01
בימים אלו התחושות מעורבות: עם ישראל זכה לניצחון גדול על אויביו בזירות השונות; אבל בזירה הדיפלומטית והציבורית קיימת תחושת החמצה אדירה.
02
לאותם אלו שמאשימים שנטישתה (החלקית) של ארה"ב אותנו היא באשמת הממשלה – אין מה להתייחס; הממשלה והעומד בראשה עשו את המקסימום שניתן והגיעו להישגים אדירים למרות כל אלו שניסו להכשיל אותה מבחוץ ומבפנים.
03
הנחמה צריכה להישמע באזני אותם אלה שמרגישים שההסכם כעת בין ארה"ב לאיראן הוא סוף העולם, או כפי שניסח זאת השבוע מישהו: "מצבנו יותר גרוע כעת מאשר היה לפני פרוץ המלחמה".
04
התשובה נעוצה בהבנת המושג עַם. בפרשת השבוע נקרא על בלעם, מכשף קדמוני שרצה לקלל את ישראל. "בלעם" – דורשים חכמים – הוא "בלי עַם"; מי שמנותק מההקשר הלאומי הרחב והנצחי הוא "מקלל" – רואה ומראה כמה הכל חסר וקל. אבל על כורחו בלעם בא לקלל ויצא מברך. רואה ומראה מבט רחב שמתמקד בנצח ובתמונה הכוללת, ולכן מצמיח דברים טובים.
05
ההיסטוריה של העם היהודי – ושל העולם כולו – בנויה ממהלכים לא שלמים. אנו מבורכים כעת במדינת ישראל בזכות חיילים שנפלו גם במלחמות שנוהלו בידי אנשים לא מושלמים, וגם בזכות מלחמות שהיו הצלחות חלקיות. כל חייל וכל אדם שעשו את תפקידם באופן השלם ביותר – הקדוש ברוך הוא מצרף את הטיפה שלהם לים הגדול שהולך ומצטבר במהלך הדורות.
06
משפטים כדוגמת "מצבנו כעת יותר גרוע מלפני המלחמה" הם טיפשיים במקרה הטוב, וכפויי טובה במקרה הרע. מצבנו היום הוא לאין ערוך יותר טוב מימי עבר; והמלחמה הנוכחית – גם על צדדיה הבעייתיים – קידמה את עם ישראל בשנות אור מן המצב שהיינו בו לפניה. שום קורבן הוא לא לשווא.
07
גם ההסכם השברירי כעת בין ארה"ב לאיראן הוא לא סוף הסיפור ועוד יתברר לטובה כי דווקא ממנו יתברר הרעיון של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ומדינת ישראל תפתח יותר את עצמאותה גם מול מדינות כמו ארה"ב.
08
עלינו להסתכל על המציאות במבט רחב. לראות את הברכה הגדול ולא לראות את הרגע הנתון בהווה כחזות הכל (כמו שאוהבת התקשורת); להפוך את הקללה לברכה; לראות בפרספקטיבה רחבה (תורה) ש"עם כלביא יקום וכארי יתנשא". ■
