. רבים מהמתפללים מתגוררים בעיר העתיקה ובהם חיילים יקרים, באפטר קצר, עייפים ושזופים שמבקשים לקרא אל ה' בהיותו קרוב. לצדם מצטופפים מפונים מהצפון ומהדרום ואחריהם משפחות יקרות מכל חלקי העיר.
את המפטיר האחרון בספר 'בראשית', (מסתמן שמלחמת 'חרבות ברזל' תקרא באופן רשמי, ומטעמים שאני מקווה שיחקקו לדורות – 'מלחמת בראשית') קיבל הרב תמיר גרנות הי"ו, ראש ישיבת 'אורות שאול' בתל אביב, אביו של הק', סרן אמיתי גרנות הי"ד, שנהרג בעת מילוי תפקידו, מטיל נ"ט של מחבלים שפלים, בגבול הלבנון.
הרב גרנות התבטא בחריפות רבה על הצורך בהכרעת כוחות הרשע בדרום ובצפון: 'אני רוצה להגיד לכם מדם ליבי, אמנם היינו בחולשה נוראה של מחלוקת… זה אכן החליש אותנו, אך רק המחבלים הארורים אשמים בטבח הנורא ביישובי הדרום ובמוות של בננו, אמיתי, הי"ד. …כשם שאני חש שבור לרסיסים, כך הנשמה הכללית של עם ישראל הייתה, כביכול, בדרכה להישבר לרסיסים. ה' לקח לנו בשמחת תורה את ההקפות. במקום שנרקוד ביחד, נשמח ביחד, אנחנו עכשיו ביחד, בלוויות ובמלחמה. אל לנו לשוב למריבות אחים'.
הרב גרנות המשיך את דבריו בסגנון זה: 'באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש, גם לאחר שישקע הרצון הטבעי לנקמה, אנו חייבים להמשיך ולהילחם בעוז ובגבורה, ולהשמיד את כל אויבנו עד האחרון שבהם. להמשיך שלב אחר שלב, למגר את הרשעים ואת הרשעות, בדרום בצפון ובכל מקום, לחסל את כל המחבלים וחבריהם, עד חורמה'.
עם ישראל חי.
02
לצערי אין לנו כמעט קשר עם הלוחמים בשטח וביניהם צבי, בנינו היקר, הי"ו, המשרת במילואים בגדוד צנחנים. מפעם לפעם אנו מצליחים לקבל ממנו דרישת שלום באמצעות מכתב, שכתוב בצפיפות, בכתב יד מסודר, על נייר עם כותרת בערבית, שנתלש ממחברת של מחבל. המכתבים מגיעים מהחזית בחאן יונס בדרך לא דרך. במכתבים צבי מדווח לנו בעקביות על המורל הגבוה ועל המוטיבציה המדהימה של הלוחמים. בכל מכתב צבי מדגיש שיש פער גדול בין מה שקורה בשטח לבין הדיווחים המחלישים בתקשורת. (יש לחיילים בשטח טרנזיסטורים שעובדים על מצברים). וזו רוח הדברים: אנו מגויסים כבר כשלושה חודשים, אך אף אחד לא סופר ימים. אנו, כמו כל לוחמי החי"ר, נלחמים בעוצמה רבה לחסל את המחבלים ולהשיב את החטופים. הופכים כל אבן כדי למצוא חטופים. המורל פה בשמים. לכידות מושלמת. אחוות לוחמים אמיצה. אין פוליטיקה. אין שמאל ואין ימין. אין חילוני, חרדי או דתי. כולם מאוחדים בחברות ובמשימה. עזרה וערבות הדדית. מפורגנים משפע של הרעפת חיזוקים וכל טוב, שמגיעים מהנשים שלנו בעורף ומעם ישראל. כולנו חדורי מטרה לנצח. אוירה של הקרבה ושל גבורה גדולה. הצבא שלנו מקצועי מאד. מאומן כדבעי. בכושר שיא. מצויד היטב. איש לא מתלונן על התנאים הפיזיים. לא מתפנקים… על פי רוב אוכלים מנות קרב וישנים בתנאים קשים, או לא ישנים כלל, אך רואים בזה חלק מהמשימה. משמידים מנהרות, מטהרים בתים, הורסים קיני מחבלים, סוללים צירי תנועה. עושים עבודה מדהימה. עם ישראל חי.
