להיות חיובי

מתוך שלל התגובות שקיבלתי לספרי, ׳לשים לב – כוחם של הפרטים הקטנים׳ הכי ריגשה אותי תגובתה של שכנתנו תמי קלמן, אשתו של חברנו דני ז״ל, וכך היא כתבה:
״תודה על המקום שנתת לדמותו של דני בספר שלך, התרגשנו לקרוא. כל כך הרב אנשים עכשיו יכירו ויזכרו, אתה משאיר את דני נוכח בעולמנו״.
אז אשתף אתכם בשני סיפורים קצרים של אבינועם ודני שלשניהם מסר דומה.
לפני כמה שנים ביקשו ממני להעביר הרצאה באזכרה של אדם בשם אבינועם לאופר ז״ל מפ״ת.
בדרך להרצאה התקשרתי למי שהזמין אותי וביקשתי ממנו שיספר לי קצת על אבינועם, על מנת שמעבר להרצאה הרגילה אני אוסיף דברים הקשורים לדמותו. אז הוא אמר לי שעוד מעט יתקשר אליי מישהו ויספר לי על אבינועם.
אחרי כמה דקות אני מקבל שיחת טלפון מזוהה מלילך לאופר. אני שואל בעדינות: ״את אשתו של אבינועם״, ולילך עונה: ״כן״.
ואני ממשיך לשאול: ״לפני כמה שנים אבינועם נפטר?״, לילך: ״לפני שמונה חודשים״.
אני נכנס להלם מוחלט וכמעט נגמרו לי המילים…
אני: ״זו לא אזכרה שלו״? לילך: ״לא, החלטנו מייד אחרי שאבינועם נפטר לקיים בכל חודש שיחה לזכרו״. ואז לילך ממשיכה:
״אבינועם נפטר זמן קצר אחרי יום ההולדת ה-40 שלו, יש לנו ארבעה ילדים כשהגדולה בת 14 והקטן בן שנה ווחצי״, ולילך ממשיכה: ״אבינועם היה איש מלא בטוב, לפני כשמונה שנים כשעברנו לפ״ת לשכונה שממש קרובה לבית החולים שניידר, אבינועם בנה בביתנו יחידת אירוח שמטרתה לתת לאנשים שנתקעים בשבת בבית החולים מקום לנוח ולהירגע בו בשבת. היום לזכרו יש בקהילה תורנות של 80 משפחות שבכל יום שישי אחת מהן הולכת לחפש לפני שבת בבית החולים אנשים שנתקעו ואם יש מישהו כזה היא דואגת לו לאירוח מלא לשבת כולל לינה וארוחות. אבינועם היה מחלק סוכריות למרות גילו הצעיר, אבל מה שהיה מיוחד בו שהוא היה זוכר ממש איזו סוכריה כל ילד אוהב והיה נותן לכל ילד את הסוכרייה המיוחדת לו״.
ולילך ממשיכה ומספרת על אבינועם שהיה כנראה איש מדהים ומיוחד מאוד.
לפני סיום אני שואל בעדינות: ״איך זה קרה, הרי הוא היה כל כך צעיר?״.
״אבינועם התנדב שנים רבות במד״א ויום אחד בדרכו מהעבודה הביתה אבינועם הרגיש לא טוב ומייד אבחן לבד מה קורה לו. הוא עצר את רכבו וניגש לבית הקרוב שראה ודפק על הדלת, בבית הייתה אישה. הוא ביקש ממנה שתתקשר מייד למד״א ותזמין אמבולנס כי הוא עובר כרגע אירוע מוחי. האישה הזמינה אמבולנס שפינה אותו לבית החולים, בהמשך היו לו אירועים מוחיים נוספים ולאחר שבועיים וחצי הוא נפטר.
״אבינועם חלם ורצה לתרום כליה, כשאבינועם נפטר הוא זכה שאבריו נתרמו לכל כך הרבה אנשים, אבל מה שמדהים במיוחד שגם שתי כליותיו נתרמו. הוא רצה לתרום כליה, אבל בסוף תרם שתי כליות״.
דבריה של לילך חדרו עמוק לליבי והרגשתי כמה חיובי היה אבינועם בעולם, וכמה אנשים כאלו יש כמוהו שמסתכלים רק על החיובי והטוב שבעולמנו ומנסים רק לעשות טוב, ונזכרתי בשכן ובחבר יקר, דני קלמן ז״ל, שנפטר בגיל 43 מסרטן וגם הוא הוא השאיר אישה וארבעה ילדים והמוטו והסיסמה שלו בחיים זה להיות חיובי ולעשות טוב. דני לימד אותנו מה זה להיות אנשים חיוביים, הוא תרם בכל מקום שהוא רק יכול היה לתרום.
הוא היה חבלן במג״ב שעבד הרבה יותר ממה שהיה מחויב אליו. כשהיה בבית הוא התנדב במד״א, ביחידת חילוץ גוש עציון, היה חבר בכיתת הכוננות של היישוב ובמקומות רבים נוספים.
הוא הקים צוות של אנשים שיעשו ביחד מעשים חיוביים וקרא לו ׳צוות חיובי׳, ובשביל פעילות הצוות הוא הקים במו ידיו מחסן שהוא קרא לו ׳מחסן חיובי׳.
המחסן היה מלא בציוד לשימושם של האנשים ובגלל שדני היה גם נגר הוא בנה חלק גדול מהדברים ממש במו ידיו.
היום המחסן התרחב מאוד ונקנו בו המון דברים לאירועים ולשמחות הניתנים לאנשים בחינם, ולזכרו יש שלט גדול בכניסה ׳מחסן חיובי – לזכרו של דני קלמן ז״ל׳.
הייתה לנו בדיחה קבועה אצל החבר׳ה שאסור לעמוד ליד דני כי בטוח הוא יפיל עליך איזה תיק של לעשות טוב, אבל מה שהכי נחרט בליבי ובזיכרוני שהוא היה אומר ״מה קורה לך, תהיה חיובי״.
אני זוכר פעם אחת שזכיתי להסיע אותו לבית החולים בשיא מחלתו ובשיא הכאבים שלו. דני ישב לידי וחבר נוסף ישב מאחוריו, ואז החבר התחיל להתלונן על כל מיני דברים ועל כל מיני אנשים.
דני הסתובב אליו באיטיות רבה ואמר: ״אני לא רוצה לשמוע יותר דברים כאלה, אני רוצה לשמוע רק דברים חיוביים, אם אתה לא מסוגל להגיד דברים חיוביים אז אל תגיד״.
ואז דני המשיך ואמר: ״ועכשיו עד שנגיע לבית החולים אני רוצה לשמוע ממך דברים טובים וחיוביים״.
אז בואו נהיה אנשים יותר חיוביים, שחושבים חיובי ומדברים חיובי. כמה אור וטוב זה יביא בעולם.