הרב דוד בנימין, רב החוות, מתמודד עם שאלות הלכתיות שלא עסקו בהן כבר אלפיים שנה, ומלוה הלכתית את המפעל החלוצי
מה מותר לעשות כשאנרכיסטים באים בשבת לחבל בחווה? האם מערה שהרועה ישן בה לפעמים בצהריים חייבת במזוזה? מה עושים עם תיש בכור שגורם נזקים בחווה? האם מותר להפקיר אותו במדבר? מה לעשות אם אולי יש בכור לא ידוע בעדר? האם עזים שהצמר שלהן רך, מסחרי ומשובח חייבות בראשית הגז? האם מותר לתת לתאילנדי לאכול את השילייה של הכבשה? האם צריך להכשיר סכין שהשתמשו בו כדי להרוג נחש? מה מותר לעשות כשזאב נכנס לדיר כבשים בשבת?
אלה הן מקצת השאלות ההלכתיות שמקבל מדי יום הרב דוד בנימין. הרב של החוות.
מפעל החוות הוא מפעל ציוני חשוב מאד. הוא הדבר היחיד שמונע היום השתלטות ערבית על שטחים רבים ביו״ש. גם בצה״ל כבר מעריכים את המפעל הזה. מפעל ציוני אדיר. אבל המפעל הזה מעורר גם הרבה שאלות הלכתיות, ששום רב לא התמודד עימן באלפיים השנים האחרונות.
מי שמלווה את המפעל הזה בימים אלה הוא הרב דוד בנימין. הוא עובר מדי שבוע בחוות, נותן שיעורים, מסייע גם בשאלות חינוכיות, אבל בעיקר משיב לשאלות הלכתיות רבות.
מרחבי שיר השירים
הרב דוד היה תושב כפר דרום שבחבל עזה. לאחר הגירוש מכפר דרום התיישב בגבעת סקלי שליד אלון מורה. שם ישב ולמד בחברותא. השלים תכנית רבנות ותכנית דיינות.
בשבתו בגבעות, מצא הרב דוד שהוא חי בקרב אנשים שממש משקיעים את כל אונם והונם ומרצם ואת מיטב שנותיהם בישוב הארץ. חיים בלי חשמל, בלי מניין בשבת וימים נוראים, שיושבים בימים נוראים ושרים את פיוטי התפילה עם עצמם וילדיהם. בלי יכולת לצאת לשמחות משפחתיות, ועם זאת אינם ממורמרים ושומרים כל העת על שמחה ועל יחסים מצויינים עם ה׳ יתברך. אנשים שמוסרים את עצמם ואת כל חייהם למען עם ישראל וארץ ישראל, מתמודדים עם האויב יום יום, ולפעמים הם צריכים להתמודד אפילו עם התקפות מתוך המחנה. מתמודדים עם אתגרים ועם אויב מבית ומחוץ. שמירות בלילה ועבודה ביום. שני בני הזוג עובדים ללא הפסק. חוה שלא תמיד רווחית, ועם זאת תמיד הם חיים בשמחה ובחדוות יצירה, וממש משנים את המצב בארץ. מקיימים את מצוות ירושת הארץ, מצוה על כל יחיד וכאן בשטח כל אחד באמת מצליח. מאות אלפי דונמים שנתפשו ע״י מספר אנשים קטן, שינו את המצב בשטח.
השמחה הגדולה הזאת הזכירה לרב דוד את שיר השירים. המלמד שמי שנמצא בשטח ובכרמים הוא זה ששמח.
ותוך כדי כך התוודע הרב דוד לשאלות הלכתיות רבות שמתעוררות בשטח. הרב נוכח לדעת שאין כתובת לכל השאלות האלה, ולגבי חלקן – האנשים בשטח אינם ערים לכך שיש כאן שאלה לשאול. עם הזמן נעשה הרב דוד עצמו הכתובת לכל השאלות האלה. חלק מהשאלות מופנות אליו ע״י אנשי החוות. ולחלק מהשאלות הרב שם לב בעצמו, כאשר אנשי השטח לא תמיד מספיק ערים אליהן. למשל: הם לא שאלו אם צריך לעשר את הזרע לפני שזורעים אותו, או מה לעשות אם בתוך הזרעים מעורבים זרעים רבים ממין אחר. הם לא שאלו מה הדין אם מעבירים קראוון ממקום למקום, האם צריך להסיר את המזוזות ולקבוע אותן מחדש? את כל השאלות האלה ורבות אחרות הרב דוד שואל בעצמו וגם משיב.
כשמואל בדורו
לכן כולל סדר היום של הרב דוד סיור בכל מקום בחוות. הוא חלק מהמפעל. הוא נמצא עם אנשי החוות בשטח. במרעה, בדיר. בשטחי החקלאות, הוא שומר איתם בלילות ורועה איתם בימים. כוחו הגדול של הרב דוד נובע מכך שהוא חלק מהציבור. הוא גדל בתוך הציבור שאותו הוא מנהיג רוחנית. הוא חלק מהם, הוא יוצר איתם קשר אישי. הוא נותן שיעורי תורה בכל חוה ובכל חוה באים לשמוע אותו. כשמואל הנביא בשעתו גם הוא הולך וסובב ממקום למקום ומחוה לחוה.
הרב דוד מעריך מאד את המהלך ההיסטורי הגדול שמובילות החוות בישוב הארץ. היום החוות הן הקו הראשון של המאבק על השטח. הקמת החוות מעוררת שאלות שכבר שנים רבות לא העסיקו את הפוסקים. מחברי השו״תים במהלך הדורות כמעט לא התמודדו עם שאלות של רעיית צאן ובקר, וגם השאלות שהם עסקו בהן בהלכות בעלות על הקרקע ובהלכות שבת, לא עסקו ברוב השאלות שהרב דוד משיב עליהן. ביום ממוצע מקבל הרב דוד כעשר שאלות, מלבד השאלות שכל רב משיב עליהן.
הרב דוד מתייעץ בראש ובראשונה עם אביו, הרב גדעון בנימין רב הישוב נוף איילון, וגם עם רבנים נוספים מגדולי הרבנים בזמננו. בזמנו הוא התייעץ עם גדולי הפוסקים שאחדים מהם כבר זצ״ל, כמו הרב נויבירט ואחרים. וכן מתייעצים יחד הרב דוד והרב שי דאום שעושה עבודה דומה מאד בגבעות. (ההתיישבות בשטח מחולקת לגבעות ולחוות, הרב דאום הוא רב בגבעות, והרב בנימין הוא רב בחוות).
אבל מלבד השאלות ההלכתיות, ולפני כל השאלות ההלכתיות, עומד החזון. ההכרה במפעל הציוני והחינוכי החשוב. ההערכה הגדולה לאנשים המופלאים שאין כמותם במקומות אחרים, שהכבש שלהם משפיע על מפת המזרח התיכון יותר מהרבה דברים שמדברים עליהם יומם ולילה בחדשות. ■
