לשמה
כשהייתי בכיתה ט׳ או י׳ שאלתי את הרב אריה בינה, ראש הישיבה התיכונית נתיב מאיר, על המבחנים הרבים, אם אינם פוגמים בערך לימוד תורה לשמה. הוא השיב: ׳בשלב הזה אל תתחיל אפילו לחשוב על ענין הלשמה, שהרי בוודאי לגיל צעיר ולתחילת הלימוד התכוונו חז״ל במאמרם ״מתוך שלא לשמה בא לשמה״. ואז הוא סיפר לי מזיכרונותיו על ר׳ חיים עוזר ועל ה״חפץ חיים״, וסיכם באמרה שהייתה מצויה אז בישיבות – ״גאונותו של ר׳ חיים עוזר הסתירה את צדקותו, וצדקותו של החפץ חיים הסתירה את גאונותו״. הוא הוסיף לספר דברים מופלאים מזכרונותיו על גדולי ווילנא שלפני השואה, כדרכו להדגיש כמה עולם המושגים שלנו הוא רק התחלה דהתחלה, וממילא – ׳בגילכם ובמצבכם אתם עדיים רחוקים מהצורך לחשוש ל״לשמה״…׳
חידוש ב״לשמה״ – קיום מצוה
עוד על ה״לשמה״: כשלמדתי בבי״ס יסודי, היה פעם חידון תורני כלשהו, ולא היה לי ענין להשתתף בו. סברתי שממה נפשך – מה שאני צריך ללמוד, אלמד בלי קשר לחידונים, ומה שאני חושב שאינני צריך ללמוד עכשיו, האם ראוי שאלמד בגלל חידון, פרסים וכבוד? מחנך הכיתה היה הרב אברהם רמר, מתלמידיו הקרובים של הרב צבי יהודה קוק, והוא שאלני למה אני לא משתתף במבחני החידון. שאלתי – ׳לשם מה?׳ והוא השיב: ׳לא בשביל התורה. האם הוריך לא ישמחו אם תזכה במקום גבוה? תשתתף רק בשביל לקיים מצות כיבוד אב ואם׳.
מהי ישיבה?
הרב רמר, שיום פטירתו ה-33 חל בשבוע שעבר, היה מוחה על שאנחנו משתמשים במילה ״ישיבה״ ביחס לישיבה תיכונית. הוא טען בשם רבו, שהמילה ישיבה בהגדרתה שייכת רק למקום שבו לומדים תורה בלבד, מתמסרים לתורה כל היום, בלי שום דבר נוסף. ׳אין רע בללמוד דברים אחרים, אבל זו לא ישיבה׳, הוא טען. אמרתי לו: לכן מוסיפים שם לוואי – ״ישיבה תיכונית״, ״ישיבה מדעית״, ״ישיבה סביבתית״ וכו׳, ובשם ״ישיבה״ לבד יוכלו לקרוא למקום שכולו תורה. אבל בפועל, לשם הקיצור, אומרים ״הישיבה״, ולכן הוא לא קיבל את דברי.
ולשם מה תנועת נוער?
לתנועת נוער תורנית, גם אם היא על טהרת הקודש, הוא התייחס בתחילה בזלזול – ״ביטול תורה לבני הרבנים״, כלשונו. בשלמא לאנשים הרחוקים מבית המדרש יש צורך בתנועת נוער מקרבת, וכפי שידוע לכולם כמה נפלאות עשו תנועות הנוער, אבל לאנשי בית המדרש?? ואחרי כל זה, כששינה דעתו מסיבות שאינני יודען, לא התבייש לחזור בו. מאוחר יותר בשנות הנעורים הייתי פעיל בכמה סניפי תנועת נוער, והוא עודד אותי, התעניין בפעילות, ובמיוחד כשכתבתי חוברת מטרות עקרוניות הוא הביע שמחה גדולה ואמר שהוא מחכה לצאת החלק השני, המעשי.
