זה היה לפני כשלושים שנה. הייתי אז בשבוע 29 להריוני. תוך כדי עבודתי במרפאה, שמתי לב שאני לא חשה תנועות עובר כבר כמה שעות. לאחר שסיימתי לבדוק את הפציינטית האחרונה, הנחתי מתמר על בטני, והינה, נצפה עובר ללא דופק. פרצתי בבכי שקט וניגשתי לחדר הלידה שבו עבדתי. עברתי תהליך של לידה ולאחר מכן גרידה. חזרתי הביתה בידיים ריקות, ולמרות שהבית היה מלא בילדים, לא קהתה המועקה הקשה שהרגשתי. תחושת האבל הייתה מאד מוחשית – הילדים שאלו כל מיני שאלות מביכות והשכנות התבוננו בי במבט של פליאה מעורבת ברחמים. לאחר תהליך ההכחשה, התחלתי עם האשמות עצמיות חסרות שחר כמו: ״למה הרמתי את הילד?״ למרות שבליבי הבנתי שאין כל קשר, רק הנפש מחפשת להאשים מישהו.. ולבסוף הגיעה ההשלמה והציפיה להיריון הבא.
הביטוי ׳לידה שקטה׳ הוא ביטוי עממי למוות תוך-רחמי של עובר בר-חיות. שיעור לידות המתת העולמי הוא סביב 18 ל-1,000 לידות, וזה נמצא בתהליך ירידה מתמדת. ישנן סיבות רבות להתרחשות זו: בעיות בקרישת הדם הגורמות להפרעה שלייתית, מומים עובריים למיניהם, זיהומים תוך-רחמיים, מחלות קשות של האם, פיגור בגדילה התוך-רחמית וסיבוכי חבל הטבור, וכן סיבות בלתי-ידועות. מקובל ליילד את האשה סמוך למות העובר, אך צורת היילוד משתנה ותלויה בגיל ההיריון, במצג העובר ועוד. לאחר הלידה שולחים את רקמות העובר ואת השיליה לבדיקה על מנת לנסות להגיע לידי אבחנה לסיבת מות העובר. מקובל לקבור את העובר בחלקה מיוחדת לעוברים בלי מצבה נפרדת, לפי רוב הפוסקים לא קורעים קריעה ולא אומרים ׳ברוך דיין אמת׳ ואין יושבים עליו שבעה.
כמו בנושאים רגשיים-חברתיים אחרים הגישה עלולה להשתנות עם הזמן. כשעבדתי כרופאה בפגייה הגישה הפסיכולוגית שהייתה קיימת דגלה בכך שזוג ההורים יתבונן בעובר המת על מנת להשלים את תהליך הפרידה בצורה נכונה. היום סוברים שראיית העובר המת והחזקתו בידיים חשובות רק במידה שהזוג רוצה בכך, אך אין בשום אופן ללחוץ בעניין זה על מי שזה קשה לו.
יש התייחסות דלה בספרות הרפואית לצדדים הרגשיים של חוויה קשה זו. הטיפול הרגשי בזוג שעבר ׳לידה שקטה׳ כולל מספר מרכיבים חשובים: עיבוד האבל ורגשות האשם והאובדן, שחזור מהלך האירועים ועוד. יש אף הטוענים שכדאי לבנות מסגרת המדמה ׳שבעה׳ שתאפשר תנחומים ותמיכה על ידי חברים וקרובים. במקרים מורכבים יש לשקול שיטות טיפול מיוחדות כדי לעבד את האבל; אחת השיטות היא ׳טיפול בתנועה׳ – מחול מיוחד המביא לידי ביטוי את החוויה של גוף שנושא בתוכו חיים שנפסקו.
גם גברים חווים אבל, וזאת על אף שקיימת ציפייה בציבור שהגברים יהיו חזקים ותומכים, ולכן חשוב הדיאלוג בנושא. אם ישנם ילדים גדולים במשפחה יש לתת את הדעת על צורת העברת המידע ועיתויו אליהם על מות העובר. כדאי גם להכין את הילדים למפגש עם חבריהם ולהתמודדות עם תגובותיהם.
התיקון לשבר אצל הזוגות שחוו לידה שקטה הוא ההיריון הבא. הוא מאפשר את ה׳קיווי׳ לאחר חוויית חסרון ואבל. יהי רצון שנזכה לבשר בשורות של חיים, של תקומה, של ידיים מלאות.
