01
יש מספר מקומות בהם אני מתרגש בתפילות יום הכיפורים אפילו יותר מבכותל… אי אפשר לתאר את החוויה של התפילות מול קודש הקודשים, בבית הכנסת של הרב גץ זצ"ל מול שער וורן, ובבית הכנסת של הרב שלמה גורן זצ"ל, מעל רחבת הכותל.
כבר הבאתי כאן בעבר הוכחה מתפילת חנה, שהקפידה להגיע ולהתפלל דווקא ליד קודש הקודשים באוהל המשכן בשילה. חנה ביקשה להתעלות ולרומם את תפילתה לדרגה גבוהה של כוונות וכיסופים, לכן היא עלתה להתפלל במשכן. אלקנה, בעלה, היה יושב בצומת דרכים, כותב 'בדרך לכותל'… ומזרז את עוברי הדרכים לעלות למשכן בשילה.
בימים אלו של מלחמה רב זירתית, כשבנינו מחרפים נפשם בכל החזיתות, התפילות ליד קודש הקודשים מקבלות משמעות מיוחדת.
הנה כמה מהמחשבות שעלו בראשי בזמן התפילות מעל הכותל, ביום הדין:
02
א. בשעה שאני רואה מול עיני את השועלים שמהלכים על הר המוריה, הכיסופים לבניין המקדש מתעצמים ומתגברים ביתר שאת עד תכלית הכוסף.
ב. עפ"י הדרכתם של הרצי"ק ושל הרבנות הראשית, אני מקפיד לא לעלות להר הבית. עם זאת אני משתדל בכל שבת וחג להתפלל הכי קרוב למקום קודש הקודשים. בכותל, ב'אידרא' וכו', כל זה כדי לקיים את הדרכתו של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, שמלמד אותנו שבידינו להחיש את הגאולה. כיצד נחיש את הגאולה? – עלינו לא להסתפק רק בתפילות ליד הכותל… אלא לכסוף לחידוש עבודת ה' בבית הבחירה.
ג. הרב גורן הנהיג בבית הכנסת שלו, שממוקם גבוה מעל רחבת הכותל, מטרים ספורים מקודש הקודשים, מנהגים שהיו נהוגים רק בבית המקדש. לדוגמא: ביום הכיפורים, במהלך הקראת עבודתו של הכהן הגדול, כולנו משתחווים פרקדן, עם ידיים פרושות קדימה, על רצפת האבן. ואיש לא התלונן ש'צר לו המקום'…
בעל התפילה מוסיף בסיום כל ברכה: 'מן העולם ועד העולם'… ברוך אתה ה'…' והקהל עונה – 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'… (כפי שנאמר במשנה במסכת ברכות פרק ט', שאין עונים אמן במקדש שנאמר ומרומם על כל ברכה ותְהִּלה, ודרשו חכמים: על כל ברכה תן לו תהילה).
הכהנים מברכים כשידיהם מורמות כלפי מעלה. ועוד מנהגים שהיו נהוגים בשער המזרח ובהר הבית.
לדברי רמי גורן, בנו של הרב שלמה גורן, הדגיש אביו שהוא חש שהתפילות שנאמרות בסמוך להר הבית, מול קודש הקודשים, הן צינור לכל התפילות שבעולם… צינור שמקרב אותן לקודש הקודשים.
ד. 'ופרוש עלינו סוכת שלומך': אחד התפקידים החשובים של בית המקדש, אם לא החשוב שבהם, הוא להשכין שלום בתוך עם ישראל. לאור רצף המחלוקות שחווינו ערב מלחמת 'שמחת תורה', ניכר בעליל שאנו חייבים לשחרר את הר הבית ולבנות את מקדש ה' כדי להוסיף שלום בעם.
ה. כדי להבין כמה חסר לנו בית המקדש, שישכין שלום ואחדות בתוכנו, נתבונן ונראה כיצד הגויים רואים אותנו. במוצאי יום הכיפורים התפרסם תוכנם של מסמכי שלל חשובים שנתפסו בעזה. באחד המסמכים פונה סינוואר (ימ"ש) לחיזבאללה ולאיראן וקורא להם להצטרף אליו בדחיפות כדי לפתוח במתקפה כוללת, בכמה חזיתות, כדי לחסל (חו"ח) את ישראל. הרוצח הערום הזה, זרז את חבריו בנימוק מכריע, שחשוב לו לנצל את 'שעת הכושר', שעה שהעם בישראל מסוכסך ומפולג סביב נושא 'קדושת החונטה האקטיביסטית השולטת בבית המשפט העליון'. לאחר חשיפת מסמכי חמאס שוב הוכח לכל, שאיומי סירוב הפקודה של הטייסים ושותפיהם ב'חברים לנשק', זירזו והביאו עלינו את התקפת הנוח'בות בשמחת תורה.
עכשיו כבר ברור לכל: ההכרזות של מפגיני קפלן, שהפעילו את נשק הפילוג והשיסוי בתוכנו, גרמו להמרצת אוייבנו לפתוח במסע הרג וחורבן כנגד כל יישוב יהודי בארץ ישראל, כולל מדינת תל אביב.
ו. בשולי הדברים נזכיר כיצד בית המשפט העליון, במסווה של דאגה 'ללא מעורבים', בפסיקותיו השונות במשך שנים, כובל את ידי לוחמי צה"ל ונותן הגנה מעוותת למחבלים, המבקשים לחסל אותנו.
