01
"סוף סוף יש לנו ראש ממשלה עם כיפה על הראש". כמה פעמים שמענו את המשפט הזה מאז התיישב נפתלי בנט על כס ראש הממשלה. משפט שמגלם בתוכו תובנות רבות שממחישות במידה רבה דווקא את גודל השבר בקרב רוב מניינו ובניינו של אנשי הציונות הדתית.
עבור חלק קטן מהציבור, אכן מדובר כמעט ביום חג. סוף סוף אחרי 73 שנים התקבלנו ל'מועדון הישראלי' ועוד דרך הדלת הראשית. איננו עוד שומרי כשרות מגושמים. עבור אחרים, משפט זה מבטא תחושה של בושה. ככה, בדרך לא דרך, הצליח אדם עם כיפה על הראש להפוך לראש ממשלה.
עבור הרוב הדומם של אנשי הכיפות הסרוגות לא שמענו את המשפט הזה יוצא מפיהם מהסיבה הפשוטה שלרוב הציבור הדתי-לאומי אין תסביכי נחיתות מצד אחד, ומאידך הם לא חושבים שבגלל הכיפה שנמצאת על ראשו של מאן דהו מיד כלל חובשי הכיפות הסרוגות חייבים להתייצב דום. נדמה שהיום כבר ברור לכולם שגם מבחינתו של בנט עצמו מבחינתו הכיפה איננה מאפיינת או מגדירה את תפקידו כראש ממשלה או את מדיניותו.
02
ולמרות כל האמור לעיל, לא אחטא לאמת אם אומר כי בכל זאת ואף-על-פי-כן בחודשים האחרונים דווקא אנשי הכיפות הסרוגות נמצאים במערבולת של רגשות ותחושות. נסיבות הקמת הממשלה והרכבה הבעייתי, לצד ערכיה ומדיניותה, מנוגדים וסותרים את השקפת עולמו של רוב הציבור הדתי לאומי, הביאו אותם להתייחס לבנט בחשדנות ואף בניכור.
עזבו רגע את הקומבינות הפוליטיות שבנט נקט בהן כדי להשיג את מטרתו. תניחו בצד את הפרת ההבטחות הסיטונאית של בנט לאור החודשים האחרונים. בואו נדבר רגע על נפתלי בנט ראש הממשלה והפוליטיקאי עם הכיפה על הראש. בעבר ראשי הממשלה היו מוציאם כיפה מכיס המקטורן עת היו מצטטים פסוק ובסיומו מחזירים את הכיפה לכיס משל זהו מקומה האמיתי. אז בנט פטור מקיום המחווה הקטנה הזאת, אבל נדמה, שבכך הסתכם ההבדל בינו לבין ראש ממשלה גלוי ראש. אפילו סביבת העבודה שלו פחות 'דתייה' מסביבת עבודה של ראשי ממשלה אחרים.
אני בדעה שאין זה מקרי. בעיניי, בנט לא נותן מקום ומשקל לדת ולערכים היהודיים בתפקידו כראש הממשלה. חשוב להדגיש זאת כדי שנפסיק להתאכזב כל פעם מחדש. היום עשרה חודשים אחרי שנכנס לתפקידו כראש ממשלה ברור לכולם שהדתיות והערכים הדתיים אינם מעצבים את תודעתו הפוליטית-מנהיגותית של בנט.
אבקש להמחיש זאת בדוגמא אחת שדרכה נוכל להבין ולהחליט האם יש הבדל מהותי ועקרוני בין ראש ממשלה שומר תורה ומצוות לבין ראש ממשלה שאינו שומר תורה ומצוות. ואם נחדד את זאת נשאל – האם העובדה שראש ממשלה הוא אדם מאמין המקיים תורה ומצוות אמורה להשפיע על אופי החלטותיו והתנהלותו לעומת ראש ממשלה שאינו כזה?
03
כולנו זוכרים את טיסתו של בנט לרוסיה בעיצומה של השבת. החלטתו זו של בנט הולידה סערה זוטה בקרב רבים וטובים בציבור הדתי לאומי. האם היה מוצדק או לא מוצדק לחלל את השבת עבור מהלך התיווך אותו ניסה בנט לקדם. באופן אישי ומהמידע שיש בידי אין לי ספק שבנט נהג נכון. חשוב לי להדגיש שאינני מתייחס לשאלה האם היה עליו להיכנס למלאכת התיווך (אני בדעה שהוא טעה טעות קשה בעניין אבל לא זה המקום להרחיב בעניין), אך משהחליט שזאת מדיניותו אין לי ספק שהיה עליו לעשות הכול כדי לנסות ולקדם את הסיכוי להפסקת ההלחימה. אבל אפילו מקרה זה, שלכאורה הייתי מצפה שהעובדה שבנט עם כיפה על הראש תשפיע על קבלת החלטותיו, מתברר כי עובדה זו לא השפיעה כמלוא הנימה על עיצוב מדיניותו.
