אחרי שמשה רבנו מרגיש שנכשל בשליחותו לפרעה לשחרור העם משעבוד מצרים, וכתוצאה מכך חלה החמרה בתנאי העבדות, משה בא בטענה קשה כלפי הקב"ה בתחילת פרשתנו: 'ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני: ומאז באתי אל–פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא–הצלת את–עמך' [שמות ה, כב].
רבנו חננאל מפרש שאין כאן טענה כלפי הקב"ה אלא שאלת בירור: 'אין זה לשון תלונה והטחת דברים. אבל הוא לשון שאלה, כי שאל משה בפני הקב"ה, המידה הזאת למה, צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום מול צרות רבות, ולמצרים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלווה'
כמה פעמים בחיינו אנו בוחנים את המציאות לפי ראות עיננו העכשווית, נדמה לנו שאין כאן צדק, יש כאן עוול, באמת אנו לא מבינים, אנו באמת מאמינים באמונה שלמה ש'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', אנו באמת מאמינים ש'ברוך דיין האמת' אך עדיין אנו לא רואים זאת בעיני הבשר שלנו ולכן אנו מתפללים ומקווים שהקב"ה יפקח את עינינו.
זו באמת התשובה שהקב"ה משיב למשה רבינו: 'ויאמר ה' אל–משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו', משה, אל לך לראות כאן ועכשיו, האמן בי שסוף הצדק והטוב לבוא ומה שנראה לך כשאלה על אופן הנהגת הקב"ה עונה הקב"ה למשה: 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה – הייסורים האלה לישראל אינו אלא לכפול שכר על שכרם, זהו 'עתה תראה', וההצלחה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על עונשו, זהו 'אשר אעשה לפרעה'. [ר"ח שם]
מצאנו אצל יעקב אבינו שגם מתלונן על 'הרעה', מובא במדרש [ב"ר, צא, י] 'ויאמר ישראל למה הרעותם לי' [בראשית מג, ו], ריש לקיש בשם ר' חמא בר חנינא, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, 'למה הרעותם לי'.
דומה שהקב"ה מקפיד על יעקב אבינו שמתבטא באופן זה שהרי כל גלגול יוסף למצרים היה לשם הצלה ואם כך מדוע מתבטא יעקב אבינו כך? וממשיך המדרש: 'כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה'. ואם מותר לנו לשאול הרי בנו של יעקב נעדר? מה רע מזה? ומדוע אסור לו לומר 'למה הרעותם לי'?
הרמח"ל [דעת תבונות עמ' קלו] מלמדנו עקרון חשוב מאוד על הסתכלות בעין של אמונה על המציאות, עלינו לדעת ולהאמין שדווקא מתוך המשבר, מתוך 'הסתרת הפנים' מתוך 'הרעותם לי', מתוך 'הרעותה לעם הזה', צומחת ישועה גדולה וכך דבריו: 'וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב – אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער'.
בשולי הדברים: שמעתי ראיון עם אלישע מידן הי"ו מקיבוץ כרמים שנפצע אנושות בקרבות בעזה אשר היה מלא בעין טובה, בלי שום טיפה של מרירות או תלונה, הכל ממבט של אתגר, התקדמות ושבח על כך שהוא חי. כמה כוחות של אמונה ותקווה נותנים לנו הפצועים ומשפחות הק' הגיבורים לראות את גודל השעה וגודל המשימה, רפואה שלמה וברכה גדולה לכל הפצועים, הלוחמים ותפילה לשחרור השבויים. ■
