ט”ו באב הפך בתרבות הישראלית לחג הרומנטיקה, מעין ‘יום ולנטיין’ ישראלי. הזדמנות טובה למכור פרחים ושוקולדים בצורת לבבות. נחמד. תמיד טוב להוסיף רומנטיקה בעולם.
יחד עם זאת, ששת הסיבות הרשמיות שמציינים חז”ל לציון יום ט”ו באב כיום חג, מתייחסות יותר להגברת האחדות הלאומית, ובעיקר להגברת אהבה בינינו לבין א-לוהים. הסיבות הן:
א. יום שכלו בו מתי מדבר (על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב; כעונש נאלצו בני ישראל לחפור לעצמם קברים בכל שנה לאחר מכן, ובתשעה באב לחכות בקברים למותם. מדי שנה היו חמישה עשר אלף שמתו בקברם, ואלו שנותרו בחיים ידעו שקיבלו שנה נוספת לחיות. בשנה הארבעים לנדודים נותרו חמישה עשר אלף האחרונים ושהסתיים ליל ט באב אף אחד לא מת בקברו, על כן המשיכו בני ישראל להיכנס לקברים בלילות הבאים במחשבה שאולי טעו בחישוב התאריך. משהגיע ט”ו באב, ליל ירח מלא, הבינו שתשעה באב עבר בוודאות והעונש תם);
ב. שהותרו השבטים לבא זה בזה;
ג. שהותר שבט בנימין לבוא בקהל;
ד. שפסקו לכרות עצים למערכה בבית המקדש (שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים הגורמת לחשש שיהיו בהם תולעים הפוסלות אותם למזבח);
ה. יום שביטלו את השומרים שהפקיד ירבעם בן נבט כדי למנוע עלייה לירושלים;
ו. יום שהובאו הרוגי ביתר לקבורה (ביתר נפלה על פי המסורת בט’ באב, ובמשך שישה ימים, גוויותיהם של הלוחמים לא הרקיבו, מה שמבטא את נס ההשגחה האלוהית על עם ישראל גם בעת הגלות).
אבל יש עוד משהו:
על פי תורת הסוד העולם נברא בכ”ה אלול (והיום השישי, שבו נברא האדם, הוא א’ תשרי). התאריכים הללו כמובן הם יותר אמירה ערכית מאשר ציון זמן אסטרו-פיזיקלי (לפני שהיו בני אדם לא היה את המושג זמן). האמירה הערכית היא שהעולם הזה נברא. יש לו בורא. יש התחלה. במילים אחרות: המציאות אינה הפקר, חסרת פשר וקשר. יש תקווה; הכול מובל בסופו של דבר לאן שהוא צריך להגיע; יש א-לוהים.
מדרש נוסף מתאר שארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ומכריזה ‘בת פלוני לפלוני’. המספר ארבעים מבטא ביהדות עידן שעומד בפני עצמו (כדוגמת ארבעים יום וארבעים לילה של תיבת נח או ארבעים הימים ששהה משה רבנו בהר סיני). כלומר אי-שם ישנו עידן שלם שבו נשמת הולד כבר מוצאת את זיווגה עוד לפני שיצאה לאוויר העולם. השלמות (שמתבטאת יותר מכל בקשר הזוגי) כבר טמונה בתוכנו, רק צריך לממש אותה בעולם הזה.
ארבעים יום קודם כ”ה אלול – זהו ט”ו באב. זהו היום שבו ‘הוכרז בשמים’ מהו ‘זיווגו’ של העולם שלנו. ט”ו באב זה הזמן לחלום על עולם אידיאלי. לדמיין את כל החיבורים שהיו צריכים להיות בעולם הזה; להתמלא בחלומות כיצד העולם היה צריך להיראות ולא רק איך הוא נראה כעת.
עכשיו נותר רק לממש את זה פה. בשביל זה יש את חודש אלול שמחכה לנו מעבר לפינה.
ט”ו באב שמח.
