וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ… וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (במדבר ג לב, ד טז)
אמר רבי יהודה הלוי בן רבי שלום – אין מעשיו של הקב"ה כמעשה בשר ודם ! למה – עבד טבח של בשר ודם, יש לו כלים נאים בשעה שהוא יוצא לשוק הוא לובשם, אבל בשעה שהוא עומד לבשל פושט את היפים ולובש מקורעים וזוסטא. ועוד, בשעה שהוא גורף את הכירים ואת התנור הוא לובש רעים מהם. אבל לפני הקב"ה בשעה שכהן גורף את המזבח ומדשנו היה לובש כלים מעולים
שנאמר: "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד יהיו על בשרו" בשביל "והרים את הדשן". למה כן? אלא להודיעך שאין גאוה לפני המקום (מדרש במדבר רבה ד כ)
בעולם בו אנו חיים מקובל לחלק את העבודות למכובדות ובזויות, מלוכלכות ונקיות, תפקידי צווארון לבן ותפקידי צווארון כחול, מלאכות מיקטורן ומלאכות סרבל. לכל מלאכה ותפקיד שכזה מותאם לבוש ומעמד משל עצמה. אין מעמד הרופא כמעמד עובד הסניטריה, אין מקומו של עורך הדין כמקומו של מנקה בית המשפט ואין מעמדו ומשכורתו של יו"ר הדירקטוריון כמעמדו, דימויו העצמי ושכרו של פועל הייצור.
אף את לבושנו מתאימים אנו לסוג המלאכה אותה אנו מבצעים. ל'הופעות' באירועים שומרים אנו את המפוארות שבמחלצותינו ואת פניני מלתחותינו. בבית מסתפקים אנו בבגדים פשוטים ובעיקר נוחים, ואילו לעבודות הניקיון, התיקון והשיפוץ שומרים אנו בגדים קרועים, מהוהים ומוכתמים שעבר זמנם, פג קסמם ו'אי אפשר' להתהלך בהם בפרהסיא. כך נוהגים אנו, כך נוהג העולם כולו, כך היום וכך משכבר הימים.
בא המדרש למוטט את תפיסת עולמנו, ולהאיר לכולנו את הדרך הרצויה בעבודת הקב"ה. בעבודת ה' אין חלקים בזויים וחלקים נבחרים, אין בגדים ייצוגיים המיועדים לעבודות חוץ ובגדים בלויים לעבודות שחורות ובזויות. עבד ה' הוא צריך לחוש תחושת כבוד ופאר ולנשום אויר פסגות רוחני אף בבזויות, בשחורות ובשוליות שבפעולותיו, ובחלקיו הזניחים והמאולצים לכאורה של סדר יומו. אין גאווה לפני המקום – אין אדם מתיימר להבין איזה חלקים מסדר יומו מהותיים יותר ואלו פעולות חשובות פחות בלו"ז היומי. אל כולם יאיר פניו, לכולם ייגש באותה רמת הידור לבוש במיטב מחלצותיו.
למען נתנקה מגאוות הדירוג והבררנות במשימות היום יום שלנו קושר המדרש את המוטיבציה הזהה לכל מלאכות הקדש ואתגרי החיים בדמותו של אלעזר הכהן, דמות אשר תשוב ותעלה בזיכרוננו בכל עת בה נמעד ונחוש חוסר הזדהות והעדר שמחה מול משימה קטנה, טכנית ומציקה המופיעה בין משעולי חיינו.
אמר רבי יהושע בן לוי: אלעזר היה דוכנין נשיא על הנשיאים, שנאמר: "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן". ראה שררה שהיתה בידו, ואת סבור מפני שהיה אדם גדול היה נותן לאחרים שיטענו את הכלים שהיה עשוי לטעון אותם. לאו! אלא הוא עצמו היה טוען, שנאמר: "ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה"
