העולם מתחלק לשניים: אלה שבטוחים שמגיע להם הכל ותמיד יתלוננו שאין להם יותר, ואלה שחושבים שלא מגיע להם כלום ותמיד יודו על מה שקיבלו ועל מה שיש להם. התורה בפרשתנ הבאת הביכורים מלמדת אותנו את הדרך הרצויה והנכונה: תמיד להודות ולהכיר טובה. התורה מתמצתת הדרכה זו כך: 'וְשָׂמַחְתָּ בְכָל–הַטּוֹב אֲשֶׁר נָֽתַן–לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ' [דברים כו].
האם אדם יכול להחליף 'משקפיים' ממשקפיים שרואים רק את עצמך למשקפיים שרואים את הזולת ואת היד הטובה המיטיבה לך?
התורה בפרשתנו מחנכת אותנו לכך. לעין טובה, לראייה חיובית. אך איך נסגל לעצמנו הכרת הטוב גם כשהמצב קשה?
בכדי להגיע למדרגה זו צריך להתבונן 'מאין באנו ולאן אנו הולכים'. בכדי להודות לה' על השפע החקלאי ולא להתלונן, יש צורך לחזור להיסטוריה. האדם מספר בפיו לכהן את ההיסטוריה של עם ישראל, להזכיר את גלות מצרים הקשה, את העינויים והסבל הרב שסבל עם ישראל בעברו ולנו די אם נזכיר את מצבנו לפני שמונים שנה… את מצבנו בשמחת תורה לפני 23 חודשים לעומת מצבנו כיום, ב"ה…
צריך להתבונן ברע בכדי להודות בטוב, צריך לבקר בבית חולים בכדי להודות על הבריאות שלנו, צריך לראות עניים רעבים בכדי להודות לה' שיש לנו מה לאכול. צריך לראות רווקים בכדי להודות לה' שהתחתנו. צריך לראות משפחות עקרות בכדי להודות לה' שיש לנו ילדים… צריך להתבונן בגלות ולהכיר טובה שיש לנו מדינה. זו הדרך לשמוח תמיד בכל הטוב אשר נתן לנו. הכרת הטוב אין פירושה להתעלם מהקשיים, להיפך, הכרת הטוב נותנת לנו כח ועוצמה להתגבר עליהם.
זכינו לחודש אלול, חודש של רחמים וסליחות, ימים שבהם יש באוויר פיוס גדול בינינו לבין רבונו של עולם, צריך לדעת לנצל ימים אחרונים של תשפ"ה להודות לה' ולהרבות פיוס בתוך עמנו. ■
