"מתנצל, היה יום עמוס. אמרו לי שלא רוצים לשנות או להוסיף את ההתייחסות שלנו", זו הייתה ההודעה שקיבלתי מאחד הגורמים במערכת אכיפת החוק כששאלתי שאלה פשוטה: האם מחבלים שנמצאים בכלא אחרי שביצעו פיגועים מקבלים כסף מהרשות הפלסטינית? חזרתי ושאלתי שוב, כך עוד ארבע פעמים, ולא קבלתי תשובה.
אך למרות שהדבר מופיע שחור על גבי לבן במסמכים שמיד נגיע אליהם, אף גורם רשמי במדינת ישראל לא טורח לאשר שהרשות הפלסטינית מעבירה לאסירים הכלואים בישראל כספים. ואז התסכול היכה בי. הבנתי שהמדינה יכולה אבל החליטה לא לעשות הרבה בנוגע לעצירת כספי הטרור עבור המחבלים.
***
סוגיית כספי הטרור היא תפוח אדמה לוהט בקרב מקבלי ההחלטות במדינה. מתוך הנחה כי הכסף הוא החמצן לטרור ישנה בשנים האחרונות התנפלות של גורמים בישראל אחרי הכסף שממן טרור. נכסים של בכירים בארגוני הטרור, משכורות מחבלים, בנקים שבהם מוחזקים כספי טרור, כספים המוחבאים בדירות מסתור ביהודה ושומרון, ואפילו כסף שמועבר דרך משחקי מחשב ברשת.
הכל הפך למטרה. עוד בימיו של מאיר דגן ז"ל במוסד החלו להתעסק בסוגיית הכסף. דגן הקים בשל כך יחידה מיוחדת במוסד , צילצל שמה, ששמה לה למטרה לתקוף כלכלית את ראשי הארגונים. גם שב"כ וצה"ל מבצעים מעת לעת החרמות כספים מחברון דרך רמאללה ועד לשכם וגנין. במקביל לכך, מתגבשות תביעות ענק ע"י עורכי דין מהמגזר הפרטי ועמותות בהם שורת הדין, ארגון לביא, חוננו, מבט לתקשורת פלסטינית , אם תרצו ועוד שמלווים משפחות שכולות התובעות את ארגוני טרור ושולחיהם בארץ ובעולם. הקושי העיקרי בתביעות מן הסוג הזה היא היכולת לאכוף את פסקי דין.
***
אלא שישנה זירה כלכלית משמעותית שבה ישראל, כך נראה, משתדלת שלא להיות על המגרש, והיא הכספים עבור מחבלים שנמצאים בבתי הכלא. נצלול לרגע למספרים כדי להבין את היקף התופעה ואז נבהיר עד כמה ישראל יכולה לעשות ובוחרת שלא.
האסירים הביטחוניים בישראל מחולקים בבתי הכלא לפי שיוכם הארגוני. על פי נתוני שירות בתי הסוהר כלואים בישראל 3489 אסירי פת"ח ועוד 1851 אסירי חמאס. לכל אחד מהם זכאות לחשבון קנטינה. החשבון נפתח ע"י שב"ס באמצעות בנק הדואר. על פי נוהל פקודות שב"ס ראשי כל אסיר להפקיד בחשבונו עד 800 שקלים ע"י משפחתו ועוד 400 שקלים שמפקידה עבורו הרשות הפלסטינית. בשנים 2017-2019 הופקדו עבור אסירי פת"ח 17,855,081 מיליוני שקלים ועבור אסירי חמאס 7,982,303 מיליוני שקלים. אם מוסיפים לזה את אותם 400 שקלים שמעבירה הרשות הפלסטינית עבור כל אסיר בכל חודש מגיעים לכ-100 מיליון שקלים שעברו במשך 3 שנים.
למעשה, הכסף או אם נרצה "החמצן" של המחבלים בכלא עובר בצינורות ישראלים בניגוד גמור לחוק המאבק בטרור שאוסר תשלום תגמול עבור פעולות טרור.
***
במסיבת עיתונאים בינואר 2019 אמר השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן "לא תהיה יותר חינגה בבתי הכלא". את הדברים אמר נוכח הגשת מסקנות "הוועדה לצמצום תנאי כליאת המחבלים" שהוקמה חודשים קודם. אחת ממסקנות הוועדה הייתה שיש לבצע קיצוץ משמעותי בכספים המופקדים בקנטינה, והפסקת הפקדת כספי הרשות. אלא ששום דבר מזה לא בוצע. ראינו קודם שעל פי נתוני שב"ס הופקדו גם במהלך 2019 אלפי שקלים עבור האסירים. בנוסף, בבקשות חופש מידע, מציין שב"ס במפורש כי כספי הרשות ממשיכים לעבור לאסירים.
בשונה מהתביעות אותן הזכרנו קודם כאן מדובר על צינורות כחול- לבן בהם מועברים כספים למחבלים. גם לשיטתם של אבירי זכויות האדם שטוענים כי הכסף לקנטינה הוא זכות בסיסית עבור כל אסיר עיקול הכספים למחבלים לא יהווה תקדים. ישנם פסקי דין ברורים שמאפשרים לשב"ס לעקל כספי קנטינה של אסירים פליליים במקרים שבהם נקלעו לחובות. אם כן, למדינה יש את היכולת לחסום, לחלט, לפגוע ולעצור כספי טרור המועברים למחבלים בבתי הכלא. זה נעשה בשטחה, באמצעים שלה ועם פיקוח שלה היא רק לא רוצה. וזו הסכנה הגדולה.
