כתבתי לא מעט פעמים על הסכנה של הפגיעה באדם אחר שלפעמים יכולה לגרום לנו להקפיד על מי שפגע בנו.
מה שיכול לגרום גם להקפדה מן השמיים על אותו אדם.
ולכן למרות שיש אנשים שפגעו ובחלק מהמקרים אפילו לא במודע פשוט לנסות לשחרר ולמחול לאותם אנשים.
לדוגמא אצלי יש מישהו שכינה אותי בכינוי גנאי (לכאורה מצחיק) כשהייתי ילד קטן ואני הייתי נפגע ואפילו שהייתי כבר אבא לילדים ועשיתי לא מעט תפקידים בכירים בחיי עדיים כשהכינוי הזה היה נשמע הייתה מתגנבת לעיני דמעה קטנה והגולה הייתה עולה לי בגרון.
לפני כמה שנים החלטתי שזהו אני משחרר ומוחל לו בלב שלם על ההתנהגו שלו כשהיה ילד קטן והרגשתי אח"כ כאילו מטען כבד ירד לי מהגב.
אני חושב כשמוחלים זה דבר שמשחרר משני הצדדים גם מהצד של הפוגע אבל לא פחות מהצד של הנפגע.
כי להקפדה יש השפעה לא קטנה על המציאות.
אני זוכר פעם אחת כשהייתי בהרצאה במקום מסויים בסוף ההרצאה ניגש אלי מישהו ואמר לי 'אני לא מדבר עם אמא שלי 22 שנה, אתה חושב שיש קשר בין זה לכך שאחת מבנותי לא מצליחה ללדת כבר שנים רבות?'
אמרתי לו: 'אני לא יודע אם יש קשר או אין קשר בין הדברים אבל מה שבטוח אתה צריך לדבר עם אמא שלך, ודרך אגב, בת כמה אמא שלך?'
הוא ענה לי: 'אמא שלי בת 94'
שאלתי אותו: 'מה יש לא לדבר עם אשה בת 94?'
והוא המשיך ואמר: 'אתה לא מבין בחתונה של הבת שלי היא נתנה פחות כסף מהחתונה של הבן של אחותי'
למרות שהייתי גמור מעייפות ואותו ישוב היה רחוק מהבית שלי החלטתי שאני לא יכול להשאיר את המצב כמו שהוא וישבתי עם אותו אדם במשך שעה ארוכה עד ששכנעתי אותו להזמין את אמא שלו למסיבת חנוכה המשפחתית.
תוך כדי מסיבת החנוכה הוא התקשר אלי ואמר לי: 'אתה לא מבין כמה זה מרגש, אמא זכתה סוף סוף לראות את 24 הנינים שלה שאותם מעולם היא לא ראתה, איזה טיפש הייתי שכל כלך הרבה זמן נטרתי בליהי שנאה וכעת, אליה ולא יכולתי לשחרר וכמה השחרור הזה משמח אותי וגם את כל המשפחה שלנו'
וכן לעיתים זה לא פשוט לשחרר אבל יש כוח גדול לשחרור הזה כוח מיוחד שיכול לפתוח לנו לא מעט דלתות בחיים ואמשיך בסיפור נוסף שקרה לי השבוע.
ביום ראשון הרצאתי בטבריה במסגרת פרוייקט שנקרא יגיד לחינוך מדובר ב-3,500 פנסיונרים בכל רחבי הארץ שמתנדבים פעם בשבוע ל-4 שעות בבתי ספר.
הסתובבתי ברחבי הארץ ופגשתי במקומות שונים את המתנדבים והמתנדבות המדהימים האלו.
בטבריה פגשתי אישה בשם ברוריה אלגרבלי שסיפרה לי את הסיפור המצמרר הבא.
יש לה בן שבתחילת שנות העשרים היתה לו חברה מאוד רצינית שהיתה ממש בת בית אצלם, היא היתה מגיע אליהם הרבה מאוד כולל שבתות וחגים.
הם היו ממש לפני חתונה ומסיבה כלשהי הבן החליט לבטל את הכל ולהפרד מהחברה.
החברה המקסימ הזאת אפילו כתבה לנו ההורים שלו מכתב תודה ארוך על כל התקופה שהיא היתה אצלנו.
לאחר כמה שנים הבן חזר בתשובה והתחתן עם בחורה שגם היא היתה חוזרת בתשובה,
לאחר החתונה הם ניסו להיכנס להריון וכך עברה לה שנה ועוד שנה ועוד שנה, במשך שנים רבות הוא ואשתו ניסו להיכנס להריון ולא הצליחו, הם עשו את כל הבדיקות האפשריות וכל הבדיקות היו נראות תקינות לחלוטין.
בשלב מסויים אשתו אמרה לו 'אולי זה בגלל אותה בחורה שסיפרת לי שנפרדת ממנה, יכול להיות שהיא עדיין מרגישה פגועה ממך ויתכן שהיא מקפידה עליך'
הבן ואשתו התחילו לחפש את אותה בחורה ולאחר מאמצים רבים מצאו אותה בעיר בני ברק, גם היא התחתנה וחזרה בתשובה.
הם התקשרו אליה וביקשו להיפגש איתה, הם נסעו עד אליה לבני ברק, הם סיפרו לה שהם שנים רבות מנסים להביא ילד לעולם ולא מצליחים והם חושבים שאולי יש קשר לזה שהוא הבחור כנראה פגע בה והיא מקפידה עליו.
הבחורה מיד אמרה שהיא מוחלת לו בלב שלם ובאמת כנראה שהייתה לה בלב קצת כעס עליו.
הם הודו לבחורה מקרב לב ונסעו חזרה לביתם.
לאחר כחודש מהמפגש הזה אשתו של הבן נכנסה להריון ולאחר תשעה חודשים נולדה לה שלישיית בנות מקסימה – אדל, תמר ויעל.
מאחל לכולנו שנדע לשחרר ולא להקפיד על אף אחד בחיים… ■
Ori88533@gmail.com
