מה הדבר הראשון שהורים יעשו כשישמעו את הבשורה המשמחת שבנם הקטן שהיה בחזקת מת או נעדר במשך שנים רבות, נמצא חי, בריא ושלם ואפילו במעמד של משנה למלך כמעצמה כמו מצרים? התגובה הטבעית ביותר היא ללכת ולהפגש עם הבן כמה שיותר מהר, אפילו אם הוא נמצא בסוף העולם. כך באמת מגיב יעקב אבינו על הידיעה ש'עוד יוסף חי', אומר יעקב 'רַב עוֹד–יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵֽלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בּטֶרֶם אָמֽוּת' [מה, כח]
אך לאחר התגובה הטבעית של יעקב אבינו: 'אלכה ואראנו בטרם אמות', מבין יעקב שהמפגש כרוך בירידה מארץ ישראל למצרים. מתברר ליעקב שיוסף לא מבקש רק לפגוש אותו, אלא להוריד למצרים את כל המשפחה. וכאן יעקב חושש… מנין לנו שהוא חושש? שהרי אלוקים נגלה אליו ואמר לו 'אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם' [מו, ג] ובהרחבה יותר מובא במדרש: 'שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואומר איך אעזוב ארץ אבותי וארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה בקרבה ואלך אל ארץ טמאה לתוך העבדים בני חם בארץ שאין יראת שמים ביניהם? אמר לו הקב"ה: יעקב, אל תירא מרדה מצרימה, אנכי ארד עמך' [פרקי דר"א לח]
הבנת סיפורי האבות בספר בראשית חייבת להלמד כמהלך מונחה, אלוקי היסטורי, ולא רק של רגשות טבעיים אנושיים…. סיפורי האבות עוסקים בבניינו הנצחי של עם ישראל, כל פעולה, כל חלום וכל רגש הם יסודות עמוקים בבניין האומה. דרך ההתרחשויות האנושיות התורה מספרת את סיפורו המיוחד והאלוקי של עם ישראל.
יעקב אבינו, בחיר האבות, שכבר אביו יצחק לא יצא מארץ ישראל, לא רוצה לצאת מהארץ, לא רוצה לרדת ממדרגתו, חושב הוא שהמהלך האלוקי של בניין האומה נמצא בהתקדמות ולכן אסור שתהיה ירידה ונסיגה לכוון מצרים. אמנם רוצה הוא מאוד לפגוש את יוסף טרם מותו אך חושש הוא אולי תהיה בירידתו למצרים ירידה רוחנית והתעכבות במהלך הבנין והגאולה. לכן נגלה אליו הקב"ה בחלום הלילה: 'יעקב אל תירא מרדה מצרימה' וכפי שרש"י הסביר: 'לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ'.
מגלה הקב"ה ליעקב – מהלך בנין העם רצוף בעליות וירידות, הירידות הם לצורך העליה, צריך לדעת תמיד ובכל מצב, שגם שיש אילוצים של 'ירידה', הם לא באמת ירידה, אלא הם עליה נסתרת ותמיד נדע שהקב"ה נמצא איתנו בכל מצב ובכל זמן, 'אנוכי ארד עמך'. ■