03
בתור מנהל 'קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה' אני זוכה ללוות חיילים שמאושפזים בבתי חולים ובמחלקות שיקום, בעקבות פגיעות קשות בחוט שדרה. צוותי הרפואה עושים עבודת קודש. החובשים בשטח, צוותי החילוץ וטייסי המסוקים מצילים חיים, יום יום, כפשוטו. לא פעם אני שומע מרופא במח' טראומה, שמעיד בדמעות, שאם החייל היה מגיע באיחור של עוד דקה אחת, זה היה נגמר לא טוב.
במח' טיפול נמרץ אני עובר ממיטה למיטה. רוב המאושפזים הם חיילים וקצינים גיבורים, מורדמים ומונשמים. כולם עם פגיעות קשות. נפגעי כדורים ורסיסים בעמוד ובחוט שדרה, כוויות, פגיעות ראש, גפיים ועוד. הטיפול בהם מדהים. ההורים, האחים והנשים צמודים לחיילים. מסייעים להם יום וליל. גיבורי ר"מ 2 מקיפים אותם כמלאכים, ובראשם קצין בדרגה גבוהה, המוצב בזמן מלחמה בכל בית חולים.
בבתי החולים מתגלית אחוות משפחות ואחוות ישראל, שמרגשת עד דמעות. מרשים במיוחד להשתתף בביקורי החולים של החברים וצוותי הקרב שבאים לחזק ויוצאים מחוזקים ואיתם מפקדים בכירים וישירים, ידידים והרבה עמך ישראל.
תופעה מדהימה ומרשימה בעם ישראל הענק, היא ההירתמות של כל ארגוני החסד המסייעים למשפחות ולצוותי הרפואה.
בכל יום מגיעים אלפי מתנדבים, (זו לא גוזמה), שעוברים בדבקות ממחלקה למחלקה, בבתי החולים ובמחלקות שיקום. בידיהם סלי מזון עשירים. עגלות עמוסות בפינוקים ובמתנות. אחרים באים עם כלי נגינה בידם ומזמורי שיר בפיהם. רבנים ומקובלים מגיעים ביזמתם למחלקות השונות, או על פי הזמנת המשפחות, לברך ולהתפלל על החולים.
ישנם ארגונים מפורסמים כמו 'יד שרה', 'עזר מציון', 'עזרא למרפא' של הרב פירר הי"ו, 'דרכי מרים' של אהרל'ה ואיתו כל משפחת וינגרטן, אנשי החסד הגדולים – דודי קפלר ושי גראוכר, הרב שמואל מורנו, מוסד בפני עצמו, ערן רולס מייסד החבקוקי"ם, אפרים הולצברג עם הרב לוין וצוות הכליזמרים. כל אלו ועוד רבים, מגויסים 24/7, כדי לסייע לחיילים בשטח, לפצועים ולמשפחות, פיזית ונפשית, בלי לעשות שום חשבון של זמן, מאמץ ומשאבים.
רבים מהם משפיעים ישירות על שיפור הטיפול הרפואי, בייעוץ, בהכוונה, בהעברת חולים ומסירת חומר רפואי למומחים, בהשגת תרופות, בהסעות ובאספקת ציוד מציל חיים.