לכן, אבקש להגביה עוף ולעסוק בשאלה האם ניתן לגבש ולעצב מדיניות חוץ בהשפעת שיקולים אמוניים ודתיים. אבקש להשתמש בנושא שאלת ויתור על שטחים תמורת שלום כמקרה בוחן להבדלים בין עיצוב מדיניות על בסיס שיקולים דתיים-אמוניים לבין עיצוב מדיניות החוץ ללא שיקולים אלה. כידוע, הדיון בשאלת כן/לא ויתור על שחטי מולדת תמורת שלום נע תמיד סביב השאלה הביטחונית. אני בדעה שמנהיג שמקיים תורה ומצוות חייב שסט השיקולים שלו יכלול שיקולים נוספים ביניהם גם שיקולים אמוניים ודתיים, למשל קדושת הארץ. זאת גם הסיבה שדיון על ירושלים בהקשר זה חמור יותר מכיוון שעל פי אמונתנו קדושת ירושלים גבוהה וחמורה משאר חלקי ארצנו.
זאת ועוד, כמי שמכיר ועסק במדיניות חוץ בתפקידי כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב נחשפתי למציאות עגומה שמדיניות החוץ של מדינת ישראל הפכה ברבות השנים למדיניות פרוגרסיבית שמתרכזת בסיפור נרטיב ומבקשת למכור את ישראל כמדינה שכיף לחיות בה. רוב רובם של הדיפלומטיים הישראלים הפסיקו לטעון טיעונים. זאת אחת הסיבות, יש עוד רבות, שהעולם קשוב יותר לטיעונים של הפלשתינים שתמיד מעלים על נס טיעונים, שכולנו יודעים שמבוססים על אדני השקר והכזב, שמבחינתם מעוגנים בערכים דתיים ולאומיים. הייתי מצפה מראש ממשלה שלא הפסיק לדבר על חשיבות הנחת שתי הידיים על הגה השלטון, להתחיל להטות את ההגה לכיוונים הדתיים-ערכיים-לאומיים. ציפיתי, ולצערי התאכזבתי.
04
אני מאמין שהכיפה על ראשו של ראש ממשלה דתי איננה רק תווי זיהוי חיצוני. ראש ממשלה עם כיפה, כפי שאני רואה ומבין אותה, הוא ראש ממשלה שמשנה את השפה, מעגן את המדיניות על ברכי המסורת והמורשת ומטביע את חותמו בכיוונים אלה.
רבים בוודאי חושבים לעצמם שבעולם המודרני של המאה ה-21 מדינה מתקדמת לא באמת יכולה לעצב את מדיניות החוץ שלה על ערכים דתיים לאומיים, אלא עליה להיות פרקטית ואינסטרומנטלית. נדמה לי שיש לפחות מדינה אחת, לא בטוח ששמעתם את שמה, שבמידה רבה מיישמת גישה דתית זו שעליה אני מדבר: ארה"ב. מדיניות החוץ של ארה"ב מבוססת על שלושה ערכים בסיסיים שהפדרציה האמריקאית נוסדה עליהם: Life, Liberty and pursuit of Happiness – חיים, חירות ורדיפה אחר האושר.
שלושת הערכים הללו מועברים על ידי הנציגים האמריקאים בכל מקום בו הם פועלים. באפריקה, במזרח הרחוק, באירופה ובמזרח התיכון. גם אם הצלחתם חלקית ואף פחות מכך, ערכים אלה הם העוגן שעליו נשענת מדיניות החוץ האמריקאית. וכאן יש לשאול: מהם שלושת הערכים הבסיסיים שעליהם נשענת מדיניות החוץ הישראלית? ביטחון, דמוקרטיה ושלום. ראש ממשלה שמקיים תורה ומצוות יכול וצריך לשנות או לפחות להוסיף ערכים יהודיים שישמשו כבסיס לעיצוב מדיניות החוץ של מדינת ישראל.
לצערי הרב במעשיו ובמדיניותו הוכיח ראש הממשלה נפתלי בנט כי אומנם יש לו כיפה, אבל לציבור הדתי הוא הוריד את הראש.