שליט
לפני שנים רבות שמעתי מהרב ישראל אריאל מיצהר תיאור ששמע מהרב רמר על כוחות הנפש של רבו הרב צבי יהודה קוק, ואמר שאין לנו אפשרות לדמיין את מידת השליטה העצמית שהייתה לו, בצורה כמעט על-אנושית. דומני שאחת הדוגמאות הייתה תיאור מימי מחלתו הקשה בבית החולים, כיצד התנגד לקבל משככי כאבים שיגרמו לו להרדם, ולאבד את יכולתו ללמוד וללמד, ודרכים שבהן היה מצליח להסיח דעתו מהכאבים העזים ביותר, אחרי שעבר כריתת רגל.
דור הלמדנות או דור החוויות?
הרב יוסף דב סולובייצ׳יק מבוסטון התבטא פעם בכאב על הנוער בדורנו, שאף שהצליח ללמוד תורה, בסברה והלכה, ״עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו…אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית״. כאחראים לכך הוא האשים קודם כל את עצמו. הגאון הזה, שהיה מגדולי מרביצי התורה בדורנו וזכה להעמיד אלפי תלמידים, מתוודה בזקנותו על כך שאף שהעמיד תלמידים למדנים ומעמיקים, יראי שמים המדקדקים בקלה כבחמורה, הוא לא הצליח להדביק אותם בחוויה הנפשית העמוקה של דביקות בעבודת ה׳. בלשונו: ״דברי, כנראה, לא הציתו את שלהבת י-ה בלבות רגישים. חטאתי כמרביץ תורה שבלב…״. במאמרו ״על אהבת התורה וגאולת נפש הדור״ הוא מספר שלמרות שחידש הרבה בנושאי הימים הנוראים, למשל, ולמרות המסורות שלו מסבו ר׳ חיים מבריסק ומאביו ר׳ משה, מה שמצית את לבו בימים אלה הם דווקא זיכרונות ילדות ממנגינת לימודו של אביו, דמות סבו הכפוף בתפילה, או התפילה הנרגשת ביותר בבית הכנסת עם חסידי חב״ד ב״ליל ההכתרה״ של ראש השנה, ״כשיהודים שבעי דלות, רוגז ועלבון היו נותנים כתר מלוכה לחי העולמים״. את כל זה הוא לא הצליח להעביר לתלמידיו, לדבריו. אבל הוא לא כותב כמקטרג אלא כמציב מטרה. למרות שהוא אובד עצות בזה, לדבריו, הוא מוסיף מבט עתידי: ״לא הרביתי דברי ניחוש בנוגע לעתיד. לא נביא אנכי ולא בן נביא…״, אבל ״בטוח אני, כי ברבות הימים יתגשם גם חזון החווייה״.
הזמינו אותי למסור שיעור באחת מישיבות ההסדר שרוחם רוח חסידית. הזמן הוגדר: ״אחרי ערבית, שתהיה בשעה שמונה״. התפללתי איתם ערבית, ובתום ״עלינו לשבח״ עמדתי לגשת לשיעור. פתאום אחד מהם פצח בריקוד, וכולם הצטרפו אליו בשירת ״עבדו את ה׳ בשמחה…״. שאלתי תלמידים מה יום מיומיים, לא חודש ולא שבת היום. שמא חתן יש כאן או הילולת צדיקים היום? אמרו לי: ׳לא, פשוט שמחים מאד בעבודת השם׳. השיעור התחיל כ10-15 דקות אחר כך… בשנתיים האחרונות, אחרי גילויים מופלאים של עבודת ה׳ חווייתית לגווניה במהלך המלחמה, ובחודש האחרון, אחרי אירועי י״ט כסלו בכל מקום בעצמה רבה, חשבתי על דברי הרב סולובייצ׳יק הנ״ל. מי יגלה עפר מעיניו? ושמא כבר יגיד כחוני המעגל בשעתו כשנימוחה אבן הטוען – ״לא כך שאלתי…״. אשרינו שזכינו. ■
meirdorfman@gmail.com
