בחג הסוכות התארחנו אצל בתנו ומשפחתה היקרה בעפרה. חתני, יהל, בנה בכישרונו הרב פרגולה רחבת ידיים, והיא הפכה בקלות לסוכה כשרה ומזמינה. האירוח היה כיד המלך, והרגשנו בעננים. שיחקנו עם הנכדות המקסימות ונהנינו עם שאר בני המשפחה הנחמדים שהצטרפו אלינו לחוג יחד את החג בעפרה. התפילות בבית הכנסת המרכזי בעפרה ודרשות הרב היו מרגשות ומיוחדות. שמחתי כתמיד לפגוש חברים ותיקים, ובהם מייסדי עפרה, שהיו מראשוני המתיישבים החלוצים ביש"ע (כשיש"ע עוד הייתה יש"ע). נזכרתי כיצד פגשתי לראשונה בקרוון בעפרה את ידידי אורי אורבך ז"ל. אורי היה הרעיונאי הראשון שלנו בקמפיינים הציבוריים נגד הנסיגה מסיני, למען שחרור אסירי המחתרת, ואפילו סייע לי במיתוג מדרשת 'שובה' של הרב שפירא ז"ל ורעייתו הרבנית שפירא תחי' בעפרה.
כאן פגשתי בזמנו את מיכאל נצר, הצייר המוכשר בטירוף… בהדרכתו של הרב יהודה חזני הוא צייר לנו את דמותו של הרוצח ערפאת כבובת הפגנה ענקית מעץ, שגובהה היה כשש קומות. הבובה הסרקסטית, שעוצבה בדמותו של הארכי מרצח, חייכה לעצמה בסיפוק וסימנה באצבעותיה את האות "וי", כאילו היא מרוצה מניצחונה הצפוי בהסכם על פינוי סיני. נשאנו את הבובה הענקית, על מנוף מיוחד, להפגנות בתל אביב ובירושלים. זו הייתה אטרקציה מדהימה ועוד מבצע מבריק של יהודה ז"ל.
בעיצומו של החג השנה, פגשתי בעפרה את חברי המחתרת היהודית לשעבר, שעוררו אז, בדרכם החריגה, את הצורך להתייחס לטרור ביד קשה כדי ליצור הרתעה מרסנת. ביניהם גם את יצחק נוביק, חקלאי ולומד תורה, שהיה גם הוא במחתרת היהודית. בשנים שלמדתי בישיבת מרכז הרב התנדבנו אצל הרב יהודה חזני זצ"ל בתנועה לשחרור אסירי המחתרת. בהפגנה הגדולה שהפקנו בכיכר מלכי ישראל הוציא השמאל צו בג"ץ אופייני על 'סוביודיצה'. הבג"ץ אסר להגיד את המשפט "ישוחררו אסירי המחתרת".
אני הייתי האחראי להתרמה לכיסוי הוצאות ההפגנה, ועל הקבלות עדיין היה רשום המשפט האסור. שוטר שראה אותי אוחז בפנקס הקבלות עצר אותי והעלה אותי לזינזאנה. ארוסתי היקרה, רונית לבית ברט, כבר הייתה למודת ניסיון במעצרים ובפתיחת תיקים במשטרה, שכן הייתה פעילה ומתנחלת בחצר אדר (בימי עצירת הנסיגה מסיני). רונית, כדרכה, הוכיחה שוב את כישרונה לתת מענה נכון בזמן הנכון. היא חשה והביאה לי לזינזאנה שתייה וכריכים ועודדה את רוחי. והשאר היסטוריה… רק לאחר שההפגנה הסתיימה בשלום שוחררתי מהמעצר.
התרגשתי מהאיכות האנושית ומהחסד של עם ישראל, שטורח גם בימי החג לקיים מצוות השבת אבדה
לאחר מכן הוזעקתי לסייע בהצלת הכרמים של אסירי המחתרת. התנדבתי לרכז את הטיפול בכרם של יצחק נוביק. עונת הבציר התקרבה, והיה צורך בהול לתחזק את הגפנים של ענבי המאכל מזן ברלינקה ושאמי. יצאתי מדי יום, לפני עלות השחר, ומילאתי את רכבי בחברים, בדרכנו לכרמים בגבעון, בסמוך לנבי סמואל, צפונית לירושלים. עמלנו על דילול האשכולות לקראת הבציר, דישנו, גזמנו, בצרנו ועוד. את אשכולות הענבים המתוקים והבשלים ארזנו יפה יפה בארגזים, ועם זריחת השמש יצאנו למכור אותם בשכונות ירושלים. בשאריות הענבים הפקתי יין משובח. בשקלים שאספנו זכינו לסייע מעט במימון ההגנה המשפטית לשחרור האסירים.
ונחזור לעפרה: עוד אנו יושבים ונהנים מזיו המשפחה והחברים בסוכה הנפלאה, והינה כבה האור בסלון. בחול המועד יצאנו לירושלים לתור אחר גופי תאורה.בזמן שהיינו בחנות התאורה, אני מקבל שיחת טלפון : "שלום, אתה ישראל גולדברג?" התפלאתי. האם גם בחול המועד עושים התרמות טלפוניות? "כן", עניתי בקול רפה. "הארנק שלך נמצא אצלי, כאן בחנות 'ניצת הדובדבן' שברחוב כנפי נשרים”. משמשתי בכיסיי, ואכן גיליתי להפתעתי שארנקי נפקד. רצתי לעבר ניצת הדובדבן וקיבלתי את ארנקי
מהקופאית המקסימה בטבעיות ובשלמות, כאילו היה זה עניין של מה בכך.
התברר לי שאחד הקונים מצא את הארנק בפתח החנות ומסר אותו לקופאית המסורה. היא, בתושייתה, מצאה את שמי ברישיון הנהיגה המוצמד לארנק וחיפשה אותי במחשב הרשת, בין חברי המועדון. היא התקשרה לכל הגולדברגים עד שהגיעה אליי. לא ידעתי איך להודות לה. התרגשתי מהאיכות האנושית ומהחסד של עם ישראל, שטורח גם בימי החג לקיים מצוות השבת אבדה. האבדה הזו הייתה חשובה לי רגשית, כי שם, עמוק בארנקי, מצויה תעודת זהות שעדיין נושאת את שמו של אביה יהושע ז"ל, בן בכור לישראל ולרונית גולדברג. זו מזכרת קטנה מבן גדול ויקר.
אם כן, בפעם הבאה כשתדברו על העם הנפלא הזה אל תשכחו ללמד עליו זכות! כי אין עם כזה בכל 70 אומות העולם. זו לדעתי מהות ההנהגה של אברהם אבינו בפרשיות הקרובות לאחר המבול: חסד, אמונה, מסירות נפש, חלוציות, התיישבות ואחריות – אישית, ציבורית ולאומית. זהו לדעתי המסר העיקרי של אברהם העיברי, איש החסד, לעם ישראל ולאומות העולם.
שבת שלום לעם הנפלא וחורף בריא