"סוף סוף יש לנו ראש ממשלה עם כיפה על הראש". כמה פעמים שמענו את המשפט הזה מאז התיישב נפתלי בנט על כס ראש הממשלה. משפט שמגלם בתוכו תובנות רבות שממחישות במידה רבה דווקא את גודל השבר בקרב רוב מניינו ובניינו של אנשי הציונות הדתית.
עבור חלק קטן מהציבור, אכן מדובר כמעט ביום חג. סוף סוף אחרי 73 שנים התקבלנו ל'מועדון הישראלי' ועוד דרך הדלת הראשית. איננו עוד שומרי כשרות מגושמים. עבור אחרים, משפט זה מבטא תחושה של בושה. ככה, בדרך לא דרך, הצליח אדם עם כיפה על הראש להפוך לראש ממשלה.
עבור הרוב הדומם של אנשי הכיפות הסרוגות לא שמענו את המשפט הזה יוצא מפיהם מהסיבה הפשוטה שלרוב הציבור הדתי-לאומי אין תסביכי נחיתות מצד אחד, ומאידך הם לא חושבים שבגלל הכיפה שנמצאת על ראשו של מאן דהו מיד כלל חובשי הכיפות הסרוגות חייבים להתייצב דום. נדמה שהיום כבר ברור לכולם שגם מבחינתו של בנט עצמו מבחינתו הכיפה איננה מאפיינת או מגדירה את תפקידו כראש ממשלה או את מדיניותו.
02
ולמרות כל האמור לעיל, לא אחטא לאמת אם אומר כי בכל זאת ואף-על-פי-כן בחודשים האחרונים דווקא אנשי הכיפות הסרוגות נמצאים במערבולת של רגשות ותחושות. נסיבות הקמת הממשלה והרכבה הבעייתי, לצד ערכיה ומדיניותה, מנוגדים וסותרים את השקפת עולמו של רוב הציבור הדתי לאומי, הביאו אותם להתייחס לבנט בחשדנות ואף בניכור.
עזבו רגע את הקומבינות הפוליטיות שבנט נקט בהן כדי להשיג את מטרתו. תניחו בצד את הפרת ההבטחות הסיטונאית של בנט לאור החודשים האחרונים. בואו נדבר רגע על נפתלי בנט ראש הממשלה והפוליטיקאי עם הכיפה על הראש. בעבר ראשי הממשלה היו מוציאם כיפה מכיס המקטורן עת היו מצטטים פסוק ובסיומו מחזירים את הכיפה לכיס משל זהו מקומה האמיתי. אז בנט פטור מקיום המחווה הקטנה הזאת, אבל נדמה, שבכך הסתכם ההבדל בינו לבין ראש ממשלה גלוי ראש. אפילו סביבת העבודה שלו פחות 'דתייה' מסביבת עבודה של ראשי ממשלה אחרים.
אני בדעה שאין זה מקרי. בעיניי, בנט לא נותן מקום ומשקל לדת ולערכים היהודיים בתפקידו כראש הממשלה. חשוב להדגיש זאת כדי שנפסיק להתאכזב כל פעם מחדש. היום עשרה חודשים אחרי שנכנס לתפקידו כראש ממשלה ברור לכולם שהדתיות והערכים הדתיים אינם מעצבים את תודעתו הפוליטית-מנהיגותית של בנט.
אבקש להמחיש זאת בדוגמא אחת שדרכה נוכל להבין ולהחליט האם יש הבדל מהותי ועקרוני בין ראש ממשלה שומר תורה ומצוות לבין ראש ממשלה שאינו שומר תורה ומצוות. ואם נחדד את זאת נשאל – האם העובדה שראש ממשלה הוא אדם מאמין המקיים תורה ומצוות אמורה להשפיע על אופי החלטותיו והתנהלותו לעומת ראש ממשלה שאינו כזה?
03
כולנו זוכרים את טיסתו של בנט לרוסיה בעיצומה של השבת. החלטתו זו של בנט הולידה סערה זוטה בקרב רבים וטובים בציבור הדתי לאומי. האם היה מוצדק או לא מוצדק לחלל את השבת עבור מהלך התיווך אותו ניסה בנט לקדם. באופן אישי ומהמידע שיש בידי אין לי ספק שבנט נהג נכון. חשוב לי להדגיש שאינני מתייחס לשאלה האם היה עליו להיכנס למלאכת התיווך (אני בדעה שהוא טעה טעות קשה בעניין אבל לא זה המקום להרחיב בעניין), אך משהחליט שזאת מדיניותו אין לי ספק שהיה עליו לעשות הכול כדי לנסות ולקדם את הסיכוי להפסקת ההלחימה. אבל אפילו מקרה זה, שלכאורה הייתי מצפה שהעובדה שבנט עם כיפה על הראש תשפיע על קבלת החלטותיו, מתברר כי עובדה זו לא השפיעה כמלוא הנימה על עיצוב מדיניותו.
