ללמוד כבר מהעריסה

תמונה של הרב מנחם בורשטיין

הרב מנחם בורשטיין

ראש מכון פועה

החת”ם סופר נהג לומר שבעוד התינוק בעריסתו, בראשית חייו, יש לנטוע בליבו אהבת תורה ויראת שמיים. אין לחכות לכשיגדל, כי יפה שעה אחת קודם, וככל שמקדימים לפעול ולהשפיע על הילד הרך, רוב הסיכוי שהחינוך יניב פרי הילולים לשם ולתפארת. כך אנו לומדים מהתנא רבי יהושע בן חנניה, שאמר עליו רבו, רבן יוחנן בן זכאי: “אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ!” אשרי אימו, שמיום שנולד הייתה מוליכה את עריסתו לבית הכנסת בשביל שיידבקו באוזניו דברי תורה. 

רמז לכך מצא החת”ם סופר בפרשתנו, פרשת ‘שלח לך’: “רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵכֶם… תָּרִימוּ תְרוּמָה” (במדבר טו, כ) – כבר מהעריסה רוממו את הילד במעלות התורה.


פסוק זה נאמר בנוגע למצוות הפרשת חלה: “וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’. ראשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה”. החלה היא אחת מעשרים וארבע מתנות הכהונה, והיא מופרשת רק מעיסות העשויות מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון).

עקב חשיבות הדבר ושכיחותו אנו רגילים להזכיר לכם מדי פעם מאיזו כמות של קמח צריך להפריש חלה: לדעת הפוסקים האשכנזים, עיסה שיש בה 1.2 ק”ג קמח יש להפריש ממנה בלי ברכה, ומ-1.66 ק”ג יש להפריש בברכה (ולדעת החזון איש יש להפריש בברכה רק משיעור 2.250 ק”ג). לדעת הגר”ע יוסף, יש להפריש בלי ברכה מ-1.2 ק”ג, ומ-1.55 ק”ג יש להפריש בברכה. לדעת הגר”מ אליהו, יש להפריש בלי ברכה מ-1.66 ק”ג, ומ-2.486 ק”ג יש להפריש בברכה.

נוסיף הפעם פרטים נוספים בדיני הפרשת החלה (על פי שו”ע יו”ד שכט ופוסקים אחרונים):

עיסה שבלילתה רכה ונוזלית מאוד, וכאשר שופכים את העיסה למחבת ללא הוספת שמן וכדומה היא מתפשטת ומיטגנת, אזי אם מכינים מאכל דק, כגון בלינצ’ס וסוג דק של לחוח, העיסה פטורה מהפרשת חלה. אך אם המאכל עבה, כגון לחוח שנעשה עבה, חייבים בהפרשה (כמובן, בשיעורים הנ”ל שהזכרנו). 

מעיסה נוזלית החייבת בהפרשה (כגון לחוח עבה) תיעשה ההפרשה רק לאחר האפייה, כיוון שרק אז היא מתחייבת בחלה. יש לצרף את המאפים לסל אחד ולכסותו במפה וכדומה על מנת להפריש.

גם כאשר מכינים עיסה מקמח ומי פירות ללא מים כלל העיסה חייבת בחלה. אך כיוון שיש פוטרים, יש להפריש ללא ברכה. אך אם עירבו בה אפילו מעט מים, חייבת בהפרשת חלה בברכה.

אומנם לכתחילה אין ללוש בימינו עיסה עם מי פירות בלבד, ללא עירוב של מים (או יין וכדומה וכל משקה שהוא משבעת המשקים המכשירים לקבל טומאה), כיוון שבמקרה זה העיסה אינה מקבלת טומאה, וטהורה היא, וכיוון שבזמננו אחד המנהגים הוא לשרוף את החלה, וההלכה היא שאסור לשרוף חלה טהורה, לכן יקפיד לערב מעט מים בעיסה (ואם מערב משקה אחר משבעת המשקין, כגון יין, יש דיון בפוסקים איזו כמות צריך לערב, ויש אומרים שצריך שהרוב יהיה ממשקים אלו).

מו”ר הגר”מ אליהו זצ”ל פסק שאם בדיעבד לש עיסה כזו ללא תוספת מים או אחד משבעת המשקים, יפריש בלי ברכה. כמו כן במקרה זה לא ישרוף את החלה מייד אלא יניחנה עד שתתייבש, ורק לאחר מכן יעטוף אותה בניילון ובנייר ויניח באשפה או ישרוף אותה.

לגבי מלאווח, שנעשה משכבות בצק וביניהן מרגרינה, פסק מו”ר הרב אליהו שדינו כעיסה שנילושה בשמן, ואם אופים אותו יש להפריש ממנו בברכה, אך אם מטגנים אותו, יש להפריש ממנו בלי ברכה.

להרחבה אפשר לקבל את חוברתנו ‘הלכות חלה’ (בשלושה חלקים) 

שתפו