אציין פה במיוחד את הצדיק, מאיר בלוך, המייסד והמפעיל את ארגון החסד המיוחד – 'הכול מהלב תמיד'. מאיר הוא תופעה מיוחדת. חסיד עם שטריימל, שמתנהג כמו גדולי הציונות. החיילים והפצועים הם ממש כמו הבנים שלו. וזו לא מליצה. הוא דואג לכל חסרונם. מאיר גר בנתניה אבל לעולם לא תמצא אותו בבית. הוא מפעיל ניידות מיוחדות, עמוסות כל טוב, המסיעות צוותי מתנדבים לכל נקודה בארץ. תוכל למצוא את מאיר בלוך בעצמו, באותו יום ממש, מסייע למפונים באילת, מביא מתנה לילדה יתומה בתל השומר, ולקראת ערב מבקר חולים במחלקת טיפל נמרץ ברמב"ם בחיפה.
מנחם אבלים בבית אל ומסיע חולים לטיפול רפואי בסורוקה.
למאיר יש מנוע טורבו בלתי נשלט. כמו רבים, גם אברי גלעד קרא לו: 'משוגע עם קבלות'. היום שלו מתחיל ב5 בבוקר ונגמר ב4 בבוקר. אני לא יודע מתי הוא ישן, משבת לשבת ועד כניסת השבת. הוא מתרוצץ עם הניידות בין הפצועים ומשתדל למלא את כל מבוקשם. שום דבר לא יעצור את הבולדוזר החבקו"קי הזה. כסף לא נחשב אצלו. ממש לפני כניסת שבת במח' שיקום בתל השומר, אני שואל אותו מאיפה הוא לוקח את כול הכוחות הללו, וטורח מפצוע לפצוע עד דקות לפני שבת? מאיר מחייך את החיוך הגדול שלו ומספר לי בדיחה שמצלצלת טוב יותר ביידיש. אנסה לתרגם: 'חסיד אחד מגיע לרבי ממש דקות סמוך לשבת ומביא לו תרומה במזומן של 100 אלף דולר. במשך כל השבת הרבי מתאפק מלשאול אותו לפשר הדחיפות, ומדוע החסיד לא חיכה ליום ראשון. במוצאי שבת הרבי שואל והחסיד משיב: הרבה יותר נוח לי לישון בשבת קודש על מזרון רך ונעים, כאשר לא טחובים בו 100 אלף שטרות של דולר'. ודי לחכימא ברמיזא.
עם ישראל חי.
04
בימים של מלחמת מצווה, בעומדי בתפילה אל מול הכותל, אני חש בברכה המיוחדת, המגיעה ממרומים ועוברת דרך קודש הקודשים ודרך המתפללים והמתפללות בכותל, הישר אל חזית הלחימה, לחיזוק ולניצחון החיילים שלנו.
מה נורא המקום הזה. עם ישראל בוער באהבה לה' כסנה. והסנה לעולם איננו אכל.
הגבורה העילאית וההקרבה העצמית של החיילים בכל אתר ובחזית הקרב, החסד המופלא המתגלה בתוך עם ישראל, הלכידות והדאגה לזולת, הם אש יוקדת של ניצחון. ניצחון האור על החושך.
נצח ישראל לא ישקר.
שבת שלום של 'ואת צעקתם שמעתי…'
שבת שלום של החלמה לכל הפצועים ובתוכם דוד בן זיוה והרב צבי קוסטינר, יצחק בן דבורה (סלבי) והרב אברהם שוורץ, עדו בן מיכל-חנה ויוסי מור, שיחיו. שחרור כל החטופים, בכוח הזרוע.
המשך ניצחון וישועה לעם ולארץ. חיסול המחבלים וחבריהם הארורים, בדרום ובצפון. המשך הנתינה, החסד, הערבות ההדדית, מתוך אהבה ואחווה בתוך עמנו. המשך פדות, אחיזה והתיישבות רחבה ובטוחה בארץ ישראל בכלל ובחבל עזה בפרט. היום, וביום שאחרי. ■
לתגובות: manager@pisrael.com
