מכירים את הסגולה של מעיין הסטף? זקנות ירושלים תספרנה על זוגות שמגיעים למעיין סטף ומתקרבים זה אל זה כשהבטן ההריונית מפקידה ומעבירים מים מפיו של האיש לאשה וחזור חלילה. הסגולה הזאת מיועדת להיפוך של העובר מעכוז לראש. זה אמנם נראה מוזר מאד למתבונן התמים, אבל זקנות ירושלים טוענות שזה עובד. אז מי אני שאתווכח אתן?
ממה החשש, תשאלו? במהלך ההריון העובר צף ברחם בתוך מי השפיר, ומשנה את תנוחתו בתדירות גבוהה. קרוב לארבעים אחוז מהעוברים לקראת סוף ההריון נמצאים במצג עכוז, מצב שבו ׳מקופל׳ העובר ברחם כאשר הראש נמצא למעלה והעכוז בחלק התחתון של הרחם; אך לקראת הלידה עצמה רק כשלושה אחוז מהעוברים נשארים במצג זה בסוף ההריון, המצג השכיח ביותר הוא מצג ראש. מצג עכוז שכיח במצבים בהם קיים ריבוי מי-שפיר ברחם, בנשים ולדניות, בפגים, ברחמים עם מלפורמציות ,ובהריונות מרובי עוברים.. לידת עכוז מוגדרת כלידה בסיכון גבוה, ונדרשת מומחיות גבוהה של הרופא המיילד כדי לסיים אותה כאשר לאם ולוולד שלום, מפני שבמקרה זה החלק המקדים בלידה צר יותר מהראש שיוצא אחריו, וקיים חשש לקרע בצוואר הרחם ו/או לפגיעה בעובר. הסיבוך המכונה בלשון הרופאים הגינקולוגים ׳חלום הבלהות של המיילד׳ – הוא מצב שבו ראשו הגדול של העובר נשאר לכוד באגן לאחר יציאת העכוז ורוב הגוף.
במשך שנים עברה מיומנות יילוד לידות עכוז מדור לדור בין רופאי הנשים, והיה מקובל שרופא מיילד מיומן יכול ׳לקחת על עצמו׳ ליילד לידת עכוז, אלא אם כן קיים סיכון נוסף – ואז היו מעבירים את היולדת לחדר ניתוח ומוציאים את העובר בניתוח קיסרי. אני זכיתי כמתמחה וכרופאה צעירה בחדר לידה ליילד לא מעט לידות עכוז. אבל הדור הצעיר פחות מיומן. למה?
לפני כתריסר שנים פורסם מחקר גדול ורב-מרכזי שכלל נתונים מעשרים ושש ארצות שונות וכלל אלפי לידות, והוא הוכיח באופן מובהק כי יש עדיפות ליילד כל עובר המגיע ללידה במצג עכוז בניתוח קיסרי מבחינת בריאות העובר, כאשר בממוצע יורד הסיכון לפגיעה עוברית מ-4.5% ל-1.5%. מאז אנחנו, ציבור הרופאים המיילדים בכל העולם, שינינו בענווה את הגישה המיילדותית שלנו, וקיבלנו את הדין – אשה שמגיעה ללידה במצג עכוז נשלחת ישר לחדר ניתוח. היום לדאבון כולנו נולד דור צעיר של רופאים גינקולוגים ש׳לא ידע את יוסף׳, ולא זכה לרכוש את מיומנות היילוד של לידות עכוז, בניגוד לרופאים זקנים שכמותי.
אולם גם ניתוח קיסרי אינו מומלץ כלל כאשר אפשר לוותר עליו. יש בו סיכון מסוים לאם, בנוסף לאי-נוחות גדולה (כמו בכל ניתוח) ומשמעויות מילדותיות עתידיות – כמו הגבלת מספר הלידות ועוד. לכן, כשמתברר שהחלק המקדים של העובר לקראת אמצע החודש התשיעי הוא העכוז, מקובל לנסות לבצע היפוך חיצוני ידני של העובר על ידי צוות רופאים מיילדים מיומנים. מבצעים זאת כאשר, ליתר בטחון, האשה נמצאת בחדר לידה; בהנחיית אולטרסאונד מסובבים את העובר בשיטה מיוחדת, תוך לחיצות ודחיפות מצד הבטן, עד שראשו נמצא למטה. אחוזי ההצלחה, אם ההיפוך נעשה בתנאים אופטימליים, הם גבוהים. במקביל ישנם גם שיטות ׳טבעיות׳ לזירוז היפוך העובר טרם לידה, כמו אקופונקטורה, תרגילי עמידה על הראש, או שכיבה אלכסונית – בה האגן מוגבה והרגליים נשענות לגובה על הקיר…
בהריונות תאומים קיימת מציאות רווחת בה העובר הראשון הוא במצג עכוז, ואז ההכרעה הבלתי-מעורערת היא ליילד את שני העוברים בניתוח קיסרי. אך גם כשהעובר הראשון הוא במצג ראש מתרחשות לעיתים קרובות הפתעות, כאשר לאחר יציאת התאום הראשון פעמים לא מעטות אחיו מסתובב למצג רוחב או עכוז, ואז מנתחים את האשה כדי להוציא בשלום את העובר השני.
אחת הלידות המפורסמות בתנ״ך היתה לידת עכוז: רחל אמנו יולדת בפעם השניה וכתוב ׳ותְקש בלִדתה׳, ומסופר שם שעוד לפני שנסתיימה הלידה הקשה כבר ידעה המיילדת לומר לרחל, המקשה ללדת ״כי גם זה לך בן״. סביר להניח שלידת בנימין הייתה לידת עכוז, ולכן יכלה המיילדת לזהות את מין היילוד עוד לפני תום הלידה, שנסתיימה בטרגדיה לאם (אולי בגלל קרע ברחם שגרם לאיבוד דם מאסיבי בגלל חלק מקדים קטן שלא פתח את הצוואר לפני יציאת הכתפיים והראש), אם כי בנימין התינוק יצא מזה ב״ה בשלום.
האם אני ממליצה ללכת לסטף כשאשה מציגה מצג עכוז בחודש תשיעי. למה לא? טיול זוגי בירושלים הוא טוב לגוף ולנפש. וזה העיקר. ■
