אחרי ימי ההוד של ימי הזיכרון וחג העצמאות, ממשיכים אנו לעלות במעלות הקדושים לקיום הציווי שבמרכז פרשתנו להיות קדושים: ״קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ שהוא המשך לציווי ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״. כיצד מגיעים לקדושה ולממלכה קדושה?
נתבונן ונראה שבאמת כל עניינה של תורה אינו שייך ליחידים בדווקא, אלא התורה ניתנה לאומה, לעם ישראל, ומימלא כל יחיד ויחיד מהאומה יכול להגיע לקדושה דווקא אם הוא מחובר לכלל, לאומה.
מדוע אלוקים התעכב בנתינת התורה לעולם אלפיים שנה? מדוע לא נתן את התורה לאבות ולאימהות הקדושים? – פשוט מאוד, שאם כל קדושתם הם לא ׳עם ישראל׳. אלוקים חיכה אלפיים שנה בנתינת התורה כדי שבזמן זה תתהווה ׳כתובת׳ למתן תורה, ורק אחרי יצירת עם ישראל בתהליך ארוך מאוד שסופו היה בגלות מצרים, רק אז אחרי יציאתנו ממצרים נהיינו כתובת למתן התורה.
אך גם יסוד זה לבד אינו מספיק, לא מספיק שיש עם שניתנה לו תורה, התורה הזו צריכה לבוא לידי ביטוי וקיום בגיאוגרפיה מסויימת דווקא, בארץ ישראל. זה הסדר הנכון של הופעת תורה בעולם. המקום היחידי עלי אדמות שיהודים יכולים להדבק בא-לוה זה בארץ ישראל! מלבד הקדושה המיוחדת שבארץ ישראל שנועדה לעם קדוש, עם ישראל, הקשר ההדוק והבלתי ניתן לפירוד בין העם והארץ, הוא כקשר בין גוף לנשמה.
לא מדובר על קדושת יחידים, שדבר זה ייתכן להיות בכל דת ובכל אומה ולשון, יחידים צדיקים ואף קדושים. בעם ישראל מתבטאת הקדושה בהיותנו עם. ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״.
דווקא בדורנו שבו התקבצנו ובאנו מהגלות, אנו מיישבים את ארצנו למרחביה, הקמנו מדינה וצבא, וישנם לימוד תורה, חקלאות ותעשייה – ממשיכים ומפתחים את הממלכה לקומה הבאה: ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״. ■
תפריט