ז. אמנם יום הכיפורים תשפ"ה כבר מאחורינו, אך שערי תשובה לא ננעלו. עדיין לא מאוחר לבקש סליחה איש מרעהו. אמנם, פה ושם אנו עדים לסרטונים ועדויות שהן בגדר 'חזרה בתשובה' של מחוללי הקונספציה. יהודים יקרים שמודים שתמכו בטעות בעקירת יישובי גוש קטיף, תמכו בהסכמי אוסלו וכו'. חלקם אף מודים שתמכו במגמה לצמצם את צה"ל ל'צבא קטן וחכם', מתוך אשלייה שהאויבים שלנו 'מורתעים' ו'שוחרי שלום'…
03
כדי לשמור על מורל גבוה, אני משתדל לא לצפות בערוצי התבהלה החמוצים ואף ממעט להקשיב לרשתות הרדיו המדכאות. את החדשות אני צורך ישירות מאתרי אינטרנט ומקבוצות ווטסאפ חדשותיות, שחלקן אף מגדירות עצמן כ'מבשרות בשורות טובות'.
אבל השבוע שמעתי את אחד הכתבים ברשת ב', מראיין לוחם בגבול הצפון. הכתב הקדים וציין שלוחמי המילואים, המגוייסים כבר יותר מ- 150 ימים בשנה האחרונה… 'מקרינים שחיקה'. ואולם, לוחם המילואים שעלה מיד לשידור, לאחר שירות של חודשים רבים בדרום ובצפון, הדגיש שהלוחמים נחושים להמשיך בלחימה עד לחיסול היכולות הצבאיות של חיזבאללה. 'אנחנו לא עייפים ולא שחוקים' כך ציין. 'אנחנו אמנם מתמודדים עם אתגרים לא קלים, אך בד בבד אנו מודים לנשים הנפלאות שלנו ולמשפחות התומכות בנו מהעורף. השקענו חודשים רבים ומאמצים עצומים כדי לנצח. לא נעצור עד לניצחון'… כואב לי אישית שהמראיינים והכתבים משתמשים בהגדרות ובניתוחים סובייקטיביים, מדברים מתחושות ליבם הרפה, ומחלישים בכך את הרוח בעם. אנשי התקשורת לא מבינים שיש להם אחריות ציבורית. ערוצי התקשורת קוראים להפסקת המלחמה ולשחרור החטופים ללא תנאי, והם משדרים קולות של חרדות וחולשות, תוך שהם מעלים לשידור לעיתים מזומנות, אנשים או נשים הנתונים בחרדה ומקרינים תחושת היסטרייה כללית, כאילו סוכת דוד נופלת על ראשם… הם גורמים לאויבים שלנו רק לצבור כוח ותעוזה. ידוע לכולנו שהאויב מקשיב היטב לדקויות ולמסרים בתקשורת שלנו. כתוצאה מההקשבה לערוצי התבהלה, סינואר וחבריו שנותרו בחיים, שמחים לחשוב שאם הם ישלחו עוד ועוד טילים לכיוון תל אביב ובמקביל יעכבו את שחרור החטופים, הם יוכלו בקרוב לשבור את רוח העם ולצבור נקודות לקראת ניצחון. מכאן מוכח שהתקשורת הישראלית, בתמימות או שלא בתמימות, נותנת רוח גבית לכוחות הרשע, שמבקשים להכניס אותנו לרפיון, לחולשה ולכניעה.
נכון, לא חידשתי דבר.
אני רק ממליץ להקשיב יותר לערוץ 14 ופחות לערוצים החמוצים. ואני מבקש מחברי בתקשורת לגלות אחריות מיוחדת, בעיקר בעיתות מלחמה.
04
בעוד כשבוע נעלה שוב, בע"ה, כמידי שנה, עם קרן אביה, להר הזיתים, כדי לקיים ליל לימוד מרגש מול קודש הקודשים. טובי הרבנים יגיעו כמידי שנה לתת שיעורים מרתקים ולהמשיך במסורת הגאונים. נהנה מאתנחתות מוזיקליות עם הזמר אביה שרמן בליווי נגנים. נראה סרט של מרכז גוש קטיף. זאת לאחר שראינו השבוע תמונות של סוכות ראשונות שנבנו עכשיו בעזה לאחר 20 שנות גלות. לפנות בוקר נצא למצפה רחבעם ונקיים שם תפילה חגיגית, עם כלייזמרים, ברוב עם, בהשתתפות משפחות שכולות ומשפחות לוחמים. נקדיש את ליל הלימוד והתפילה, בהצדעה לגיבור ישראל, דוד חיים מאיר הי"ד, (נכדו של הרב נריה זצ"ל), שבשנה שעברה זכינו להתפלל איתו ועם אביו ז"ל יחד, בהר הזיתים. למחרת, דוד, לוחם סיירת מטכ"ל, נשוי ואב לתינוקת חמודה, יצא להגן על תושבי קיבוץ בארי ונהרג בקרב עם מחבלים, לא לפני שחיסל בגבורה רבים מהם.
חג שמח, מלא בבשורות טובות, החלמה לפצועים, שחרור חטופים במבצע צבאי, הצלחה ללוחמים, סיוע לנשות המילואים, חיזוק המשפחות השכולות, שמחזקות אותנו… המשך העלייה לרגל לכותל, חיבור בין קצוות העם, הצלחת המבצע באיראן וחיסול המחבלים בלבנון, בעזה וביו"ש. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com
