ניצחון מוחלט או פדיון שבויים, מי בראש?
מהי מטרת המלחמה? להשמיד את החמאס, או להשיב את הבנים לביתם?
אם נרד לשורש העניין, נמצא ששאלת היסוד היא מה המשמעות של מדינת ישראל. מה הערך והמהות של מדינת ישראל, לה זכינו בחסד השם, ומכוח דם בנינו ובנותינו, מאז שבנו אל ארצנו. מתוך מסירות-נפשם של כל הדורות הגענו לימים הגדולים, שרגעי השיא שלהם היו יום העצמאות ה' באייר תש"ח, וכ"ח באייר תשכ"ז – יום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. ברוך השם יש לנו מדינה משלנו.
המשמעות של המדינה שלנו היא שמעתה שוב איננו עם מפוזר ומפורד, המורכב מפרטים ובודדים החיים לעצמם, אלא עם שיש לו ארץ, ממלכה, וצבא, שחי ברשות עצמו ויכול, אם רק יאמין בעצמו – בסיעתא דשמייא להחליט על גורלו. אנו עומדים ברשות עצמנו.
אם נשתחרר מהמחשבה הגלותית בת אלפיים שנה, נבין שחל שינוי דרמטי במציאות היהודית-ישראלית. קמנו להיות עם!
האחריות המוטלת עלינו היא לשמור על קיומה של המדינה, שהיא קיומו של כלל ישראלי כולו בארץ ובתפוצות.
איננו אחראים רק על עצמנו, או על משפחתנו וחברינו. לא! האחריות שלנו היא אחריות לאומית וערבות על קיומה ועתידה של מדינתנו האהובה, שתהיה קיימת ופורחת ועולה עד למלכות בית דוד ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
η„ ‰ÚÌ
כתב לי עו"ד ירושלמי, מהשורה הראשונה של עורכי הדין בישראל, שיותר חשוב בעיניו שחרור החטופים מכבודה של מדינת ישראל. מה החשיבות של כבוד לאומי?!" הקשה ותהה.
לא הצלחתי להסביר לו שכבודה וזקיפות קומתה של המדינה הוא הוא ליבת העניין ולוז חייה. בלי זה אין לנו עתיד חס וחלילה. גם אחינו החרדים, אלה שאינם מתגייסים לצבא, אינם משתתפים במדינה בעיקר משום שאינם מבינים את ערך הלאומיות הישראלית, ואת המשמעות הממלכתית המופלאה לה זכינו מיום הקמת המדינה. לכן יאמרו תחנון ולא הלל ביום העצמאות, לא יהיה דגל בביתם, ולא יזכו להיות גם הם "שמחים בשמחת עמך ומתהללים בנחלתך".
חלק גדול מהם לא מעלה על דעתו להתגייס לצבא ולהילחם (ברוך השם יש שינוי איטי במגמה לגיוס החרדים לצבא).
אין הבדל בין אותו עו"ד לבין אותם חרדים. אלה וגם אלה לא מבינים את מהות גאולתנו. אלה ואלה טרם יצאו מהגלות.
אבל אנחנו המאמינים בתהליך גאולת עמנו וארצנו, יודעים שהנה קם עם החל לחיות גוי, גור אריה יהודה, נעורר מתרדמתו בת אלפיים שנה, ושב אל נחלתו אל עצמו ואל ארצו ואל כבודו.
ביום שמחת תורה איבדנו ביום אחד את מה שזכינו לאורך 75 שנה. איבדנו צורה של עם. גלה כבוד מישראל. היפנה ישראל עורף לפני אויביו. הרוצחים עשו בנו את כל הזוועות שהגויים חולמים לעשות בישראל – דם ישראל נשפך כמים, וכבוד ישראל חולל.
אחרי שעות ארוכות של רציחות, עינויים, השפלות וחטיפה של מאות מבנינו ומבנותינו, כאילו אנחנו על אדמת פולין או במחנה ריכוז נאצי, קם עם ישראל על רגליו ויצא להשיב מלחמה מול הצורר בדרום, בצפון ובכל אתר ואתר.
המטרה חייבת להיות אחת. כמו שכתוב בציווי להכריע את האויב "עַד רִדְתָּהּ" (ספר דברים פרק כ, כ) – עד לבלתי השאיר לו שריד ופליט. לזקוף מחדש את גו האומה, להשיבה לכבודה הראשון. לנצח ניצחון מוחלט.
ʉ Ó‰ ˘‰˘˙‰ ·„¯Â
זו מטרת המלחמה העיקרית של כל עם בריא שרוצה לשמור על קיומו. כל המטרות האחרות, כמו השבת אחינו המיוסרים בשבי, או ריפוי הפצועים הרבים בגופם ובנפשם – כל זה נגזר מהריפוי הלאומי של עם ישראל החי, שחפץ בחיים עדי עד.
המשוואה של ניצחון מוחלט לעומת פדיון שבויים, הינה טעות יסודית בהבנת המפה ובקריאת הכיוון.
אנחנו לא פרטים ובודדים, אלא אומה. חיינו תלויים בקיומו של הכלל, בחיזוקו ובשלימותו. כל דיבור ומשא ומתן עם רוצחי עמנו, המשדר שמגיע להם פרס על חטיפת בנינו – מחליש אותנו עד עפר.
אם נפעיל את כל כוחנו, כמו במלחמת ששת הימים, כאשר שעטנו קדימה בעזה, בסיני, בירושלים, ביו"ש ובגולן – אזי הרשעים בעזה יתחננו על נפשם שנסכים לשחרר בלי תנאי את אהובי ליבנו, שאנו מתפללים למענם יום ולילה בלב שבור ובדמעות.
מדינה וממלכה צריך לנהל בשכל ולא ברגש, בגבורה ולא ברפיון. בקשיחות ולא ברכרוכיות.
ÓÓÏΉ ˙ÏÂȉ ·ÓÏÁÓ˙ Á¯Ó‰ ·ÚÓϘ
צא וראה: משה רבינו בן מאה ועשרים שנה מוביל את ישראל למלחמת חורמה בעמלק, בגלל ששבו שפחה כנענית (במדבר כ"א א-ג, וכפי שפרשו שם חז"ל), ודוד המלך, בטרם היותו מלך, בשובו לצקלג מגלה ששבו העמלקים את כל הנשים והילדים. הוא לא מנהל משא ומתן עם העמלקים, לא מעורר את תיאבונם בחלוקת "פרסים" בתמורה לחטיפה, אלא מכה אותם יום שלם מבוקר עד ערב, ופודה את כל אשר לקחו העמלקים (שמואל א פרק ל).
כך צריך לנהוג בעמלקים של ימינו, שהם יורשי הנאצים בדורינו, כפי שקצין בכיר העיד באוזניי שמצא באחד הבתים בזמן לחימה בחאן יונס את הספר מיין קאמפף.
תנו לצה"ל, לעם ישראל, ולאלוקי מערכות ישראל להכריע את האויב. רק לשעוט קדימה, כמו בטנק שזכיתי להילחם בו.
"המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד", ו"ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם"! ■
