לחידודא אמרו שצריכים לחנך במצוות פאת הראש ואז גם כי יזקין (=יהיה לו זקן) לא יסור הזקן ממנו.
פשט בישראל המנהג לספר את הילד לראשונה רק בהגיעו לגיל 3 ונקרא בשם "חלאק'ה".
אך פעם אמר לי אחד הרבנים שיש להיזהר שעד החלאק'ה לא ייראה הילד כ-בת ואף התבטא שיש בכך: כ"סרך" של 'לא ילבש'.
מקור השם "חלאק'ה" הוא בלשון ערבי או כדבריו של יעקב אבינו "ואנוכי איש חלק"- ללא שערות.
מקור המנהג, כנראה, באר"י הקדוש [ששם נאמר שזהו מנהג ידוע] או קודם לכן בראשונים (ספר שער הכוונות ענין פסח דרוש י"ב וראה שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תר"ח ).
עד גיל 3 הילד אינו יכול להשיח ולא לדבר היטב (תנחומא קדושים י"ד). מכאן והלאה מחויב האב בדברי הגמרא בסוכה "קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה …" ומכניסו לקדושה, נוטל ממנו שערותיו ונותן דמיו לשמים. האב מתחיל לחנכו במצוות ובברכות ומשייר לו פאות שיהיה ניכר לכל שהוא תינוק יהודי (וכעין זה נהגו התימנים לכנות את הפאות 'סימנים'). מתוך כך, נהגו לשקול השערות ולתת כנגדן בזהב או בכסף לצדקה.
טעם נוסף – כי האדם דומה לעץ השדה וכשם שבעץ יש איסור עורלה בשנות בנייתו, כך הילד עד גיל 3 עסוק בבנייתו הראשונית. "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'", כשם שבפירות יש מצוות 'נטע רבעי' ובחי את מצוות 'ראשית הגז', כך גם אביו מקדישו לתורה ומחנכו במצוות ובמיוחד במצוות 'לא תקיפו' ע"י השארת הפאות.
וטעם נוסף נתנו בדבר על פי הרש"ר הירש הכותב שהסרת השיער ביהדות (בנזיר, מצורע ובחינוך הלווים) מסמלת את היציאה ממצב של התכנסות אישית להתחברות לכלל ישראל. כך גם הילד בגיל זה יוצא מההסתגרות האישית ונכנס לכלל ישראל ע"י תחילת קיום מצוות (הרב יצחק בלאו, "שמעתין 146").
הרבה נהגו לקיים את התספורת ליד קברו של רשב"י ויש הממתינים דווקא לל"ג בעומר [חשוב מאוד לקרוא את 58 (ח"ן) העצות של הרב שלמה שלזינגר שליט"א], ונקראו חתני דרשב"י.
אף שהקפידו על גיל 3, שמעתי ממו"ר הרב אליהו זצ"ל שגם על פי האר"י, אם חסרו לו שלושה חודשים לגיל זה ניתן לעשות החלאק'ה ('כלבוּד דמִי'). בספר "הקטן והלכותיו" כתב שאם השערות גורמות צער לקטן אין להימנע מלקצר השערות בכל גיל.
תושבי ירושלים נהגו לעשות את הטקס בקבר שמואל הנביא או בקבר שמעון הצדיק.
נהגו לכבד רבנים לגזור תלתל אחד (ולגנזו) וכמובן באותה הזדמנות להצטלם לתמונת מזכרת עם הרב.
מתחילים לגזור ממקום הנחת התפילין או מאזור הפאות אך יאסוף מראש את שערות הפאה כדי שלא יחתכם בטעות.
חשוב מאוד להכין את הילד מבחינה נפשית למעמד (כולל ההסתפרות והמראה החדש) ולתרגל בבית את פרטי הטקס.
מי שלא נהג להתחיל לללבוש ציצית מיד עם גמילת הילד מהטיטול, נהג להרגיל את הילד בלבישת טלית קטן יחד עם החלאק'ה ואז גם ללמדו ברכות ותפילות.
נהגו לעשות שמחה מיוחדת ולהלביש בבגדי כבוד את "חתן החלאק'ה", לחלק יין ומגדנות ויש שכתבו שעושים סעודה, ויש אומרים שהיא סעודת מצווה (שו"ת פעולת צדיק ח"ג רל"ו) לפני ואחרי התספורת יש לומר תפילה מיוחדת שחוברה לכך. וכן את מזמור ק"נ בתהילים. ויתר דברי החלאק'ה ומנהגיו הלא הם כתובים בחוברת "חלא'קה- התספורת הראשונה"