לכן, אבקש להגביה עוף ולעסוק בשאלה האם ניתן לגבש ולעצב מדיניות חוץ בהשפעת שיקולים אמוניים ודתיים. אבקש להשתמש בנושא שאלת ויתור על שטחים תמורת שלום כמקרה בוחן להבדלים בין עיצוב מדיניות על בסיס שיקולים דתיים-אמוניים לבין עיצוב מדיניות החוץ ללא שיקולים אלה. כידוע, הדיון בשאלת כן/לא ויתור על שחטי מולדת תמורת שלום נע תמיד סביב השאלה הביטחונית. אני בדעה שמנהיג שמקיים תורה ומצוות חייב שסט השיקולים שלו יכלול שיקולים נוספים ביניהם גם שיקולים אמוניים ודתיים, למשל קדושת הארץ. זאת גם הסיבה שדיון על ירושלים בהקשר זה חמור יותר מכיוון שעל פי אמונתנו קדושת ירושלים גבוהה וחמורה משאר חלקי ארצנו.
זאת ועוד, כמי שמכיר ועסק במדיניות חוץ בתפקידי כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב נחשפתי למציאות עגומה שמדיניות החוץ של מדינת ישראל הפכה ברבות השנים למדיניות פרוגרסיבית שמתרכזת בסיפור נרטיב ומבקשת למכור את ישראל כמדינה שכיף לחיות בה. רוב רובם של הדיפלומטיים הישראלים הפסיקו לטעון טיעונים. זאת אחת הסיבות, יש עוד רבות, שהעולם קשוב יותר לטיעונים של הפלשתינים שתמיד מעלים על נס טיעונים, שכולנו יודעים שמבוססים על אדני השקר והכזב, שמבחינתם מעוגנים בערכים דתיים ולאומיים. הייתי מצפה מראש ממשלה שלא הפסיק לדבר על חשיבות הנחת שתי הידיים על הגה השלטון, להתחיל להטות את ההגה לכיוונים הדתיים-ערכיים-לאומיים. ציפיתי, ולצערי התאכזבתי.
04
אני מאמין שהכיפה על ראשו של ראש ממשלה דתי איננה רק תווי זיהוי חיצוני. ראש ממשלה עם כיפה, כפי שאני רואה ומבין אותה, הוא ראש ממשלה שמשנה את השפה, מעגן את המדיניות על ברכי המסורת והמורשת ומטביע את חותמו בכיוונים אלה.
רבים בוודאי חושבים לעצמם שבעולם המודרני של המאה ה-21 מדינה מתקדמת לא באמת יכולה לעצב את מדיניות החוץ שלה על ערכים דתיים לאומיים, אלא עליה להיות פרקטית ואינסטרומנטלית. נדמה לי שיש לפחות מדינה אחת, לא בטוח ששמעתם את שמה, שבמידה רבה מיישמת גישה דתית זו שעליה אני מדבר: ארה"ב. מדיניות החוץ של ארה"ב מבוססת על שלושה ערכים בסיסיים שהפדרציה האמריקאית נוסדה עליהם: Life, Liberty and pursuit of Happiness – חיים, חירות ורדיפה אחר האושר.
שלושת הערכים הללו מועברים על ידי הנציגים האמריקאים בכל מקום בו הם פועלים. באפריקה, במזרח הרחוק, באירופה ובמזרח התיכון. גם אם הצלחתם חלקית ואף פחות מכך, ערכים אלה הם העוגן שעליו נשענת מדיניות החוץ האמריקאית. וכאן יש לשאול: מהם שלושת הערכים הבסיסיים שעליהם נשענת מדיניות החוץ הישראלית? ביטחון, דמוקרטיה ושלום. ראש ממשלה שמקיים תורה ומצוות יכול וצריך לשנות או לפחות להוסיף ערכים יהודיים שישמשו כבסיס לעיצוב מדיניות החוץ של מדינת ישראל.
לצערי הרב במעשיו ובמדיניותו הוכיח ראש הממשלה נפתלי בנט כי אומנם יש לו כיפה, אבל לציבור הדתי הוא הוריד את הראש.
