ושימח את אשתו

בפרשת כי תצא קראנו את הפסוקים הידועים:” כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד, ה).  הביטוי "ושימח את אשתו" נשמע קצת מוזר לאוזניים עכשוויות של המאה ה-21. למה עול השמחה מוטל רק על הגבר, והוא שצריך לשמח את אשתו? האם האישה אינה צריכה לשמח את בעלה? 

רש"י על הפסוק אומר: "ישמח את אשתו, ותרגומו 'ויחדי ית אתתיה'. והמתרגם 'ויחדי עם אתתיה' טועה הוא, שאין זה תרגום של וְשִׂמַּח אלא של ושמח". כלומר, רש"י דבק בפירוש המסורתי של חובת הבעל כלפי אשתו לפחות בשנה הראשונה לנישואין ואומר שעול השמחה מוטל עליו. ולא רק זה אלא שרש"י הקפיד לציין שמי שמתרגם את הפסוק "ושמח עם אשתו" טועה.
התרגום הירושלמי תרגם כך. יש הבדל עצום בין "ושימח את אשתו" לבין "ושמח עם אשתו". נדמה שהעולם בכלל והעולם היהודי בפרט עברו לאורך השנים בין שני הפירושים. לפני אלפי שנים ועד לפני כמאתיים שנה היה הבעל היה המפרנס היחיד בבית. הבעל היה אחראי היחיד ללימוד התורה של ילדיו, הבעל היה גם היחיד שלמד במוסד חינוכי מסודר כמה שנים, וממילא הוא היה בעל הבית, על כל המשמעויות הכלכליות, החינוכיות, הדתיות, המשפחתיות וכנראה גם החווייתיות הנגזרות מכך וכוללות את שמחת האישה והבית.
אבל היום המצב שונה בתכלית. כיום ברוב הבתים שני בני הזוג עובדים ומפרנסים יחד את משק הבית, שני בני הזוג אחראים ומחויבים בשווה לחינוך הילדים, שני בני הזוג למדו והתחנכו במוסדות חינוך מסודרים לפחות 12 שנה, וממילא האחריות איננה בלעדית של הבעל. ההנהגה המשפחתית שווה בין הבעל לאישה בכל ההיבטים שנמנו לעיל.
בעבר היה הבעל צריך לדאוג לפרנס את אשתו, לקנות לה את כל מה שהיא צריכה וגם לשמח אותה, ואילו כיום הדאגה והאהבה לא פחתו, אלא האחריות נחלקת בין שניהם: שני בני הזוג יכולים וצריכים לדאוג זה לזה, לפרנס זה את זה, לשמח זה את זה את ולשמוח זה עם זה.
עברנו לאורך השנים ממצב של "ושימח את אשתו" לפירוש של "ושמח עם אשתו". החיים בעולם המודרני של היום הרבה יותר מורכבים ומלאי צרכים ואתגרים. בני זוג שישכילו בשיתוף אמיתי של שניהם להשתתף בנשיאה המשותפת בעול המשפחתי, בדאגה מאוחדת של שניהם זה לזה ולמשפחתיות, בעז"ה יצליחו לגרום שמחה אמיתית להם ולבני ביתם.